ג'נוסייד -סיכומים: מדיניות גרמניה הנאצית ביחס לצוענים
מתוך: ג'נוסייד (רצח עם) – סיכומים
המדיניות כלפי הצוענים בגרמניה הנאצית– מקומם של הצוענים בה ביחס ליהודים למשל, היה זניח, אך גם מספרית הם היו פחות. הם תויגו כא-סוציאליים ונפגעו זכויותיהם (קבלת רישיונות או סעד. אין התייחסות אליהם בנאומים. כלפי היהודים הייתה מסורת אנטישמית עתיקה. היהודים שימשו שעיר לעזאזל בכל הרע, הציגה אותם כאם כל רע. הם סימלו את המודרניזציה המנוונת והנאצים התאבלו על היעלמות המסורת הגרמנית. הצוענים בניגוד ליהודים היוו אנטי-תזה למודרניות (מכאן הנטייה להסתכלות הרומנטית). הקונספירציה היהודית באה מהסוציאליזם מצד אחד ומהקפיטליזם מצד אחר. אווה יוסטין, קבעה כי הצוענים אינם מהווים בעיה משום שאינם אינטליגנטיים. הבעיה הצוענית הייתה חלק מבעיה חברתית, הם נחשבו אנטי-חברתיים. טפילים בחברה. השונות והחריגות הן תורשתיות, נחיתות גזעית. כקבוצה גזעית הם פוגעים בטוהר הגזע ולכן יש להגביל את התרבותם ע"י עיקור כפוי (באותה מסגרת של פגועי הגוף והנפש שגגם נחשבו אנטי – סוציאליים). גינתר אנתרופולוג גזעני, השתייך לגישה האנטי- צוענית וטען שהינם ערב רב של גזעים אסייתים. בשנות ה-30, זו תהיה הגישה שתתווה את המדיניות כלפי הצוענים. היו שטענו כי הם צאצאים של נוודים לא צוענים ממלחמת שלושים השנים וקיימת הפרדה ביניהם לבין הצוענים האמיתיים שאינם מתבוללים. הצוענים הטהורים אינם פושעים תורשתית. בניגוד ליהודים חוקי נירנברג לא פוגעים באזרחותם. התושבים עצמם והחיילים (מלמטה) דרשו פתרון לבעיה הצוענית תבארותית. שנות ה-30, הוקמה משטרה פלילית של הרייך שתפקידה לייעל את הפיקוח עליהם. הוצא חוזר ללוחמה בבעיה הצוענית. הוגדרו כעם זר. ריטר, קיבל את ניהול "לשכת המחקר להיגיינה גזעית וביולוגית של האוכלוסייה". הוחל חוק העיקור גם על צוענים מעורבים. חופש התנועה הוגבל והקצבאות קוצצו. הוקמו מחנות עבודה לצוענים. נכתבו מאמרים כנגד הסינטי, בטענה כי באשמתם עלו אחוזי הפשיעה. בהם האשימו את הרשויות הרחמניות . בסוף שנות ה-30, החלו צוותים של לשכת המחקר להיגיינה גזעית וביולוגית של האוכלוסייה לאיסוף נתונים על צוענים בשיתוף משטרת הרייך והמרכז ללוחמה בצוענים. ריטר סיפק תיאוריה לגבי הצוענים ששילבה בתוכה את תורת הגזע ואת התיאוריה הא-סוציאלית. רוב הצוענים אינם טהורי גזע ממוצא הודי, התכונות הא-סוציאליות הן תולדה של עירוב גזעים בתחתית החברה. לכן יש למנוע התרבותם. זאת במסגרת החוק למניעת צאצאים הלוקים במחלות תורשתיות. העיקור בשנות ה-30, היה פתרון רווח לבעיית הצוענים. מדובר על שילוב של תיאוריות גזע עם אנתרופולוגיה. עקב זאת, עוקרו צוענים רבים. בהתייחסו לצוענים טהורי גזע, טען שיש לאפשר להם לקיים את אורח חייהם המסורתיים הם לא מהווים סכנה. הוא שילב את התפיסה מהמאה ה-19, כי יש להבחין בין סוגי צוענים (מקומיים וזרים). רק מיעוט מהסינטי הם טהורים, יוסטין דיברה על ערבוב בין יהודים וצוענים. הרומה קיבלו התייחסות נחותה מזו של הסינטי (נתפסו אסייתים). ריטר רצה לשמר קב' קטנה לצורכי מחקר. רק 10 % מהסינטי בלבד נתפסו טהורים (הרומה לא נתפסו טהורים כלל). היו כוונות להטביע צוענים בים. ריטר להגנתו לאחר המלחמה טען כי ניסה דווקא להגן על כמה שיותר צוענים.
על הצוענים בוורמכט- 1938, הוצא צו לפיו יש לשחרר את כל הצוענים משירות הוורמכט, בלי קשר למידת הטוהר. למרות זאת גויסו צוענים עד תחילת שנות ה-40. כנראה בשל הזניחות שיוחסה לעניין . עם הכניסה למלחמת העולם השנייה גם החוקים הגזעיים החמירו ויותר צוענים שוחררו. 1940, הודיע היטלר כי הם זרים ולא רשאים לשרת את גרמניה. צוענים ששוחררו גורשו למחנה המשפחות באושוויץ בירקנאו, חלקם מצטיינים. לבסוף חוסלו רובם.
הרומנטיקה הצוענית – למרות הכל, ראו הגרמנים בצוענים אומנות קלאסית. הם אהבו את הרעיון התרבותי של הצוענים. באומנות הצוענית ראו פורקן וכמיהה לימים טרום מודרניים. סרטים אהודים במימון נאצי הוצאו לאור וגם אופרטות, בפאבים נאצים השמיעו מוסיקה צוענית. אולם למרות הראייה החיובית של תרבותם נחלקו הדעות לגבי המדיניות לקיום הפיזי של הצוענים. דוגמה ליחס הסותר: בימאית שהייתה אהודה על היטלר ביימה סרט על הצוענים, לשם כך ליהקה צוענים ממחנה ריכוז כניצבים בסרט ולאחר סיום הצילומים שילחה אותם חזרה למחנה הריכוז ומשם להשמדה.
הרומנטיקה הגזענית וגילוייה במדיניות הנאצית- למרות הרומנטיקה לצוענים, הודגש כי רובם אינם טהורי גזע. שהטהורים הם מוסריים והמעורבבים לא. שהם קרובים לארים ולכן לא מסוגלים לבצע פשע. מה שיביא את ריטר לעיקור צוענים זו אי צועניות ולא הצועניות לשמה. רוב מי שכונו צוענים בגרמניה לא נחשבו צוענים גזעית. הגישה כלפי הצוענים הייתה אמביוולנטית. הימלר (ראש האס אס) הושפע מהעמדה בארגון "אננרבה"
"מורשת האבות הגרמנית". אותו הקים הימלר בכדי לחקור את העבר הגרמני. נמצא כי הניב הצועני מקורו בסנסקריט (במקור מהשפה ההודית-אירופית). ריטר עצמו התנגד לרומנטיזציה הגזענית. היטלר עצמו לא האמין שהצוענים הם ארים. גישתו הימלר תשפיע לימים על המדיניות כלפיהם.
המדיניות כלפי צועני מזרח אירופה- רוב הצוענים שנרצחו היו מבני הרומה שקיבלו דימוי של מרגלים בטחי בריה"מ הכבושה. גם במזרח אירופה מוינו הצוענים. למרות זאת, השמדת צועני מזרח אירופה הייתה שיטתית פחות מזו של היהודים. בפולין רובם שרדו. בסרביה מעמדם היה כשל היהודים (בידי הקרואטים). הוחלט בסרביה כי רק צוענים נודדים יושמדו ולא יושבי הקבע בעלי המקצוע. שים לב: במהופך מבני הסינטי בגרמניה אשר אצלם נחשבו צוענים טהורים אלו ששמרו על אורח חיים מסורתי כשנודדים הם חלק מזה, לעומת זאת במזרח אירופה, דווקא אלו ששינו את אורח החיים המסורתי ניצלו.
