הקיץ גווע \ ביאליק – סיכום

השיר הקיץ גווע של חיים נחמן ביאליק נדמה במבט ראשון כשיר טבע המתאר בנימה של שיר קינה את חילופי העונות ומתאר את מותו של הקיץ המפנה את מקומו לבואו של החורף ונשאלת השאלה האם ניתן, כמו במקרים אחרים של שירי ביאליק, למצוא בו משמעות מופשטת המתבטאת דרך תיאורי הטבע.

אחד האמצעים האמנותיים הבולטים של הקיץ גווע הוא האנשה. בשיר הקיץ גווע ביאליק מקנה לקיץ איכויות של בני אדם או לפחות של יצור חי בכך שהוא יכול לגווע – למות. הצבעים ממלאים תפקיד מאוד חשוב במשמעותו של הקיץ גווע וכך תמונת מותו של הקיץ מתוארת כתמונה מפוארת המצטיינת בצבעי שבאופן מסורתי נקשרים בצבעי מלכות – זהב, כתום המתחלפים בצבע אצילי נוסף – הארגמן, שנקשר בסתיו שאליו נקשר מוטיב של גסיסה על ידי מטבע הלשון "מתבוססות בדמן".

האווירה הכבדה של הקיץ גווע ממשיכה בבית השני עם הפרדס המתרוקן ממטיילים שבדידותם מודגשת על ידי יחידותם וההפרדה בין המינים (טיילים, טיילות) כמו באה לרמז על קיצה של עונת האהבה. ייתכן כי החסידה האחרונה מרמזת גם היא על מוטיב מיני של לידה וחיים, ועזיבתה מותירה את האדם המטייל בפרדס לבדו עם געגוע לדבר מה שאבד ויחזור רק בסופו של החורף הנוחת על העולם.

בבית השלישי של הקיץ גווע ביאליק פותח במטאפורה מפורשת אופיינת המתארת את הלב כ"יתום". השורה הבאה קושרת בין סגריריות ודממה, הדממתם של החיים תחת עולו של החורף הקפוא. שתי שורותיו האחרונות של הקיץ גווע עוברת מתיאור לפנייה ישירה אל בני האדם וכמו שואל אותם לרמת מוכנותם אל החורף הקשה.

השורה האחרונה של השיר "צאו הכינו תפוחי אדמה" היא שבירה חזקה בשיר המבטאת במידה רבה את משמעותו. אחד תמונות הטבע המופשטות והנשגבות (הן מבחינת התוכן שלהם והן מבחינת הלשון) שמצטיינות בציוריות רבה לפתע מסיים ביאליק את השיר עם נושא כביכול מאוד "ארצי" ורמת לשון בהתאם. ממרום המטאפורות והלשון הנשגבת יורד לפתע הקיץ גווע אל לשון פשוטה ונושאים מאוד ארציים, ובכך אולי יש הנכחה של האדם בתוך האווירה הקודרת, אפופת הקור והמוות, של הקיץ גווע. ביאליק בונה מעין מבנה שיורד מהדימויים המלכותיים של מות החורף אל תהליך המוביל אל האדם שצריך להידרש אל משימות היומיום הפשוטות בכדי לשרוד, הן מבחינה פיזית והן מבחינה מטאפורית.

כך אנו מתקרבים אל הבנת משמעותו הסמלית של הקיץ גווע של ביאליק. ניתן אולי למצוא בשיר הקיץ גווע סיכום של תהליך ההזדקנות של האדם שחייב להתארגן לקראת בואו של חורף חייו. כאשר היופי והפאר, המלכות, האהבה והחיות, הולכים ונמוגים לקראת עולם אפוף קור ומוות והוא נותר עם נושאי ההישרדות הבסיסיים, שאולי מבטאים את העליבות של הזקנה: אדרת (מעיל), נעליים ותפוחי אדמה.

לסיכום, בשיר הקיץ גווע חיים נחמן ביאליק משתמש כהרגלו בתיאורי טבע בכדי לבטא מהות מופשטת שהיא החרדה מפני הקור, אובדן היופי והאהבה ולבסוף המוות של תהליך ההזדקנות.

חזור אל: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

שירת ביאליק

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותי, הכניסיני תחת כנפך, והיה כי יארכו הימים, בעיר ההריגה, הציץ ומת, ים הדממה פולט סודות, על השחיטה, לא זכיתי באור מן ההפקר, לבדי, ואם ישאל המלאך, זריתי לרוח אנחתי, לנתיבך הנעלם, לא ביום ולא בלילה, צפורת