סיכום מעולה: ביאליק \ צפורת

"צפורת" \ ביאליק – סיכום

צפורת הוא שיר אהבה עמוס בדימויי  טבע.

הסבר ורקע כללי:

השיר צפורת של ביאליק עמוס בתיאורי נוף וטבע (שמים, שיבולים, עצים, פרפרים, אוקיאנוס וכולי), אך אין זה הנושא המרכזי. הנושא המרכזי של השיר הוא האהבה, היצרים ורגשות החיבה שחש הדובר, אותם הוא מעביר בעזרת ציורי לשון שונים (מטאפורות, דימויים והאנשה) של הטבע.

ידוע לנו שביאליק כתב את השיר צפורת לאחר שבעת ביקור בכפר אירופאי פגש בנערה וחש תשוקה עזה כלפיה. הדבר עורר אצלו את הדילמה הקשה – האם יש ניגוד בין מימוש האהבה הרוחנית למימוש האהבה הפיזית.

ניתוח בית א' של צפורת:

צפורת פותח בתיאור טבע. במשעול המוביל בין יער לשדה ("במשעול הנמתח בין יער וניר") הולכים להם זוג אוהבים בשקט ובדממה. הטבע ממש נוגע בהם. אוצרות החיים מתגלים בפניו לראשונה – "כל העולם טובע באור ובשיר". התחושה שהדובר מעביר היא כי הטבע מכתר אותו ואת הנערה, מקיף אותם – "אפפונו שיבולים, כיתרונו צפורת". מועלות אסיטואציות שליליות של מוות וקרב, עקב השימוש במלים "חנית" ו"טובע".

ניתוח בית ב' של צפורת:

"הדמות כרוב אם עב קלה ברום עולם רפרפה?" – פותח בשאלה רטורית. פירושי מלים: כרוב = מלאך, עב = ענן, ברום עולם = בשמים, רפרפה = ריחפה מעל לפני השטח. הוא שואל אם הענן מצטייר כדמות מלאך, כאשר הכוונה היא בעצם לנערה האידיאלית. הוא מייחל לה, אך מתגלה לו שהיא הפליגה הרחק בים. היא לוקחת עמה את חלומו, ומותירה אותו מיואש ומתוסכל. לאחר קטע זה הדובר מחזיר אותנו לתמונת הטבע בבית  א' (החל מהמלה "ושוב") והוא ממשיך לתאר אותו ואת הנערה בטיולם בטבע ("השתרע הנוף"). הוא אומר כי הוא כרוך אחרי הנערה והולך אחריה. הטבע משתקף בעיניה והוא הולך אחריה.

ניתוח בית ג' של צפורת:

הדובר מבטא בבית זה את הרהוריו הכמוסים. לראשונה הוא חושף כי אהבתו איננה רק אפלטונית – רוחנית אלא גם רומנטית – פיזית. הדובר נמשך אל היער שלדבר וטמון בו מטמון שמעורר את תשוקתו לנערה. מטמון זה = המיניות, האהבה הפיזית. הוא ממלא את תיאור תשוקתו הפיזית בתיאורי טבע, כמו ריחוף הקמה (=התבואה הבשלה) וריחוף קבוצת ציפורים מעליו ומעל הנערה.

ניתוח בית ד' של צפורת:

צפורת נקלעה בשערה של הנערה, והדובר משתמש בסיטואציה כדי ליצור מטאפורה להשתוקקותו לאהבת הנערה: הוא טוען שגם הוא נתפס בנערה, ושבוי באהבתו אליה. הוא שואל אותה האם גם היא הרגישה בציפור, ובעצם מבקש לשאול אם הרגישה באהבתו אליה ומה יחסה לאהבה זו – "ההרגשת בצפורת ובי? / ההרגשת, כי גם נפשי נתונה בשבי…".

המטאפורה יוצרת הקבלה ברורה בין הצפרות לדובר. הוא מדמיין כי הצפרות רומזת לו לקום ולנשק את הנערה, כלומר – לממש את האהבה הפיזית, אך הוא איננו משוכנע שהיא אכן רוצה בזאת כמוהו, ולכן שואל אותה אם הרגישה בצפורת; האם גם היא חשה תשוקה הדדית כלפיו.

ניתוח בית ה' של צפורת:

הדובר מבקש לממש את האהבה הפיזית, והוא מודה כי מימוש אהבה זו ימית בוודאי את האהבה הרומנית בין השניים. בבית זה התשוקה הורצון הפיזי מתפרצים החוצה. הוא מבקש תשובה בעיניה (האם גם היא מעוניינת בו). עיניה אמנם צנועות, אך שערה משדר לו מעין שובבות מסוימת, והוא מסיק מכך שגם היא חושקת בו. הוא מזמין אותה ליער, מפני שהיער בשירת ביאליק הוא מקום בו יש חופש למימוש התאוות והיצרים, ומצהיר כי את כל אהבתם הרוחנית ימיתו בנשיקה אחת: "נבואה היערה/… ואת כל אהבתי התלויה בשערה / נמית שנינו בנשיקה".

אמצעים אומנותיים בשיר צפורת של ביאליק:

* ניגודים: הדמויות בשיר מנוגדות זו לזו. הדובר: מאוהב, מוחצן, מדבר, מראה רגשות ומגלה עניין. האהובה: בדיוק ההפך ממנו, מופנמת, סגורה, לא מדברת, שקטה. יש גם ניגוד בצבעים – היער האפל והשחור אל מול הצפורת והפרפרים הלבנים. הניגוד המרכזי הוא בתפיסת האהבה – הוא מהופנט וכרוך אחריה, ואילו היא לא מחצינה את רגשותיה, כך שאיננו יודעים אם היא מעוניינת בסוף. יש גם ניגוד חזק שמתגלע לקונפליקט של ממש בין האהבה הרוחנית אפלטונית לאהבה הארצית פיזית. ביאליק לא אומר במפורש איזו אהבה הוא מעדיף, אך מציין כי שתיהן לא יכולות להתקיים יחד. הוא מעוניין בהגשמת האהבה הפיזית לאורך כל השיר, אך חושש להפר את האהבה הרוחנית. הכרעתו שמתקבלת בסוף היא להמית את האהבה הרוחנית בנשיקה, כלומר; לממש את האהבה הארצית.

* מטאפורה: המטאפורה המרכזית בשיר היא המטאפורה המתארת את מצב נפשו של המשורר, בבית הרביעי. הוא מתאר את הפרפר הכלוא בשערה של אהובתו, ומדמה את עצמו לפרפר; גם הוא, כמו הפרפר, שבוי על ידי הנערה: "…גם נפשי נתונה בשבי". הוא הבחין בצורה ברורה בדמיון בינו ובין הציפורת (שניהם נשבו על ידי הנערה) ואף אומר זאת במפורש – "וכמו רמזה לי: קום שקה לה, ודמה אלי הציפורת!".

המטאפורה יוצרת הקבלה בין המשורר לציפורת. המשורר רוצה לבטא ביתר שאת את רגשותיו החזקים כלפי הנערה, ומשתמש באמצעי אומנותי זה לצורך העצמה – כפי שהציפורת מפרפרת וכלואה בשבי הנערה, כך גם הוא, הדובר, מרגיש כי נשבה בקסמיה של אהובתו: "נפשי נתונה בשבי, ומפרפרת ותלואה, ומצפה לישועה…"

מטאפורה נוספת בשיר היא עולם הטבע; הדובר מזהה את הטבע עם האהבה בינו ובין הנערה, לעתים האהבה הרוחנית והנכספת ולעתים האהבה הארוטית והמינית. לדוגמא, הן היער והן הציפורת נועדו לסמל את האהבה הארוטית. היער מסמל את יצריו של האדם ואת נטייתו לפעול על פי המאווים (המיניים במקרה זה), והציפורת מסמלת את סערת הרגשות שחש המשורר נוכח רצונו "להפר" את האהבה הרוחנית במימוש תשוקותיו (שהרי על פי ביאליק לא תיתכן הגשמה הדדית של אהבה ארצית ואהבה רוחנית)

* האנשה: ביאליק מרבה להאניש את הטבע בשיריו, ובמיוחד בשיר זה.

האנשה פירושה הענקת תכונות ואפיונים אנושיים לדבר שאיננו אנושי, וכך ביאליק מקנה לטבע תכונות ויכולות אנושיות. לדוגמא, "כל העולם טובע באור ובשיר" – ברור כי אין ביכולתו של העולם לטבוע, אך ביאליק משתמש בניסוח זה כדי לסמל את אוצרות החיים הנחשפים לפניו לראשונה. עוד ביטוי להאנשת הטבע מצוי בתיאור הקמה (=התבואה הבשלה), כשביאליק אומר כי "פתאום רחפה הקמה". מובן כי התבואה ריחפה רק בעיני רוחו, ולא במציאות.  האנשה נוספת מצויה בתיאור הליכתם, כאשר העצים והשיבולים לכאורה "נוגעים" בהם. כאמור, הטבע מסמל את הצד היצרי יותר באהבת הדובר, אהבה שהוא חושש עד מאוד מהגשמתה, ולכן ניתן להבין מדוע האנשה זו מלווה בקונוטציות שליליות ומאיימות – הטבע סובב אות המשורר ואהובתו, מכתר אותו ואופף אותו. גם המלה "טובע" יש בה להצביע על רגשות שליליים.

השימוש בהאנשה מבטא את תחושות הדובר, שעיקרה בסערת רגשות עזה; הוא מתלבט בין האהבה הרוחנית והנעלה יותר, אל מול האהבה היצרית התוקפת אותו, וסבור כי לא יוכל לדבוק זמן רב בראשונה. לדידו, ברגע שיבחר בהגשמת האהבה היצרית, ימית את האהבה הרגשית, ומכאן התלבטויותיו וחששותיו.

* דימוי: בבית השני ביאליק מדמה את אוצרות הטבע היפים ליופייה של הנערה המושלמת, באומרו כי "…השתרע הנוף, והכל בהיר בו כמו בעיניך".

כלומר; בתיאורו את הנערה המושלמת, התהוות חלומו, הוא מחזיר אותנו גם לתיאורי הנוף שפתחו את השיר – הטבע משתקף בעיניה של האהובה.  הדימוי מציג את הנערה כמושלמת, ונועד לבטא את רחשיו הכמוסים של המשורר כלפיה; המשורר מתוסכל ומיואש מפני שהוא נוכח כי חלומו באשר לאהבה רוחנית הולך ונעלם ממנו, שהרי הוא חושק בנערה, וייאלץ להמית את האהבה הרוחנית.

* שאלות רטוריות: ביאליק מותיר פתח נרחב לפרשנויות שונות שכשהו מפזר לאורך השיר שאלות רטוריות משוללות תשובה. המטרה היא לתת לקורא להפליג בדמיונו. "אולם את – ההרגשת בצפורת ובי?" האם גם הנערה שמה לב לאהבת הדובר? "ההרגשת כי גם נפשי נתונה בשבי?" האם גם הנערה הבחינה כי הדובר כרוך אחריה? ביאליק בכוונה משאיר שאלות אלו ללא מענה, כך שכל קורא יוכל לתת תשובה כאוות נפשו.

* תמונה מרכזית: בשיר צפורת של ביאליק יש תמונה מרכזית ומסגרת. התמונה המרכזית היא אהבת הדובר לנערה, תהייתו באשר להדדיות אהבה זו וההתלבטות הנוקבת והקשה בין האהבה הרוחנית והאהבה הפיזיתץ המסגרת היא הטיול בטבע ותיאורי הנוף הרבים ששזורים לאורך השיר.

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותי, הכניסיני תחת כנפך, הקיץ גווע, והיה כי יארכו הימים, בעיר ההריגה, הציץ ומת, ים הדממה פולט סודות, על השחיטה, לא זכיתי באור מן ההפקר, לבדי, ואם ישאל המלאך, זריתי לרוח אנחתי, לנתיבך הנעלם, לא ביום ולא בלילה