סיכום: אווה אילוז \ אותו תחום אפלולי של הפנים: אופרה וינפרי והמראה של האמלט
פסיכולוגיה של ההמון- סיכומי מאמרים
אילוז, א. (1998). אותו תחום אפלולי של הפנים: אופרה וינפרי והמראה של האמלט. מתוך: ת. ליבס ומ. טלמון (עורכות), תקשורת ותרבות (עמ' 197-216). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. – תודה לעומר להט
תוכניות האירוח נצבות באור הזרקורים של הויכוח הציבורי, בגלל הצמא שלהם לכאורה לסנסציות וסצנות מזעזעות. הטענה המרכזית של המאמר של אילוז: כוח המשיכה התרבותי של תוכניות אירוח נובע מכך שהן מבררות ומסבירות את התמורות העמוקות המתחוללות במשפחה ומעמידות בתי משפט לא רשמיים בהם מוכרעים המאבקים שמהם מורכבים חיי היומיום. ניראה כי תוכניות אלו מעוררות חרדה קיבוצית, עקב ההשפעות המבזות שלהן על התרבות והמוסר. אילוז מסבירה שהכיוון בו תלך במאמר זה הוא שתוכניות אירוח מקעקעות ומשבשות באופן סמלי את הגבולות הסמליים שהיו מרכזיים בתפיסת הליברליזם הקלאסי – את המרחק בין מרחבים חברתיים ובין קבוצות. שאלה נוספת שמעלה אילוז: מדוע מופע ראוה של אינטימיות הוא הנושא הדומיננטי של תכנית אירוח. הז'אנר ככלל של תוכניות האירוח היא צורה תרבותית הדנה בשינוי צופני עצמיות בעידן המודרני המאוחר.
ההרואיזם של חיי היומיום
הטלוויזיה מחדירה עצמה לתוך חיי היומיום שלנו, של הצופים. תכניות אירוח מארגנות את זרימת השיח הטבעי בהן בשלוש קטגוריות: הסיפורים האוטוביוגרפיים של המשתתפים, הדיבור האנליטי והסמכותי של המומחה והדיבור המתשאל של המארח והקהל. למרות שתכניות אירוח הן במה לשיח טבעי, אין אלו עושות שימוש בשום צופן מוכר ומהוות סוגה עצמאית לחלוטין. התכניות עוסקות במציאות השיח שיצרו. תוכניות אירוח מתקיימות רק בכוח ההכרזות שהן מבצעות, והשימוש ב- ווידוי – איחוד מחדש – עימות – ויכוח – נועדו להיות התרופה לבעיות שאלו העלו. אחת הדוגמאות היא אימא הסובלת מאכילת יתר, המנסה לחנך את ילדיה שלא לעשות כך. כתוצאה מכך, הילדים נמצאים היום בסדרת הרזיה ומקבלים עזרה. תוכניות האירוח לא רק נשענת על האתוס של עזרה עצמית, אלא עצם היותם פעולה פרפורמטיבית, עצם הדיבור על הבעיות מחולל בבעיות שינוי. השפה בתוכניות האירוח היא רפרנציאלית (מספרת על המשתתפים) וטיפולית (מביאה לשינוי במערכות היחסים של המשתתפים). תוכניות אירוח נותנות ביטוי לשיח של עצמיות רווי במונחים של זכויות, הגשמה עצמית וסובלנות. אילוז טוענת שהמאפיין הבולט ביותר של תוכניות אלו הוא שהעצמי נתון במלחמה מתמדת בקרבות היומיום. לכן – לחיי היומיום ישנה חשיבות עליונה לזהות ולעצמי. העצמי השולט בתכניות אירוח הוא עצמי סובל וקורבן. תכניות אירוח מעניקות קול לנשים שהן בדרך כלל חסרות קול לבעיותיהן – בכך הן מציעות גרסה זולה של פמיניזם פופוליסטי. דימויים אלו של סבל הם אינם סנסציוניים, תוכניות אירוח הן הניגוד של הצהובונים הסנסציוניים, היות שבדומה לשיחות שונות של שיח טיפולי, הן חותרות לטפל בבעיות הסמויות של חיי היומיום. תוכניות האירוח נוגעות "בתכלס" של חיי היומיום ובכך מציעות אמיתות ארעיות ופרגמאטיות.
תוכניות האירוח מציעות פתרון פרגמאטי לבעיות מיקרוסקופיות ולא מיקרוסקופיות (הרזיה, להגיד לא, לצאת ממערכת יחסים אלימה). אופרה ווינפרי שינתה את ההגדרה של כריזמה, ולמעשה הפכה אותה להרואיזם של חיי היומיום. היא התפרסמה בכך שחשפה בפני כולם את ההיסטוריה האישית שלה שכללה התעללות מינית, ובכך הפכה עצמה לאחד הסובייקטים המתוודים של תוכניתה – תוך ניצול של הבלבול בין מאחורי הקלעים וקדמת הבמה – אופרה חושפת את עצמה בתכנית. האישיות הטלוויזיונית של אופרה אומרת שהביוגרפיה עצמה היא דבר שאדם מיצר בעצמו לעצמו.
תוכניות אירוח וביוגרפיות בשיטת עשה זאת בעצמך
חנה ארנדט מגדירה את המרחב הפרטי כתחום אפלולי של הפנימי, ומנגידה אותו מול המרחב הציבורי שהוא האתר היחיד בו ויכוחים ועימותים יכולים להתרחש באופן לגיטימי. תוכניות אירוח עומדות כנגד הגדרה זו היות והן שופכות אור על אותו תחום אפלולי של הפנים. תוכניות אלו מביאות למרחב הציבורי את הפרטי – זעם, נקמה וכו, המונחים על ידי רגש ולא על ידי היגיון כפי שטענו פילוסופים. במקרה אחד, אם קיימה יחסים עם בנה, אך לא ידעה שהוא בנה. לאחר מכן, מומחה נתן על כך את הדעת והסביר את הלגיטימיות שבכך. התוכנית מערערת את נקודת המבט המוסדית שלנו על ידי החדרת אי ודאות באשר למשמעות האימהות ומעלה את השאלות של מי צודק ומי פגוע – האם, הבן, המנחה או הקהל?
תוכניות האירוח לא רק מערערות את הגבול בין המוסרי והבלתי מוסרי, אלא עוסקות בוויכוח על תקפותן הנסיבתית של נורמות אלו. תוכניות האירוח מרמזות על כך שהמעשים שלנו מצויים בתחלופה מתמדת של ריבוי מסמנים – בני אדם מעלים בתכנית טענות על התנהגותם ולהצדיקן באמצעות דיון – שום נורמה אינה מקודשת.
בתרבות הדמוקרטית של ימינו מתקיים סדר פלורליסטי המזמין כל אחד להיות המחוקק הפרטי של עצמו. למרות שרבים רואים בחיבתן של תוכניות האירוח לסטיות סימן לחיבתן לשערורייתי, אילוז מסבירה כי סוטים מאכלסים את עולם תכניות האירוח משום שהכאוס ואי הסדר הפכו למצב הנורמאלי של המודרניות המאוחרות. הסטייה והנורמאליות הן שוות משום שבראש שתיהן עומדת זכות העל של בחירה (שהוא אחד הצפנים המרכזיים בתכוניות אירוח) – וכל בחירה שווה לרעותה. זכות זו של בחירה היא זו הגורמת לאליטות לראות בתוכניות האירוח סוגה חסרת טעם, משום שסוגה זו נעדרת מבניית הבחנות והיררכיות. אם עולם תכניות האירוח הוא א-מוסרי, זה לא בגלל שזנח את המוסר, אלא בגלל שהוא מכיל את כל סוגי המוסר ואינו מציע עקרון עליון. מופע הראווה של הסבל הוא הדרך היחידה למשוך צופים וקהל לנעוץ מבט חודר בביוגרפיות שנויות במחלוקת.
הרגשות המוסריים של תוכניות אירוח
תכניות אירוח על פי סטינלנד הן סוגה מציצנית שמספקת תחושה של אינטימיות ומעניקה זכות מיוחדת לתצוגה של רגשות ודמעות – אלא שהאשמה זו מגלה יותר על מוסרו של המאשים מאשר על זה של הנאשם. רגשות הם הדרכים שבהן עולה הקשר הבעייתי בין העצמי לבין הזולת לדיון בשיח בן זמננו. תכוניות האירוח נוטות להתמקד ברגש – במיוחד בכעס ובכאב – חיבה יתרה ל"קורבניות", המחזות קונפליקטים, תיקון מהיר לפתרון בעיה מורכבת. אך לעיתים, דיבור על רגשות הוא דיבור על יחסים קשים. אין זה חשוב כמה חסרת טעם נשמעת הטענה, היות ושיח על רגשות היא אחת הדרכים הבודדות לדבר על עצמך במסגרת יחסים קשים – שיש בהם איום על שלמות העצמי. דיבור על רגשות הוא דיבור על יחסים חברתיים. באמצעות וידוי על במת התוכנית, יכול אדם לחדש את חברותו בקבוצה המוסרית שהתכנית מציבה כנגדו. תכוניות אירוח הן פורום לריפוי האדם באמצעות אחרים – לכן אילוז קוראת לאתיקה של תוכניות האירוח "מוסרית". הויכוח הוא הכלי המרכזי בתוכניות אירוח משום שהויכוח הוא אחד המניעים החברתיים המובילים המבנים את ההבנה שלנו ביחס בין העצמי לבין האחרים. תוכניות האירוח דוגלות בכך ששום סיטואציה אינה ניתנת לשיפוט מראש על פי נורמות נתונות. אמוטיביזם – כשהבסיס הנורמטיבי ליחסים הופך שברירי, הדבר היחיד עליו אנו יכולים להישען הוא הרגשות שלנו. משום שליחסים ולרגשות אינטימיים יש חשיבות עליונה לזהות האדם, ברור שבני אדם הנכנסים למערכות יחסים מתוך מגוון מטרות, אינטרסים, צרכים או ערכים, ירבו להתווכח על מערכות יחסים אלו. אותם כוחות הדוחפים בני אדם לחפש יחסים אישיים, הם אותם כוחות המכשילים יחסים אלה. בתכוניות אירוח, אלו בדיוק הנקודות שמסבירות את ההעמדה וההמחזה העצמית של רגשות. תוכניות האירוח ממחיזות את הטענה כי ליחסים אישיים ואינטימיים יש חשיבות עליונה בחיי היומיום, אך גם כי היחסים הללו רעועים משום שאין קן מנחה נורמטיבי ומוגדר מראש עליו הפרטים יכולים להישען. שאלה מרכזית בתוכניות האירוח – אם אין שום בסיס מוסרי היכול להכריע דיון, כיצד עלינו להתווכח ולהתדיין? אמוטיביזם היא אחת האפשרויות.
מופע השיחה
תכונה מהותית שמאפיינת את תכוניות האירוח היא הדיבור הטבעי (שיחה), מובנה לתוך סוגות שונות, ששזירתם זה בזה מתקדמת כסיפור. תוכניות אירוח מתקדמות על פי מבנה של סיפור סטנדרטי. אדם מוצג לקהל, מוצגת הבעיה, הקונפליקט מועצם על ידי מתן במה לכעסי הקהל, מושגת התרה לכאורה. שהקהל שואל משאלות את המשתתפים בנימת גינוי, הדבר יוצר סיבוך בעלילה שבהתאם לנוסח התכנית האירוח מוצא את פתרונו לא באמצעות שינוי במצעם או במעשיהם של האנשים אלא באמצעות השפה עצמה (עצת המומחה או המארחת) – התוצאה היא שתוכניות אירוח יוצרות סוף עלילתי קלוש. השפה היא המוטיב המרכזי בתוכניות אירוח.
תוכניות אירוח כקבוצת תמיכה עקיפה
אישה שהגיעה לתוכניתה של אופרה משום שלא הצליחה לרדת במשקל, זכתה בסוף התכנית לחיבוק מאופרה, וזו אמרה "שהיא ממש מזכירה לה את עצמה". בכך יצרה יחסי אמפתיה מבוססים על חשיפה עצמית הדדית ועל אתיקה של אכפתיות – כמו קבוצות התמיכה. קבוצת תמיכה מורכבת ממנחה, משתתף וקהל. בדיוק דמו תכניות האירוח. במרכז קבוצת התמיכה נמצאת המנהיגה שהיא גם אחת מהקבוצה (קרבן לשעבר) וגם יותר מרק חברה בזכות האיכויות הכריזמטיות. סוציו ביוגרפיה – הקבוצות הן ביוגרפיות שמזמינות את הדוברים לספר את סיפור חייהם. זהו סיפור ולא ווידוי משום שהקהל (חברי הקבוצה) הם שותפים לאותה בעיה, ומשום שהסיפור לא בא לתקן פגם מוסרי אלא להעצים את העצמי הפגוע. קבוצת התמיכה בתוכנית אירוח באה לידי ביטוי בכך שהתיווך כולו נעשה על ידי השפה.
טיפול נפשי או בוררות?
בקבוצות תמיכה האדם יכול להעצים עצמו על ידי דיבור על בעיותיו וחשיפת פגמיו לעיניים לא ביקורתיות ותומכות. תוכניות האירוח נועדו לרפא ולתקן מערכות יחסים על ידי יצירת תנאים הולמים לתקשורת. תוכניות האירוח מבוססת על ההנחה שצריך להחזיר את החלק הפרטי של העצמי. אך השאלה של איך לעשות זאת מפרידות בין תוכניות האירוח לטיפול. תוכניות אירוח שוברות את הגבול בין פרטי וציבורי, כמו גם מטשטשות את הילת הסודיות האופפות את הגדרות הפרטיות. בטיפול הסודיות והפרטיות הן תנאי לשחרור תשוקות חבויות ושחרורן יוצר את האמת. לעומת זאת, תוכניות אירוח דוגלות בגישה פוסט מודרנית לטיפול וזאת על ידי חשיפת קונפליקטים לציבור כמו סודות משפחה וכו. תוכניות אירוח משטיחות את העומק שאפיין את התחום של הפסיכואנליזה. הווידוי הופך לדיון. המארחת בתכנית האירוח פועל כבורר ומתווך בין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים. המטרה הסופית היא שכל אחד מהצדדים יגיע להבנה טובה יותר של נקודת ההשקפה של האחר. המארחת פועלת כבוררת בשיחה תוך השגחה שכללי השיח לא יופרו, שכל נקודות ההשקפה יקבלו ביטוי.
אמנות השיח
מטאפורת העימות הדמוקרטי היא המרכזית בתוכניות אירוח. שאופרה מזמינה לתכנית מומחה כדי לדון בסוגיה כלשהי, היא בונה מתכונת בה האמת לא ידועה מראש, ושחשוב יותר שהתנאים לביטוי השקפות השונות יבואו לידי ביטוי באשר לגלות מהי האמת. היבט זה הופך את תוכנית האירוח לסמלים של "אמנות השיח". תוכניות האירוח אינן מעמידות את הקונפליקט במרכז, אלא את האפשרות להתדיין ולהתווכח עליו. מה שתוכנית אירוח מבליטה היא שמספיק לנו שפה, תקשורת וויכוח לצד ידע מפוקפק של מומחים כדי ליישב את הקונפליקטים בכל אחד מאיתנו. תכניות האירוח נתפסות כמבנים תרבותיים מעורבים, הם פעולים על פי כללי ויכוח ברורים ויחד עם זאת עוסקים ברגשות, חיים פרטיים ויתר נושאים שמקומם כביכול אינו במרחב הציבורי (על פי הליברליזם). תכניות אירוח בו בזמן מיישמות את הליכי הויכוח ודנות בבסיס לשיקול דעת הגיוני. רבים מהנושאים המועלים בתוכניות האירוח הם נושאים בהם עוסקים כרגע בבתי משפט או כאלו שהוכרע בהם הדין. תוכנית האירוח מבקשת לבחון מחדש את הנושא, ולא מבחינה משפטית אלא מבחינה אתית ומוסרית. תת פוליטיקה – פירושה הוא עיצוב החברה מלמטה, תוך הטלת ספק בכל היבט של החיים החברתיים, תוך הפקת המיטב מהחיים בעידן של אי ודאות.
הערות לסיום
האשמת ההערכה הביקורתית של התרבות הפופולארית בכך שהיא אליטיסטית היא גישה מרפת ידיים במישור התיאורטי והפוליטי כאחד. הערכה ביקורתית של תרבות פופולארית יכולה להתרחש רק לאחר הבהרת משמעויותיה. תוכניות האירוח מציעות קרנבל שלם של קורבנות. המשתתפים לעולם לא מוצגים במונחי הדרה סוציו אקונומית מוכרת מתחום הסוציולוגיה.
תכניות האירוח מתפקדות כ"בתי משפט" בלתי רשמיים ועממיים, אשר בעת ובעונה אחת גם מיישמים הליכי ויכוח וגם דנים בבסיס לשיקול דעת הגיוני ממשי". למרות שרבות מן הסוגיות שאופרה מעלה לדיון כבר הוכרעו בידי המנגנון המשפטי ורשויות המדינה, בתכניות האירוח הן עולות לדיון במונחי הרגשות והדילמות שחווים בני אדם.
קישורים תיאורטיים:
פסיכולוגיה של המון
• ההמון הוא יצרי ורוצה סיפוק מיידי. הקהל בתכניות אירוח מגיב בעוצמה רבה לעומת פרט בודד הצופה בתכנית בבית. התגובות בתכנית האירוח – קריאות "בוז "וקולות תדהמה או מחיאות כפיים סוערות – הן יותר קיצוניות מאשר ההתייחסות של הצופה בבית, בכורסה (לה בון).
• מרכזיותה של שפה ורטוריקה בהנעת ההמון ניכרת גם בתכנית האירוח, שהמציאות הנוצרת בה היא מציאות המבוססת על שפה ודיבור (אלון).
מאפיינים המזכירים מאפיינים כיתתיים: (אלון)
אנשים מכל הרבדים באוכלוסייה צופים בתכניות אירוח, הפונות אל הרגש ומעוררות אותו. לכולנו יש רצון שמישהו יראה לנו את הדרך הנכונה וכיצד להשתחרר מהבעיות המטרידות אותנו. המנחה הוא לרוב כריזמטי וסוחף אחריו את הקהל, בדומה לגורו בכת. המנחה מפגין חום ואהבה כלפי משתתפי התכנית, בדומה לגורו בכת.
