תיאוריה ביקורתית
פוסטמודרניזם
פוסטמודרניזם הוא מכלול של תיאוריה שפרחו בעיקר בהגות של הפילוסופיה הקונטיננטלית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. אין הגדרה אחת ברורה לפוסטמודרניזם אך ככלל מדובר על גישה ביקורתית הכופרת באפשרות של אמת אחת או אמת יציבה. התיאורה של הפוסטמודרניזם תודגם להלן על ידי שני הוגים מרכזיים של הפוסטמודרניזם – מישל פוקו ואדוארד סעיד:
- פוקו: תולדות השיגעון בעידן התבונה (בצרפתית- ההיסטוריה של השיגעון): את השיגעון המציאה הפסיכיאטריה. הספר טוען שעד לעידן "הקלאסי" לא היה שיגעון. היו הוגים/הוזים/חוזים/שוטי כפר/אומנים/מכשפים, אנשים שהתנהגו בצורה שונה משאר האנשים אך לא הייתה קטגוריה "מחלת נפש". את הקטגוריה הזו המציאה הפסיכיאטריה. מרגע מסוים, כל האנשים שהסתובבו חופשיים (ומוזרים) בשולי החברה האירופאית החלו להיכלא בבתי כלא מסוג חדש- בתי חולים פסיכיאטריים. הפסיכיאטריה החליטה לרפא אותם, להפכם לנורמאלים ואם זה לא עובד להחזיקם כלואים מחוץ לחברה. המשוגעים הפכו לאובייקטים ("נגנבה" הסובייקטיביות) של פרוצדורות רפואיות בחסות הפסיכיאטריה. הטענה של הפסיכיאטריה- קיים הידע של מהו נורמאלי. כל מה שחורג מכך נחשב כמחלה. הטענה אינה כנגד התנהגות מסוימת אלא טענה שבאופן אובייקטיבי התנהגות מסוימת היא לא נורמאלית. התוצאה:מדע הפסיכיאטריה לא עוסק רק במשוגעים כי אם בנורמליזציה של החברה. הוא משפיע על כל החברה (ולא רק על "המשוגעים") שכן הוא מגדיר את הגבולות הנורמאליים של החברה עצמה במונחים רפואיים. תחת האיום שהתנהגות לא נורמלית תוביל לכליאה, יש משטור של ההתנהגות (כמו החוק הפלילי). הפסיכיאטרים שבויים בשיח לא פחות מהכלל, גם הפסיכיאטר עצמו מאמין שהוא מרפא. על ידי הפנמה של עולם המושגים (מה נורמאלי ומה חולה) אנו מפנימים נורמות וצורות התנהגות מסוימות.
- למה הפסיכיאטריה אפקטיבית? בזכות הטענה לאובייקטיביות מדעית. בעיני פוקו, זה הרגע שבו התיאוריה הביקורתית זולגת לפוסט מודרניזם. אין אמת, אמת היא ביטוי של כוח. הכוח מייצר את האמת, השאלה האמיתית היא מי קובע מה יחשב אמת ולאיזה צורך.
- אדוארד סעיד: התיאוריה של אדוארד סעיד לוקחת את המתודולוגיה של פוקו ומפנה אותה לשדה שיח אחר. סעיד פונה למזרחנות (כמו שפוקו פנה לפסיכיאטריה). מי קובע: המערב; לאיזה צורך: שליטה במזרח. המערב מבנה את המזרח באופן שיצדיק את שליטתו במזרח. סעיד טען שמקור התפיסה הקולוניאלית היא גזענות. עם זאת, התפיסה הקולוניאלית לא הניחה שיש הבדל בין הגזעים אלא שיש הבדל בהתפתחות, האנושות מתפתחת והמזרח מפגר מאחור. לכן ההצדקה לשליטה המערבית במזרח היא לקדם אותו. סעיד לא הבחין בין הקולוניאליזם מפאת פיגור מאחור (כמו יחס האמריקאים לאינדיאנים) לבין גזענות (כמו יחס האמריקאים לשחורים). כמו שפוקו טען שהפסיכיאטריה מבנה את הנורמלי ולא רק את המטורף, סעיד טען שהמערב מבנה את האופי של עצמו על ידי תיאור המזרח כהיפך של המערב (סובייקט מערבי, אובייקט מזרחני). כלומר, התפיסה העצמית היא שלילת האחר.
- עוד על פוסטמודרניזם