סיכום מאמר: סמי סמוחה -המשטר של מדינת ישראל: דמוקרטיה אזרחית, אי-דמוקרטיה או דמוקרטיה אתנית? – חלק 4
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
סיכום ומסקנות
התיזה המרכזית של סמי סמוחה הינה משולשת: בישראל שורר משטר דמוקרטי לא מערבי מסוג "דמוקרטיה אתנית"; משטר זה הינו בעל איכות נמוכה אך הוא יציב; ישראל מתפקדת כדמוקרטיה אתנית באופן די שקוף, והדבר משתקף בבהירות ביחסי ערבים- יהודים, אך לא רק.
ארבעת המודלים המוצעים בדמוקרטיות אזרחיות לא מתאימים למשטרים דמוקרטיים בחברה שסועה. דמוקרטיה אתנית הינה משטר המבוסס על עקרונות נוגדים- שוויון זכויות מחד והעדפת בני קבוצה אתנית מסוימת מאידך.
[618] הנסיבות הבולטות בהן אופיינית צמיחה של דמוקרטיה אתנית:
– גיבוש לאומיות ואומה אתנית לפני גיבוש המדינה.
– קיום של איום רציני הדורש גיוס ממושך של בני האומה לטובת הגנה עליה.
יציבותה של דמוקרטיה אתנית מותנה במספר תנאים, ביניהם:
- קיום רוב מוצק וילידי (?) בעל לאומיות אתנית.
- מיעוט משמעותי אך מפוצל ולא גדול.
- אי התערבות חיצונית לטובת המיעוט.
- מחויבות לדמוקרטיה מצד הקבוצה השלטת.
דגמים שונים של דמוקרטיה אתנית נבדלים זה מזה בהיקף אי השוויון ובדרגת הכפייה ביחסי הרוב והמיעוט. דמוקרטיה אתנית נוטה להיות באיכות ירודה ביחס לדמוקרטיה קונסוציונלית. אין שוויון, מצד שני אין לחץ להטמעות בחברה השלטת. דמוקרטיה אתנית עדיפה על "דמוקרטיה של עם אדונים", וגם עדיפה על מצב של אי יציבות.
למרות מה שמדינת ישראל רוצה לחשוב על עצמה, היא לא מתאימה לדגמים של דמוקרטיות מערביות, ומאוד מתאימה למודל של דמוקרטיה אתנית. [מסביר למה ישראל אינה מתאימה לאף אחד מהדגמים של דמוקרטיות מערביות- לעיל].
הנסיבות הבולטות שהוזכרו לעיל (גיבוש לאומיות ואיום רציני ומתמשך) הם שעודדו את יצירת הדמוקרטיה האתנית ומנעו את קיומה של הדמוקרטיה האזרחית- הצורך במדינה ליהודים ומאידך מחויבות של היהודים ושל הציונות לדמוקרטיה.
בישראל גם מתקיימים רוב התנאים ליציבותו של דגם הדמוקרטיה האתנית.
[619] (יישום של הגורמים התורמים ליציבותה של דמוקרטיה אתנית- רוב יהודי, מיעוט ערבי מפוצל, אי התערבות חיצונית).
הסטטוס קוו של דמוקרטיה אתנית מהווה פשרה היסטורית לשני הצדדים- מבחינת היהודים זו ההתמודדות עם קיומו של רוב ערבי (כך שהשליטה היא עדיין של היהודים, ודרישה למדינה ערבית עצמאית בחלק מהשטח היא מבחינתם דרישה לפשרה נוספת), ומבחינת הערבים השלמה עם קיומה של מדינה יהודית והיותם אזרחים של מדינת ישראל ולא פלסטין זו פשרה, והדרישה להכיר גם באופיה היהודי ציוני מהווה דרישה לפשרה נוספת.
סקירה קצרה של הדברים הרעים שקרו לערבים עקב הקמת המדינה (אבידות ברכוש ובנפש, קריסת המערכת החברתית ועוד) ושל הדברים הטובים שקרו (מדינת רווחה, מודרניזציה, ייצוג פוליטי וכו').
[620] עד עכשיו הרבה גורמים שמרו על הסטטוס קוו של הדמוקרטיה האתנית:
1. רוב יהודי מוצק של יותר מ- 80%
2. אי סימטריה ביחסי הכוחות בין יהודים לערבים, שהתבטאה בין השאר בפיקוח שוטף על הערבים.
3. הרוב היהודי גילה עמדה בלתי מתפשרת בנוגע לאופיה היהודי ציוני של המדינה.
4. אי התערבות מצד גורמים חיצוניים לשינוי אופי המדינה.
5. גמישות של השלטון כלפי הערבים ואפשור שיפור במצבם.
6. תהליך של ישראליזציה של ערביי ישראל, שכלל "ערכת הסתגלות" למדינה (דו לשוניות, דו תרבותיות) והשלמה עם מעמד של מיעוט.
נשאלת השאלה האם סטטוס הקוו יכול להמשיך להתקיים או שהוא עומד בפני קריסה (סקירה של שינוי בכל הנסיבות- רוב, התערבות חיצונית וכו'). מצד שני, נראה כי יש הסתברות גבוהה לכך שהסטטוס קוו ימשיך להתקיים במודל זה או אחר.
המודל של הדמוקרטיה האתנית במדינת ישראל הולך ומשתפר (בהתאם לפרמטרים שצוינו לעיל), אך עדיין ההסדר הטוב ביותר עבור ערביי ישראל הינו דמוקרטיה קונסיציונלית.
[621] הקהילה הבינ"ל מכירה בזכות של היהודים למדינה יהודית, ולכן לא מפעילה לחץ ע"מ לפתור את בעיית ערביי ישראל ע"י הפיכת המדינה לדו לאומית.
ההסכמה של ערביי ישראל לדמוקרטיה אתנית נובעת מההכרה שזה יכול להועיל להם (לשתף אותם בשלטון, לצמצם את ההפליה וכו'). מעבר לכך, דמוקרטיה אתנית משופרת יכולה להבטיח יציבות ביחסי ערבים יהודים, תוך צמצום הכפייה והתסכול.
גביזון תומכת במבנה של דמוקרטיה אתנית משופרת- היא סבורה שכך ניתן להגיע לתוצאה הטובה ביותר (ב"כיבויי שריפות", ולא במשהו מובנה ועקיב). היא סבורה כי הדגמים של דמוקרטיה ליברלית וקונסוציונלית אינם מציאותיים ליישום בישראל.
[622] דמוקרטיה אתנית תעזור לערביי ישראל אם במקביל תוקם מדינה פלסטינית בשטחים מסוימים. (כמו שמדינת ישראל עזרה ליהודי התפוצות). היא גם תחליש את תוקף הדרישה לביטול אופיה היהודי של מדינת ישראל.
לסיווגה של ישראל כדמוקרטיה אתנית יש גם השלכה על שסעים בתוך החברה היהודית, וזאת לאור העובדה כי היהודים הם עם, לאום ודת ביחד. רק השמאל הלא ציוני חולק על קיומו של משטר דמוקרטי אתני בישראל. בכל אופן, ישראל כדמוקרטיה אתנית מבחינה גם בין יהודים ללא יהודים שאינם דווקא ערבים, ובכך תורמת ללכידות של היהודים ומבטיחה את נאמנותם של היהודים שאינם חברי הקבוצה השלטת (מזרחים, דתיים לאומיים, חרדים וכו').
דמוקרטיה אתנית מחלישה את החילונים בשל אי נכונותם לשלם את המחיר על ההפרדה בין דת למדינה, ומהווה מכשול בפני התפתחותה של חברה מערבית המתאפיינת בלאומיות אזרחית- טריטוריאלית (מה שמתגלגל בסופו של דבר למדינת כל אזרחיה).
האיזון בין היסודות הדמוקרטיים לאתניים משתנה ודינמי, וגם תלוי בתחום. זה לא מיוחד לישראל.
[623] סמית סבור כי כל לאומיות היא שונה ומשתנה, ולכל לאומיות הבעיות שלה. לכן אי אפשר להגיד איזו לאומיות טובה ואיזו לא (מבחינת סוגים).
"נראה שהמקרה הישראלי של דמוקרטיה אתנית אינו ייחודי ובלעדי למדינת ישראל ואף לא יהיה כזה בעתיד. דגם זה והניסיון הישראלי נעשים רלוונטיים יותר ויותר למדינות אתניות, במיוחד למדינות במזרח אירופה ולחבר המדינות העצמאיות, העוברות תהליך של דמוקרטיזציה אך שומרות על דומיננטיות אתנית ניכרת. מחקר השוואתי בין ישראל למדינות אחרות המגלות נטייה למודל הדמוקרטיה האתנית עשוי לתרום לפיתוחו ולאימותו כמודל כללי".
סמי סמוחה, המשטר של מדינת ישראל: דמוקרטיה אזרחית, אי-דמוקרטיה או דמוקרטיה אתנית? סוציולוגיה ישראלית ב(2) (2000). עמ' 568-579, 590-601, 617-623. חלק 1– חלק 2– חלק 3 -חלק 4
