גם מערכות החינוך וגם הלומדים בהם תופסים את תפקידן כלספק לאנשים צעירים את הכישורים כדי לקיים חיים ראויים ולקחת את חלקם בחברה. אולם על פי הפילוסופית מרתה נוסבאום, מה שקרה למערכות החינוך המערביות הוא שהן צמצמו את תפיסת התפקיד הזה רק לדאגה ליכולתם של התלמידים לייצר רווח כלכלי. נוסבאום טוענת כי דגש על מקצועות "פרקטיים" אולי מצמיח מהנדסים הדרושים לכלכלה, אך הם לא מצמיחים אנשים חושבים הדרושים לדמוקרטיה.
בספרה "לא למטרות רווח: מדוע הדמוקרטיה זקוקה למדעי הרוח?" טוענת נוסבאום כי מערכות החינוך של המדיניות הדמוקרטיות אינן מקנות כיום לתלמידיהן את הכלים כדי לקחת חלק בדמוקרטיה מתפקדת. חינוך שכפוף רק לשימושיות ולתועלת המעשית שלו מותיר הופך אנשים למכונות של ייצור וצריכה ללא יכולת להביט באופן ביקורתי על המציאות.
מדעי הרוח להצלת החברה
אדם שמממש את עצמו איננו רק מי שפרודוקטיבי מבחינה כלכלית, אלא מי שחי חיים בעלי משמעות, יצירתיות וקשרים משמעותיים עם אחרים. נוסבאום טוענת כי לימוד של מדעי הרוח, ובעיקר פילוסופיה, בכל הגילאים הוא מה שנחוץ כדי לגדל בוגרים עם החופש לחשוב. מתמטיקה היא אתגר למוח אבל היא גורמת לנו לשכוח את הלב. פיזיקה מסבירה לנו את העולם אך לוקחת מאיתנו את הדמיון. הנדסה עוזרת לנו לבנות בניינים אך לא לבנות מערכות יחסים וקהילות.
לימודי פילוסופיה מעניקים לנו כלים של חשיבה ביקורתית. חשיבה ביקורתית היא תנאי לחירות המאפשרת לנו לבחון את עצמנו, דעותינו ובחירותנו. חשיבה ביקורתית היא גם מרכיב הכרחי בעבור אזרח במדינה דמוקרטית שמסוגל לנתח באופן פעיל את המציאות בה הוא חי. לכן, לדברי נוסבאום, "כל תלמיד צריך ללמוד פילוסופיה. עליך לנהל חיים שעומדים תחת בחינה ולפקפק באמונות שלך. אם אינך לומדת לחשוב בצורה ביקורתית אז הויכוח הפוליטי מדרדר לכדי תחרות סיסמאות".
