אלן דאוטי – הסיפור היהודי והסיפור הערבי – חלק 6
Alan Dowty, Israel / palesteine, Chapter Two: The Jewish Story, Chapter Three: The Arab Story (Cambridge : Polity, 2005).
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
הסיפור הערבי
גדולתו של האסלאם
האזכור ההיסטורי הראשון של הערבים הוא בכתב אשורי משנת 853 לפנה"ס. מקורות אשוריים ובבליים מזכירים את הערבים שוב ושוב במאות הבאות, בהתייחסותם לשבטי נוודים מהאזורים המדבריים השכנים בחלקו הצפוני של חצי האי ערב. מאוחר יותר, ספרים כגון התנ"ך גם הם מכילים התייחסויות כגון דא. מקורות יווניים היו הראשונים לקרוא לכל חצי האי כ"ערב", כאשר כוונתם הייתה לתאר נוודים, אשר נקראים היום בדואים. כפי שהתחמקו מהחוק הרומי, השבטים בחצי האי ערב שמרו על עצמאותם גם בפני האימפריות הביזנטית והפרסית. משום היותם מפוצלים פוליטית לאזורים שבטיים שונים, הם עסקו בסחר חליפין עם שכניהם ונתקלו ברעיונות היהדות והנצרות. הם גם החזיקו במסורת חזקה של שירה אפית, ששרדה ברובה עד ימינו אנו.
לאיזה אינדיבידואל הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על ההיסטוריה האנושית? ישו ומוחמד, המייסדים של שתי הדתות חובקות-העולם אשר התפתחו מתוך היהדות, שניהם מועמדים טובים. הנצרות סחפה את האימפריה הרומית העתיקה ותפסה חזקה על אירופה ואמריקה; יש לה יותר מאמינים מאשר לכל דת אחרת. מהצד השני, עליית הנצרות נפרסה על פני מאות רבות של שנים, ונסמכה באופן קריטי על דמויות היסטוריות משמעויות. מוחמד, מנגד, השאיר במותו תנועה רבת-עצמה, אשר המומנטום שביססה כבר הוביל אותה, בתוך כמה עשורים, לשלוט על תחומים נרחבים מספרד והודו. לנצרות לקחו 300 שנים כדי שהשפעתה תורגש באופן משמעותי, בזמן שהאסלאם השפיע השפעה דומה במשך זמן החיים של המייסד, וההישגים הדתיים הפוליטיים הושגו על ידי המייסד הוא עצמו. גם לא היה זה עניין של כיבוש צבאי. המונגולים, אחרי הכל, כבשו טריטוריה הרבה יותר נרחבת, בזמן אפילו קצר יותר. אבל המונגולים הטביעו חותם חיוור על התרבויות שהם כבשו, בעוד שהמוסלמים שינו התרבויות שהם כבשו לעד, באמצעות דרך המחשבה וצורת החיים שהם הביאו עמם. האסלאם נצח בעיקר בזכות הכוחות של רעיונותיו ולא בזכות המיומנות של מנהיגיו. אזורים שהוחל עליהם החוק האסלאמי עברו תהליך של אסלאמיזציה; רובם אמצו גם את השפה הערבית, והפכו את הדיאלקט השמי המרוחק לאחת מהשפות המדוברות ביותר בעולם. מאז הכיבושים המוקדמים – ובייחוד במאות האחרונות – הפצת האסלאם נעשתה לרוב במקומות שאינם תחת החוק האסלאמי, תוך המרת דתם של התושבים בדרכי שלום.
מוחמד היה סוחר קרוואנים בגיל העמידה, ככל הנראה חסר-השכלה, כאשר החל להטיף בעיר מכה בערך בשנת 610 לספירה, בגיל 40. 22 שנים לאחר מותו, מוחמד איחד את רוב חצי האי ערב תחת שלטון פוליטי ודתי יחיד. השליטים שירשו אותו, המשיכו במסעו לטובת הפצת האסלאם, ולקחו האסלאם דרך צפון אפריקה לעבר אירופה ולבסוף להודו. פלסטינה הייתה חלק מגל הכיבושים הראשון שעקב את מותו של מוחמד בשנת 632 לספירה; ירושלים נפלה לידיו של השליט האסלאמי קליף עומר בשנת 638. האוכלוסייה הילידית, שמקורה ביהודים, קבוצות שמיות אחרות, וקבוצות לא-שמיות, הייתה ברובה לאחר תהליך התנצרות. ברבות השנים אוכלוסיה זו עברה תהליך של אסלאמיזציה, והערבית החליפה את הארמית (שפה שמית הקרובה לעברית) כשפה הדומיננטית.
בתוך מאה מרגע מותו של מוחמד, האסלאם סחף את מרבית העולם הידוע, כמו אש בשדה קוצים; אין אף תופעה היסטורית דומה. זו עדות לכוחו ולכוח משיכתו של האסלאם. מוחמד היה בבירור תחת השפעות יהודיות ונוצריות, האמונות ה"אברהמיות" המונותיאיסטית. אבל פעולתו כשליח האחרון של האל הביאה לשינויים במסר שהתאפיינו בפשטות, גמישות ואוניברסאליות. הוא הפנה עורף למונותיאיזם הקדום, דחה את השילוש הקדוש הנוצרי והפך המסר לאוניברסאלי לכל האומות, הגזעים והתרבויות. כולם שווים בפני האל ולכולם גישה ישירה אליו; אין צורך בתיווך של איש כמורה. אסלאם – אשר משמעותו המילולית היא "כניעות" (submission) – הוא יותר מדת: הוא דרך חיים, עם תוכן מוסרי חזק, וקוד משפטי החולש על כל תחומי החיים. הקוראן מתייחס ליהודים ולנוצרים כ"עמי הספר", אשר להם ניתנו מסרי האל בגרסאותיהם המוקדמות; הם נקראים לקבל את מסרו הסופי של האל אשר הוגש לעולם על ידי מוחמד, אבל באותה העת תפקידם בתהליך ההתגלות מקבל הכרה.
המאות הראשונות של השלטון האסלאמי היוו את "תור הזהב", בו המיזוג בין האמונה החדשה לבין הציוויליזציות בהן היא נתקלה הנפיק את הישגי הציוויליזציה המרשימים ביותר שנראו עד כה. בין המאות השמינית לשתיים-עשרה, בזמן שאירופה גיששה את דרכה דרך ימי הביניים, הציוויליזציה האסלאמית הייתה מובילה ומבריקה בכל התחומים האנושיים:
- שפה ותרבות. אזורים דוברי ערבית כמו ספרד השיגו רמה גבוהה של אוריינות והשכלה, בעוד שרק אזורים ספורים של הכמורה באירופה של ימי הביניים יכלו לקרוא ולכתוב. ספרים, חנויות ספרים וספריות אפיינו את האזורים האסלאמיים. פילוסופיה, דקדוק ובלשנות התפתחו עד למאוד בתרבות הערבית, עד כדי השפעה על פיתוח תחומים אלו באירופה כולה.
- חינוך. חינוך מוקדם, שמרכזו היה במסגדים, היה נרחב ונתמך בנדיבות על ידי כמה מהשליטים הנאורים יותר. על פי רוב הדיווחים, האוניברסיטאות הראשונות בעולם הוקמו בקורדובה, בגדאד וקהיר, במאות העשירית והאחת-עשר לספירה. בתי ספר לרפואה ובתי הספר הראשונים לרוקחות גם הם יוסדו באותה התקופה.
- פילוסופיה ותיאולוגיה. הפילוסופיה שגשגה משום שמלומדים אסלאמיים תרגמו מקורות קלאסיים לערבית, כגון טקסטים יווניים קדומים כמו הפילוסופיה היוונית. תרגומים אלו שימרו מרבית מהציוויליזציה הקלאסית, אשר אחרת הייתה יורדת לטמיון, ומסירת עבודות אלו, בשלב מאוחר יותר, למערב, עזרה להצית את הרנסאנס. תחת האסלאם, תיאולוגיה ומשפט הפכו לעיסוקים מרכזיים. התיאולוגיה התפתחה כדי לימוד משווה של דתות, בזמן שמלומדי-חוק פיתחו תיאוריות של משפט, בעיקר ממקורות רומאיים, לכדי ארבעה קודים קשורים אך נבדלים של חוקים – פיתוח שאפשר גמישות יחד עם קונצנזוס.
- מתמטיקה. הציוויליזציה האסלאמית אמצה את השיטה העשרונית, ואת השימוש ב-אפס, מהודו, והעבירה אותה למערב. אלגברה, טריגונומטריה וגיאומטריה אנליטית, כולן פותחו על ידי מלומדים ערביים.
- מדע. מלומדים ערבים תרמו תרומות פרטיקולאריות בכימיה, כאשר הציגו את הקונספט של ניסוי אובייקטיבי. באסטרונומיה, תצפיות ערביות היו מדויקות מספיק על מנת לקבוע, בקירוב רב, את גודלו של כדור הארץ. אופטיקה היה תחום נוסף במסגרתו המדע הערבי עשה התקדמות יוצאת דופן, תוך שהוא מניח את הבסיס להתקדמות מאוחרת באירופה.
- רפואה. הטקסטים הערביים אשר עוסקים ברפואה נלמדו באירופה עד למאה השבע-עשרה.
- אמנויות. למרות שהאיסור המונותיאיסטי האסלאמי אסר על שימוש בדמויות אנושיות, העיצוב והארכיטקטורה פרחו, והנפיקו יצירות אמנות כמו הטאג' מהאל. הארכיטקטורה האירופית בימי הביניים הושפעה רבות מן המודלים הערביים (לדוגמא, הסגנון הגותי).
- גיאוגרפיה. הציוויליזציה האסלאמית בשיאה קיימה מסחר בקצוות הרחוקים ביותר של העולם הידוע. על כן, סוחרים מוסלמים נעשו מיודעים עם אזורים אשר היו ידועים באופן צר ביותר באירופה, וגיאוגרפים מוסלמים יכלו למפות אזורים ביסודיות רבה.
- חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 7, חלק 8, חלק 9
אלן דאוטי – הסיפור היהודי והסיפור הערבי – חלק 6
