הפילוסופיה הקדם-סוקראטית מציינת את תחילתה של החשיבה הפילוסופית במערב – שלב יסוד שבו בני אדם החלו לשאול שאלות על העולם לא מתוך מיתוס, דת או סמכות, אלא מתוך התבוננות שכלית ונסיון להמשיג את המציאות באופן רציונלי. הפילוסופים הקדם-סוקראטיים לא היו "פילוסופים" במובן המאוחר של המילה, אלא חוקרי טבע, קוסמולוגים ותיאולוגים שחתרו להבנת היסודות העמוקים של הקיום. עם זאת, כל אחד מהם תרם להיווצרותה של שפה פילוסופית, שיטה, ועצם הרעיון שניתן לדעת את העולם באופן מושגי.
שלושה ממדים עקרוניים של הפילוסופיה
1. מודעות (ידיעה מודעת)
החשיבה הפילוסופית מבוססת על מודעות עצמית – כלומר, ההכרה בכך שאנו שואלים שאלה, ולא רק מגיבים למה שנמצא. הידיעה הפילוסופית שונה מידיעה אינטואיטיבית או שימושית: היא מבקשת לדעת מהי הידיעה עצמה, מהי הנחת היסוד שמאפשרת אותה, ומה משמעה.
2. כוללנות
בניגוד למדע, אשר עוסק בקטעים נפרדים של המציאות (ביולוגיה, פיזיקה, כימיה וכו’), הפילוסופיה שואלת את השאלות הכוללניות ביותר: מהו היש? מהו הטבע? מה מקור הדברים? תאלס, הפילוסוף הראשון במסורת היוונית, שאל "מהו העיקרון שממנו כל הדברים נובעים?" – שאלה שכוללת את כל המציאות. מכאן, בהמשך ההיסטוריה, ייפרדו המדעים מהשאלה הכוללנית ויתמקדו בתחומים ספציפיים.
3. רפלקטיביות
הפילוסופיה יוצרת כלים לחשיבה עצמה: היא בוראת את המושגים שבאמצעותם היא חוקרת. אצל הקדם-סוקראטיים אנו עדים לניסיונות ראשוניים להבחין בין מה שקיים לבין הידיעה עליו. ההפרדה המושגית הזו תעמיק אצל סוקראטס, שתבע לדון לא בדברים עצמם אלא במשמעותם. הרפלקטיביות היא לב הפילוסופיה: לא רק לשאול מה יש, אלא גם כיצד אנו יודעים את מה שיש.
מאפייני החשיבה היוונית המוקדמת
ראשוניות
הפילוסופים הקדם-סוקראטיים פועלים מתוך מבט ראשוני ובלתי אמצעי במציאות. אין להם מסורת פילוסופית קודמת שעליהם להסתמך עליה, ולכן הם שואלים שאלות בסיסיות בתעוזה – על ראשית העולם, על יסוד החומר, על הזמן והתנועה.ספקנות חלקית
הפילוסופיה היוונית המוקדמת מאופיינת בנטייה ביקורתית אך לא שיטתית. היא מטילה ספק באלמנטים מסוימים של המסורת, כמו מיתוסים או הסברים מיסטיים, אך אינה מפתחת ספקנות כוללת או שיטתית כמו זו של דקארט בתקופה המודרנית. מדובר בספקנות נקודתית, לעיתים אינטואיטיבית, אך כזו שמניעה את החקירה.פילוסופיה ריאליסטית החשיבה הקדם-סוקראטית היא ריאליסטית: היא מניחה שהעולם קיים כפי שהוא, ושהאדם יכול להכיר אותו. לא עולה כלל השאלה אם ההכרה אפשרית, או אם יש הבדל בין העולם ובין התודעה – ההכרה נתפסת כהמשך טבעי של הקיום.
היעדר הבחנה בין היחיד לחברה
הפילוסופים הקדם-סוקראטיים לא עסקו בשאלות אתיות או פוליטיות במובחן, ולא פיתחו תיאוריה של הפרט או הסובייקט. האדם הוא חלק מהקוסמוס – לא נבדל ממנו. רעיונות של אוטונומיה, זהות אישית או זכויות לא עולים בשלב זה. הזהות האישית אינה נקודת המוצא לחשיבה, אלא העולם עצמו – כשלמות שראוי להבינו.
לסיכום
הפילוסופים הקדם-סוקראטיים, ובראשם תאלס, אנכסימנדרוס, הרקליטוס, פרמנידס ואחרים, הניחו את היסודות למחשבה הפילוסופית המערבית. דרכם נפתחת מסורת של שאלות יסוד אוניברסליות – על טבע המציאות, על זמן, תנועה, מהות, שינוי, ואף על הידיעה עצמה. הפילוסופיה שהם מבשרים היא מודעת לעצמה, כוללת ורפלקטיבית – והיא ממשיכה ללוות את המחשבה האנושית עד ימינו, גם אם בדרכים משתנות. הם אמנם פעלו לפני סוקרטס, אך זרעי הפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה – נזרעו בידיהם.
סיכומים מורחבים אודות הפילוסופים הקדם סוקראטיים
אמפדוקליס ואנאקסגוראס- הפלורליסטים
