מרקס פיתח את "המדע המטריאליסטי של ההיסטוריה" לימים "המטריאליזם ההיסטורי". לא ניתן להבין את המציאות החברתית בהתעלם מההקשר ההיסטורי שלה. לא צורות חיים אוניברסאליות, אלא רק מייצגות את השלב הספציפי שלהן. להיסטוריה לפי מרקס יש כיוון ויש תכלית. התהליך מורכב משלבים שונים, כאשר כל אחד יותר מתקדם מהקודם. לכל תופעה יש משמעות. צריך לדעת מה המקום של אותה תופעה במסגרת ההתפתחות – האם היא שלב חדש ומתקדם, או שריד ריאקציוני של העבר.
תפיסה שאופיינית לא רק למרקס, אלא קיימת אצל הוגים רבים. גם הגל ראה את ההיסטוריה כתהליך התפתחות לקראת תכלית מסוימת. תפיסה של קדמה שמשותפת למרבית הוגי המאה ה-19. יש שני דברים שמבדילים בינו לבין הוגים אחרים: 1. נותן תשובה מפורטת לגבי מהו הגורם המניע מאחורי ההיסטוריה (אצל הגל – הרוח). הדברים העיקריים הם דברים מטריאליים. המושג מטריאליזם הופך מאוד פולולארי באותה התקופה. לפני כן הפילוסופיה הייתה תחת השפעה אידיאליסטית חזקה של קאנט והגל. כאשר אופנתם חולפת מגרמניה פתאום יש נטייה למצוא מושג שהוא ניגוד מושלם של אידיאליזם. שתי משמעויות של המילה: א. תפיסה מטאפיזית פילוסופית כללית, העולם אינו ביטוי של כוח תבוני עליון, או של התודעה שלנו, אלא של מציאות אובייקטיבית אשר מבוססת על תנועות של חומר. ב. הקשר של חברה אנושית – תפיסה שמה שקובע במציאות אינם רעיונות של בני אדם אלא גורמים מוחשיים כמו התנאים הפיזיים. דגש על כלכלה, טכנולוגיה.
דטרמיניזם כלכלי. לא הרעיונות אלא תהליך הייצור. זוהי המשמעות הבסיסית של המושג מטריאליזם היסטורי. אם נצעד עם ההיסטוריה אולי היא תהיה קלה יותר. מה שהבדיל את מרקס מהשאר היה בכך שהוא הכניס אלמנט נוסף: ההתפתחות ההיסטורית היא דיאלקטית (מטריאליזם דיאלקטי הוא מושג של אנגלס). הדיאלקטיקה ע"פ הגל התייחסה לחשיבה.
מרקס חושב שרואים שינויים לא לינאריים, אלא תוך מתחים וסתירות והתגברות עליהם. הגל חשב של העולם הוא חשיבה, ומכיוון שהיא נעה באופן דיאלקטי, כך גם כל העולם. מרקס זורק את זה, ומה שמתנהל אצלו באופן דיאלקטי זה תנועות כלכליות גדולות. איך הוא יישם את הדיאלקטיקה הזו? אפשר שיהיו שתי פרספקטיבות שונות בכל חברה: אחדות ומתחים בין בני האדם. השאלה על מה אתה שם את הגדש. סן-סימון, למשל, חשב שההרמוניה החברתית זה מה שחשוב, ובגלל זה הוא לא תמך במהפכות. אצל מרקס זה היה הפוך. מה שחשוב בהיסטוריה זה מאבקים בין בני אדם. ראה המשפט הראשון של המניפסט הקומוניסטי: "כל ההיסטוריה היא היסטוריה של מלחמת מעמדות". צריך להבין מה גורם לשינוי בין תקופה אחת לאחרת – רק מאבקים. בין מי המאבקים? לא כיחידים, אלא כחברים במעמד, KLASS. מי שמשפיע על התהליך אינם כתות דתיות או פוליטיות, אלא מעמדיות. ההשתייכות המעמדית היא זו שקובעת את הזהות של הבן-אדם. הסדר האירופאי התאפיין בקטגוריות רבות של בני-אדם, וקבוצות עם מעמד שונה. אבל, ההתפתחות הטכנולוגית והמהפכה התעשייתית יצרו תהליך של מעין גלובליזציה ומחיקת ההבדלים בין בני האד.ם המסגרות הפיאודליות התפרקו, ונשאר מספר קטן של קבוצות כלכליות גדולות. דיויד ריקארדו, תיאורטיקן כלכלי אנגלי, טען שמה שרלבאנטי לקביעת זהותו של אדם היא ההכנסה שלו. שלושה סוגים: RENT, LABOR, CAPITAL. רנט זה הבעלות על הקרקע, ומי שחי עליה זה האריסטוקרטים.
