המטריאליזם בפילוסופיה הוא גישה הגורסת כי כל מה שקיים הוא חומר, ובכלל זה הנפש האנושית. נוקדת מוצא זו מתקשרת לפילוסופיה הפוליטית של מרקס שלמעשה מבקרת את הקפיטליזם על כך שהוא הפך את האדם לעצם, למכונה.
המטריאליזם ההיסטורי של מרקס נשען על הנחת היסוד כי מה שמניע את האדם, הגורם המרכזי שמסביר את התנהגותו, החברה, הפוליטיקה וההיסטוריה – הוא הפעילות הכלכלית. כלומר, הבנת הפוליטיקה וההיסטוריה של מרקס מתחילה בהבנת האינטרסים והכוחות הכלכליים הפועלים בחברה. תפיסה זו נראית כיום כמובנת מאליה אך זאת רק בגלל ההצלחה של המהפכה שחולל מרקס בתקופתו. רעיון נוסף של מרקס שתפס חזקה הוא הראייה את הפוליטיקה כשדה המתנהל גם מחוץ למוסדות הפוליטיים הרשמיים.
אפלטון טען כי הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא ליצור שותפות בכדי להתקיים, ואילו מרקס מאמץ את הגישה הזו ומכנה אותה "חלוקת עבודה" ומציב אותה כמדד להתפתחותה של חברה.
חלוקת העבודה מתגלמת בעבור מרקס במושג החשוב שלו – "יחסי ייצור". יחסי ייצור נוגעים לחלוקה של הבעלות על אמצעי הייצור (חומר כלים ומיכון) מול הבעלות על כוח העבודה.
מרקס משרטט ארבע צורות היסטוריות של יחסי ייצור בחברה:
א. הקומוניזם הפרימיטיבי: חברה של ציידים-לקטים בה בעלות על כל מרכיבי הייצור הייתה בבעלות כולם.
ב. עבדות: יוון ורומא החל מהמאה הרביעית לפנה"ס. האזרח הוא הבעלים של גם כוח העבודה (העבדים) וגם כל אמצעי הייצור.
ג. פיאודליזם: מהמאה התשיעים ועד אזור המאה ה-18. קבוצת אצולה מצומצמת היא בעלת האדמות שאליהן קשורים איכרים צמיתים שיש להם בעלות חלקית על כוח העבודה ומשלמים מס.
ד. קפיטליזם – החל מסוף המאה ה-17.קבוצה של בעלי הון שולטים באמצעי הייצור מול פועלים שכירים שלהם כוח העבודה.
לטענת מרקס כל שלוש החברות האחרונות, עבדות, פיאודליזם וקפיטליזם מבוססות על ניצול של קבוצה קטנה את הרוב. ההגדה שנותן מרקס ל-"ניצול" היא כאשר אדם מבצע עבודה בכפייה שלא על מנת לספק את צרכיו, ואילו יחסי ניצול הם כאשר הבעלות על התוצרת מעבודה אינה של מבצע העבודה, אלא קניינו של אדם אחר שיש לו כוח על היצרן.
בנקודה זו משאיל קרל מרקס רעיון של ג'ון לוק שסבר כי הזכות לרכוש פרטי נקנית בעבודה, וזוהי פרשנות שונה ומתנגדת מזו שנתנו אדם סמית' ודיוויד ריקרדו למשנתו של לוק. הנושא של הבעלות על התוצרת עומד במרכז תפיסתו של מרקס בנוגע לניצול, והוא טוען שאדם מנוצל כאשר הוא אינו מקבל את שווה הערך של העבודה שהוא משקיע.
מתוך: מבוא לפילוסופיה פוליטית
