קאנט – טיבו של ניסיון ומושג הקישור
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
על פי קאנט מקור הקישור אינו בחושים אלא בפעולה שכלית של הסובייקט
הכרחית למושאים.
שכל פעיל ולא סביל.
אחדות הריבוי (אוניברסאלית, שוויונית) – קיימת במושא מלכתחילה: דימוי שיש להניח על מנת שיתאפשר קישור. היא מתקיימת על כל המושאים באופן שווה. (כל מושג בעולם הוא מורכב, גם כתם צבע, על כל דבר שבשכל שלנו חלה פעולת הקישור).
בסעיף 15 קאנט דן במושג הקישור וקובע שני דברים עיקריים:
א. מקור הקישור אינו בחושים אלא בפעולה שכלית של הסובייקט
קאנט קובע כי הקישור הוא "הדימוי היחיד שאינו נתון ע"י מושאים". במלים פשוטות יותר (אך פחות מדויקות…): לא ניתן "לראות" את הקישור, הוא נסתר מאיתנו באופן מהותי ועקרוני. מכאן מסיק קאנט כי פעולתו של הקישור חייבת לנבוע מהשכל, היכולת הפעילה שלנו. החושניות לא יכולה גם לספק את הדברים וגם לאפשר לנו לחשוב, המערכת המושגית נפרדת ולא באה ביחד עם התנסות החושית. החושים לא יכולים לספק את המערכת שאיתה חושבים את ההתנסות. הדימויים המושגיים מגיעים בנפרד מהקליטות.
ב. הקישור הוא פעולה שללא ביצועה לא תיתכן חשיבה על מושאים.
על פי קאנט כל פעולה שכלית היא פעולת קישור, לא ניתן להכיר מושאים ללא פעולת קישור. החלל והזמן יכולים לתת לנו דימויים, אך לא נכיר אותם עד שנבצע קישור. כלומר, ניסיון הוא לא אטומי אלא מתאפיין בפעילות מסויימת. הכרה היא פעילות או (במילותיו של קאנט) הרכבה.
כמו כן, קאנט קובע שהקישור מניח שלושה מושגים:
- ריבוי – מניח שקיים אוסף דימויים שאותם נרכיב. במושג ה"ריבוי" מתכוון קאנט למכלול ההכרתי הכללי ביותר המצוי לנוכח הכרתנו. באופן ראשוני הכוונה, כמובן, לריבוי חושני, אך באופן כללי אופן הופעתו של התוכן ההכרתי, גם כאשר מדובר על מושאים מופשטים לגמרי
- הרכבה של ריבוי – היא הפעולה שאנחנו מבצעים על אותו ריבוי
- אחדות ריבוי – היא מושא המחקר של הדדקוציה הטרנסצנדנטלית. נשים לב, האחדות אינה נוצרת מתוך קישור, אלא היא דימוי שיש להניח על מנת שיתאפשר קישור.
את העובדה כי הקישור מניח את אחדות-הריבוי ניתן להבין ב-2 אופנים (לפחות)
ג. היכולת לקשר מחייבת אחדות בתוכן אותו אנו מקשרים. לא ניתן "להתאים" בין שני דברים שאין משהו משותף לשניהם (לשים לב שאין בקביעה זו כל התחייבות, באופן עקרוני, להכרה של אותו "משהו" או אפילו לאפשרות להכירו).
ד. התופעה הנקראת "קישור" אינה אפשרית ללא אחדות של הריבוי. כך אנו חווים בפועל כל פעולה של קישור (כאן יש, לכאורה, מחויבות שכזו)
מה למדנו – כיצד רוכשים ידיעה?
לפי קאנט האופן שבו אנו מתנסים באובייקט הוא:
- לוקחים אוסף של דברים לא מושגיים (כלומר דברים שלא ניתנים לחשיבה)
- עושים עליהם פעולה של הרכבה. הפעילות הזו היא אינטואיטיבית ונעשית באמצעות הקטגוריות והיא למעשה פעילות של קישור.
- פעולת ההרכבה הופכת את האוסף ממשהו חושי למשהו בר-חשיבה/בר-משמעות.
כלומר, השכל אינו סביל, אלא פעיל. לדעת משהו זה לעשות פעולה שבה אנחנו לוקחים משהו שלא ניתן לחשיבה והופכים אותו למשהו שכן ניתן לחשוב אותו. לדעת קאנט החושים עצמם לא יכולים לארגן את החומר לכדי משהו שניתן לחשוב אותו. לכן, הפעילות שהופכת חומר חושי גרידא למשהו שניתן לחשוב אותו, היא פעילות של השכל. הפעילות הזו היא פעילות של קישור/הרכבה.
ביקורת של קאנט על לוק
קאנט מבקר את הגישה הלוקיאנית שטוענת שיש דברים פשוטים שאותם אנו מרכיבים, שקיים משהו פשוט חסר אבחנות שאותו מרכיבים לדבר מורכב. קאנט טוען שגם הדבר הפשוט ביותר הוא בעל הבחנות רבות (אנחנו מזהים אותו כמשהו וזה הופך אותו למורכב). כבר אבן היסוד הבסיסית ביותר מכילה פעילות של הרכבה. כבר כתם צבע הוא בעל אופי כזה שמערב איזושהי פעילות – אנחנו מזהים אותו ככתם צבע ולא כריבוע, ולכן כבר הוא חורג מפשטות.
ביקורת של הגל על קאנט
עמוד 88: "הקישור הוא הדימוי היחיד שאינו נתון ע"י מושאים". כלומר, לא משנה כמה נסתכל בתופעות, לא נראה את הקישור, כי הוא לא שם. זאת נקודה שפילוסופים עתידיים, כמו הגל, יעבירו עליה ביקורת כנגד קאנט, הם לא יקבלו את העובדה שלא ניתן לחוש בקישורים.
