המרקסיזם:

המרקסיזם הינו גם תיאוריה גם אידיאולוגיה וגם גישת מחקר. בבסיסה מלחמת מעמדות העוסקת במגוון רעיונות פוליטיים ומיוחסת לתיאוריה החברתית שהגה וניסח קרל מרכס (מאה 19, יהודי גרמני במוצאו, חי באנגליה, עסק במחקר פוליטי יחד עם אנגלס).

במרכז הגישה המרקסיסטית עומד המטריאליזם ההיסטורי, ההיסטוריה מתקדמת ע"י מנגנוני הייצור במשק ומעמדות שנוצרים מכך, וזאת בניגוד לחשיבה המקובלת כי ההיסטוריה מונעת ע"י תודעה של אנשים שנוצרים בתקופות שונות בכדי לבטא את האינטרסים של האליטות השונות.

בתרבויות העתיקות היו קיימים יחסי אדון ועבד. את היחסים האלו החליפו היחסים הפיאודליים של אדון וצמית והחזקת הייצור החקלאי. עם המהפכה התעשייתית התחלפו היחסים למעמדות הבורגנים מול הפועלים. ע"פ מרכס הקפיטליזם הוא השלב הסופי במלחמת המעמדות והוא זה שיביא לריכוז ההון בידי מעטים. ההמון ירגיש מנוצל ומנוכר מפרי עבודתו שנשאר אצל אותם מעטים ומתוך התסכול הזה יתקומם, יבצע מהפכה, ויחליף את המעמד הבורגני.

החזון של מרכס הוא דיקטטורה של פרולטריון ללא מדינה, משום שלא יהיה צורך בשלטון: לא יהיה ניכור ולא יהיו מעמדות.

גישה:  היא גישה דדוקטיבית.

מתודה: מחקרים איכותיים.

יחידת הניתוח: המעמד.

הנחות היסוד:

1. האדם הוא טיפוס יצרני.
2. מטריאליזם היסטורי – ההיסטוריה נעה בעקבות הכלכלה.
3. שלטון האליטות – בעלי ההון הם השליטים האמיתיים והמרכזיים במדינה.
4. חברה של ייצור כלכלי – שימת דגש על הון וניהול.
5. דטרמיניזם – המהפכה היא מחויבת המציאות.

ביקורת:

1. קרל פופר – גישה זו היא מטאפיזית (בדומה לדת) ולא ניתן להפריכה, ועל כן היא אינה מדעית.
2. המרקסיזם לא הצליח להעריך את כוחה של המדינה ואת עוצמתה של הלאומיות, לעומת כוחם של המעמדות. דוגמה לכך רואים במלחמת העולם הראשונה אז טענו המרקסיסטים כי הפועלים לא יצאו להילחם וכי הייתה זו מלחמה בין אליטות.
3. מודל מדינת הרווחה צמצם את הפערים שבין המעמדות ונתן רשת ביטחון חברתית למעמדות החלשים ונתינת זכות בחירה (שלא היה קיים קודם) לאזרחים הפשוטים (קודם הגברים ולאחר מכן הנשים) – האליטות יכולים להמשיך לקיים את הסדר שלהם כי לציבור הפועלים יש מה להפסיד.
4. ביקורת על הדטרמיניסטיות, על הכרחיות המהפכה.

המרקסיזם כתיאוריה היא שימושית בחשיבה מדינית ובמדע המדינה לדוג': מדינת ישראל, שעד לפני מס' שנים השקיעה רבות בהתיישבות ביש"ע ובשנים האחרונות חלה הינתקות מערכים אלו בגלל אליטות כלכליות ושינוי מדיניות בשביל הטבות כלכליות עולמיות (דירוג אשראי עולמי וכו'…) ויחסי חוץ טובים יותר.

ניאו-מרקסיזם:

נאו מרקסיזם זוהי גישת שדרוג למרקסיזם, פיתוח תיאוריה חברתית-ביקורתית על יסודות המרקסיזם. הגישה מיוחסת לאסכולת פרנקפורט, קבוצת פילוסופים גרמנים, שיוצאת נגד הדטרמיניסטיות (מהלך ההיסטוריה גזור מראש) והמטריאליזם(המצב שלנו נגזר מהמצב החומרי שלנו)  של המרקסיזם. הם מתייחסים לשאלת חירותו של האדם בחברה המערבית המודרנית ובודקים מדוע לא התבצעה המהפכה. לטענתם השפה, התרבות ותרבות הצריכה, הן אלו שמגדירות את יחסי הכוחות בחברה (לדוגמא בשפה: אשתי מול בעלי, לגבר יש עליונות על האישה) והן אלו שיוצרות מניפולציה בתודעה שגורמת לקפיטליזם להישמר, ע"י השמת העוני המצוקה במקרה בודד בעזרת התקשורת יש אשליה שהבעיה היא לא מערכתית וכך פיתרון של מקרה בודד הוא כביכול פתרון כולל .

הם מסכימים לתיאורית החלוקה למעמדות אך חולקים על טיב הסדר החברתי ועל אמצעי הייצור כגורם הבלעדי בשליטה. כן, הם מתנגדים לפוזיטיביזם, לזה שהמדע צריך להיות נטול ערכים.

גישה: גישה דדוקטיבית.

מתודה: מחקרים איכותיים.

יחידת הניתוח: לא תמיד המעמד, בד"כ השפה, התרבות ותרבות הצריכה.

הנחות היסוד:

1. החברה היא חברה מעמדית, קיים מעמד מנצל ומעמד מנוצל.

ביקורת:

ר' מרקסיזם.