- חלק שני, פרדוקס מנון ותורת ההיזכרות:
מנון שהבין כי אינו יודע שואל את השאלה הידועה שהיא הפרדוקס של מנון: כיצד אפשר ללמוד משהו? שהרי אם מחפש אני משהו שאיני יודע אזי גם לא אדע לזהותו (או שלא אדע אם הוא אמת, ואם יודע אני לזהותו הרי שהחיפוש הוא מיותר). כלומר, החלק הקודם הסתיים באפוריה שהיא חוסר הידיעה, ונשאלת השאלה כיצד בכלל ניתן לעבור לידיעה – כיצד ניתן ללמוד משהו?
תורת ההיזכרות – המיתוס: סוקרטס מספר מיתוס המתאר כי הנפש היא ניצחית ועוברת אינסוף גילגולים כתוצאה מה'חטא הראשוני' של האדם כלפי פרספונה. על כן ודאי הנפש הספיקה ללמוד הכול וכנראה מסוגלת להזכר בידע. כלומר, אין למידה אלא כל מה שאדם עושה הוא פעולה של היזכרות. הוא טוען כי מאחר ו'הטבע כולו ממוצא אחד' (כלומר הכול קשור), והנפש למדה הכול, אזי אין מה שימנע מאדם להיזכר בכל (חוץ מכוח הרצון). כלומר אם הפרדוקס שואל איך עוברים מאי-ידיעה מוחלטת לידיעה הרי שתורת ההיזכרות אומרת שאין אי-ידיעה מוחלטת. כדי להוכיח היפותזה זו מביא סוקרטס את העבד כדי להדגים לו בעיה גיאומטרית ולהראות כי העבד מגיע לפתרונה לבד ועל כן למעשה נזכר בידע.
סוקרטס שואל תחילה אם העבד יווני ודובר יוונית. מדוע? כי אז עולם המושגים שלו זהה, כלומר הוא כן מגיע עם ידיעה כלשהי. בשיעור הגיאומטריה מנחה את העבד לאורך כל הדרך וזה עונה בתשובות 'כן' ו'לא'. עם זאת, סוקרטס נותן לו האפשרות להכריע (בעזרת הלוגוס) מה לדעתו היא התשובה הנכונה. סוקרטס שואל את מנון אם העבד נמצא במצב יותר טוב ביחס להתחלה אפילו שכביכול העבד הגיע לאפוריה. אבל זו בדיוק אלגוריה לחלק הראשון של הדיאלוג ומנון משיב שכן שהרי כעת הוא יודע שאינו יודע ומוכן ללמוד. אגב ב'למידה' הכוונה היא לחקירה אינטלקטואלית ולא למידה אמפירית. הפרדוקס מטיל ספק בכל תורתו של סוקרטס ועל כן הוא מביא את המיתוס כדי לספק איזשהו מענה (ולא לצאת אידיוט).
'הטבע כולו ממוצא אחד': אפלטון מתכוון שמידיעה מגיעים לידיעה, כל האמיתות בעולם, כל הידיעות, קשורות אחת בשנייה בקשר לוגי עקבי אחרת מה מבטיח שההיזכרות מביא לנו מידע נכון? האם אנו נזכרים בהכרח באמת?
כעת, אם המידע הנכון עולה בתהליך ההיזכרות אזי הידע היה בנפש בעבר, כלומר הנפש הייתה תמיד במצב של ידיעה, הידע הוא אפריורי. ואם האמת תמיד נמצאת בנפש נובע שהנפש היא נצחית שהרי המידע שם תמיד. אנו מחפשים מידע שאנו יודעים אותו כבר ורק צריכים להיזכר בו. וכך נפתר הפרדוקס של מנון.
