הגדרה: שלטון העם פירושו העיקרון לפיו סמכותה של מדינה וממשלתה נוצרות ומתקיימות רק על בסיס הסכמת אזרחיה, באמצעות נציגיהם הנבחרים (שלטון העם), שהם המקור לכל כוח פוליטי. פירוש הדבר כי לפי עיקרון זו הלגיטימיות היחידה של שלטון הוא העובדה שהוא מייצג את העם. הגדרה פשוטה של עקרון זה אומרת כי העם כיישות כללית הוא הריבון ומקור כל הסמכות השלטונית במדינה.
המושג של שלטון העם קשור הדוקות לעליית הדמוקרטיה ולפילוסופיה של האמנה החברתית. הרעיון לפיו העם הוא הריבון הוא שאיפה אידיאלית ולא בגדר תיאור מצב היסטורי. בנג'מין פרנקלין ביטא את רעיון שלטון העם כאשר כתב "בממשלות חופשיות, השליטים הם המשרתים והעם הם הממונים והשליטים שלהם".
שלטון העם והאמנה החברתית
עקרון שלטון העם במובן המודרני שלו עלה כאמור יחד עם רעיון האמנה החברתית במאות ה-17-18. הוגים כמו תומס הובס, ג'ון לוק וז'אן ז'אק רוסו קידמו תפיסה של החברה כחוזה בין חבריה ואת המושג של "הטוב הכללי". הרעיון לפיו כל שלטון צריך לקבל את הסכמת הנשלטים היה אחד מהמפתחות להפיכת המונרכיות מלוכניות באירופה וקידום רפובליקות (השייכות לעם).
רעיון האמנה החברתית קשור בשלטון העם משום שהוא טוען כי כל אדם זונח את החירויות הטבעיות שלו על מנת להכנס לחברה. החברה היא אם כן פרי בחירה והסכמה של כל אחד מחבריה. מכאן קצרה הדרך לראות את העם עצמו בתור הריבון של המדינה, וזה אכן מה שהחל להתרחש באירופה בעת המודרנית. המחשבה כי השלטון הוא מטעם לעם ומחויב לפעול למען העם היא אחד מאבני היסוד של עקרונות הדמוקרטיה.
