עקרון ההסכמיות הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה וחלק חשוב מהמנגנון שמאפשר לדמוקרטיה תקינה להתקיים. עקרון זה מתבטא בצורך ליצור קונצנזוס ולהיצמד לכללים המוסכמים ביניהם למען הוגנות, יציבות והגנה על זכויות הפרט. כלומר, עקרון ההסכמיות מבטא את ההסכמה על עצם כללי המשחק שמאפשרים למשחק להיות הוגן. אם לא כל הילדים מסכימים על איך לשחק את המשחק, מה מותר ומה אסור בו ואיך מנצחים, אי אפשר בכלל לשחק, כלומר לנהל מדינה.
הסכמיות ומשחק הוגן
בחברות דמוקרטיות, עקרון ההסכמיות מגלם את התפיסה שהחלטות ופעולות שננקטות ביחד צריכות להיות מושתתות על הסכמה של הצדדים המעורבים. הרעיון הזה מהדהד עם הרעיון של משחק הוגן, שבו כל המשתתפים מכירים ומקבלים את הכללים שהוגדרו מראש. במשחקים כאלה הוגנות ותחרות משגשגות מכיוון שכל שחקן יודע למה לצפות ומבין שהניצחון או התבוסה שלו תלויים בעמידה בחוקים שנקבעו. באופן דומה, בהקשר דמוקרטי, הסכמים משמשים כסלע של תהליכים פוליטיים, המבטיחים קבלת החלטות באמצעות דיון קולקטיבי המכבד את נקודות המבט והאינטרסים המגוונים של האוכלוסייה.
כמו במשל המשחק, עקרון ההסכמיות הדמוקרטי מגן מפני הפעלת כוח שרירותית. כשם ששינוי הכללים באמצע המשחק יועיל באופן בלתי הוגן לשחקנים מסוימים, שינוי כללי הממשל ללא קונצנזוס יכול לאפשר את ריכוז הכוח בידיים של מעטים, ולערער את האידיאלים הדמוקרטיים של ייצוג וזכויות הפרט. על ידי צורך בהסכמה לפני יישום שינויים, מערכות דמוקרטיות שואפות להבטיח שהחלטות משקפות את רצון הרוב והגנה מפני הטלת כללים לא צודקים על משתתפים שאינם רוצים.
הסכמיות, המשכיות ויציבות
עקרון ההסכמיות חיוני לשמירה על המשכיות ויציבות של חברות דמוקרטיות, בדומה שיציבותו של משחק תלויה בעמידה בכלליו. בדיוק כפי ששינוי הכללים במהלך משחק ישבש את זרימתו וייצור בלבול, שינוי עקרונות היסוד של הממשל ללא הסכמה ראויה עלול להוביל לאי יציבות פוליטית ולאובדן אמון הציבור. עקביות בממשל, המובטחת באמצעות עקרון ההסכמה, מאפשרת לאזרחים לצפות ולהבין את ההשלכות של פעולות ממשלתם, מטפחת סביבה של חיזוי וסדר.
יתרה מכך, הדרישה להסכמה לפני שינויי כללים מונעת ניצול לרעה של כוח בכך שהיא מבטיחה שבעלי הסמכות אינם יכולים לתמרן את הכללים כך שיתאימו לסדר היום שלהם. זה שומר מפני מצב שבו כללי המשחק – או הממשל – עוברים מניפולציות לרעת חלק מהמשתתפים, שוחקים את האמון ומערערים את המרקם הדמוקרטי. באמצעות הדגשת ההסכמה, מערכות דמוקרטיות מקדמות אחריות, שקיפות וכיבוד שלטון החוק, תוך שמירה על הערכים העומדים בבסיס חברה הוגנת וצודקת.
הגנה על זכויות הפרט
כשם שכללי המשחק שומרים על האינטרסים של כל המשתתפים, עיקרון ההסכמה בדמוקרטיה מקיים את ההגנה על זכויות הפרט. חברה דמוקרטית מבוססת על הרעיון שזכויותיהם של כל האזרחים אינן ניתנות להפרה ולא ניתן לפגוע בהן ללא הסכמתם. עקרון ההסכמיות משמש כהגנה מפני שחיקת זכויות אלו, ומבטיח שכל שינוי בחוקים או במדיניות כפוף לדיון יסודי ולאישור הרוב.
בהקשר של משל המשחק, שינוי הכללים באמצע המשחק עלול לערער את המאמצים וההשקעות של שחקנים שפעלו על פי הכללים עד לאותה נקודה. באופן דומה, שינוי כללי הממשל ללא הסכמה עלול לפגוע בזכויות ובציפיות של אזרחים שהשתתפו באופן פעיל בתהליכים דמוקרטיים. על ידי דבקות בעקרון ההסכמה, חברות דמוקרטיות שומרות על קדושת זכויות הפרט ונמנעות מהטלות בלתי צודקות שעלולות להתעורר כאשר כללים משתנים ללא הסכמה רחבה.
