הסיפור "הר אדוני" מתרחש בעיר מונטדידיו שבנפולי. מונטדידיו= הר אדוני. לשם הסיפור משמעות ברובד הארצי ומשמעות ברובד הרוחני.
הרובד הארצי – "הר אדוני"- הר אדוני במקור הוא מקומו של בית המקדש בירושלים- מקום עלייה לרגל משכנו של האל. בסיפורנו הסופר דה לוקה מנמיך והופך אותו למקום התרחשות הסיפור: רובע עני צפוף ורועש בו חיים אנשים פשוטים. הר אדוני הופך במרוצת הספר לגג הבניין בו גרים הילדים. על גג זה מתאמן המספר בזריקת בומראנג ושם הוא גם יוצר את הקשר האינטימי שלו עם מרייה. בסופו של הרומן זה המקום ממנו מועף הבומראנג והמקום ממנו בוחר דון רפניילו לעוף אל ירושלים (במישור הפנטסטי) או להתאבד (במישור הריאליסטי)- וכך להיגאל מייסוריו. כך זוכים הנער ודון רפניילו לשחרר עצמם מהעולם הזה והנער יוצא לבגרות ולעצמאות.
בנוסף , אי אפשר להתעלם מהאירוניה על כך שהעיר מונטדידיו שבסיפור היא רק חיקוי של הר אדוני שבירושלים. חיקוי שמנסה לדמות את העיר הענייה לירושליים הקדושה: " הר אדוני, כן, אבל בנפולי. נכון שהם יודעים לשחזר טיפ טופ רהיטים עתיקים, שעונים יקרים וחפיסות סיגריות אמריקאיות. אבל לשחזר את הר אדוני זה כבר חיקוי מוגזם, ההר ההוא נמצא רק בירושלים. ..כאן.. יכולה לעמוד מרפסת של תצפית נוף ולא הדום רגליו של אלוהים…"(עמ' 65). בקטע זה מועברת ביקורת על התרבות והצביעות. חפצי אומנות ומותרות אפשר לזייף אך הר אדוני (ירושלים) יש רק אחד ויחיד.
הרובד הרוחני ל"הר אדוני"- מקור השם "הר אדוני" מוזכר בתנ"ך אצל היהודים ואף אצל הנוצרים בברית החדשה כמקומו של בית המקדש בירושלים – משכנו של האל: " מי יעלה בהר אדוני ומי יקום, במקום קדשו" (תהילים כד" ג'). ארי דה לוקה מצטט מתוך תהילים באמצעותו של דון רפנילו הסנדלר היהודי: " בעיירה שלי הייתי קורא תהילים, היכן שכתובה השאלה" "מי יעלה בהר אדוני: התשובה היא : "נקי כפיים ובר לבב" (עמ' 64). כך נוצרת אילוזיה ברורה למקור שבספר תהילים.
גם הנצרות מתייחסת אל הר אדוני וקושרת אליו ואל האלוהות את ברי הלבב: " אשרי ברי הלבב כי הם יחזו את האלוהים" (מתי ה' 14). היהדות והנצרות מוצגות כדתות בעלות תפיסות דומות המשלימות זו את זו– בהר אדוני הן נפגשות (וכמובן לא רק בו). זהו מקום משותף לשתי הדתות. מאחר והעיר מונטדידיו אינה עיר יהודית בסיפור, נוצר מפגש בין היהדות לנצרות. גם על פי היהדות וגם על פי הנצרות – הצדיקים הם אלה שיזכו לעלות להר אדוני שבירושלים.
דמויות צדיקים והמפגש בין הדתות
בקריאה ראשונה נדמה שאולי הצדיק העיקרי הוא דון רפנילו ששמו המקורי הוא רב דניאל. (אילוזיה גם לספר דניאל) הוא ניצול שואה, השריד היחידי מהעיירה בה חי . על אף הזוועות שעבר, הוא בוחר לתת מעצמו ע"י תיקון נעליים לעניי העיר ללא כל תמורה. דון רפנילו אומר כי :"המלחמה נקתה לי את הלב ורחצה לי את הכפיים שלי בסיד. כשהיא נגמרה הייתי מוכן לעלות בהר אדוני ". משאת נפשו היא להגיע להר אדוני שבירושלים. אך מתברר שישנן דמויות נוספות בעלות לב, רגש וחמלה, שהן אכן ברי לבב ונקיי כפיים = צדיקים! .
על פי הרומן שתי הדתות, הנוצרית והיהודית קשורות ומחזקות את הרעיון שנקיי הכפיים (הצדיקים) יעלו להר אדוני. וכך יוצא שכל הדמויות שחונכות את הנער : נוצרים ויהודים כאחד, ניחנות בתכונות אלה. : דון רפנילו, מאסט אריקו ומרייה. מכאן המחבר אולי רוצה להעביר מסר ולומר, שביאת המשיח ותיקון עולם יגיעו כשתהייה הרמוניה בין הדתות השונות.
