חזרה אל עמוד הסיכום הראשי של הר אדוני
ראו גם: סמלים ברומן הר אדוני
המוטיבים ב-"הר אדוני"
מוטיב התיקון
ביצירה מספר "תיקונים" במישור האנושי.
על פי הבעש"ט והחסידות-התיקון בחסידות נוגע לא לעבודת השם אלא גם לליכוד החברתי. ניתן לתקן את ההבנה של המוני העם באמצעות תמימות וקרוב לעולם החסידות.
התיקון למצבו של האדם יתרחש על פי הבעש"ט בעזרת התעניינות במצבו המשפחתי הכלכלי והתייחסות למצבו האישי והחברתי. כל ההיבטים של התיקון מוצאות הד ביצירה. היצירה עוסקת בפשוטי העם הרגישים והתמימים.
גיבור הספור-שסיים לימודיו בגיל 13 עובר לעולם העבודה. הוא לא מוותר לחלוטין על עולם הלמידה-ומקבל בתמורה ל"נגיעה" גליל נייר שישמש אותו לכתיבת הספר. אפשר לראות בכך תיקון כי אינו מנותק לחלוטין מעולם הרוח. הכתיבה מאפשרת לו להעמיק דעת. הוא מתעניין באנשים סביבו ולא חש לעג או דחייה מצד אנשים אחרים.
הגיבור עובר תיקון פנימי אמיתי. הוא קשוב לעצמו. דמויות הוריו נמוגות, הוא מתאים עצמו לסביבה אך באופן מאוזן מבלי לווותר על צרכיו ורצונותיו
מריה- דמות נוספת שעוברת תיקון אבל היא עושה זאת בעזרת גיבור הספר, שמקנה לה תחושה של כבוד, מקרב אותה, מתעניין במצבה, מעניק לה תחושת חשיבות.
דון רפניילו-עוסק בעבודת הקודש, משתלב מבחינה חברתית, מצטט כל הזמן דברי חוכמה ומשלב את התחום הרוחני והמעשי. הוא עובד,סובל לא מאשים את האחרים ומרגיש בתהליך של תיקון כלפי עצמו וכלפי האחרים.
מוטיב האוכל
הספר נפתח בהצהרה:"היממה היא טעימה אחת" והאוכל ממלא תפקיד בטעימה הזאת.
הגבור "רשום לעוני" הגדרה המזכה אותו בלחם עם ריבת חבושים.
מצב המשפחה קשה. למרות העבודה אין להם כסף. כל השכנים חיים בעוני-דבר שמביא למקרה המזעזע של מכירת מריה לבעל הבית.
כשמריה מתנתקת מהזקן, הוא מביא לביתה עוגיות. הם אוכלים את העוגיות, שמופיעות שוב כאשר המספר והיא חוגגים את חג המולד.
תהליך ההתבגרות של המספר מלווה בגדילה את התאבון שלו.
מוטיב העיניים והדמעות
המוטיב נפרש על פני כל הספר ומוביל לתודעת הגיבור באשר לעצמו ובאשר לדמויות הסובבות אותו.
העיניים הן פתח לנשמה. האחת רואה פרטים, רגישה. עין המבטאת נפשו של אומן.
השניה-עין חזקה-העין שעוזרת לשרוד ולהתבגר.
ניתן למצוא התפתחות לאורך היצירה סביב המודעות של המספר אודות עצמו ואודות הסביבה. נפשו הרגישה מבחינה על העת בדמעות הגברים בספור.
הגברים בספור הם החוליות החלשות ואילו מריה היא הדמות הדומיננטית ביצירה שיודעת להסב לכל הגברים את הרוגע שהם מייחלים לו.
יחד עם זאת, מבחין המספר שיש התרחשויות שהן שורש הרע בעולם והוא עצמו עשוי ללקות בהן. התגובה האלימה כלפי מריה מתבררת כתגובה שהגיבור מזהה בעצמו. הוא מסוגל לזהות את הרגשות המובילים לאובדן ההרס, כך שיחד להתעצמותו הגופנית הולך ומתפתח בו יצר "מלחמת" הגבריות שמתפתחת אצלו לצד התפתחות הנפש הן כוחות מנוגדים שבסופו של דבר גורמים למספר תחושה לא נעימה. ההתבגרות מובילה לגילוי הרוע בעולם. הדמעות וזווית הראייה שמתלוות לגילוי היא תמיד הייתה שם.
העין הטובה והעין הכהה. זה יצר הרע ויצר הטוב, שניהם קיימים בנו. זה הכל שאלה של זווית ראייה מה אנחנו רוצים להחזיר ומה אנחנו רוצים להבליט.
תפקיד הדמעות לטהר- לאפשר חזיון נקי וטהור. הכל נמצא בעיניים הללו של המספר. הוא מבחין בהתפתחות שלו בזולת ומעיר בזוויות האפשריות והבלתי אפשרות של החיים.
מוטיב המבט והעיניים
הוא עוצם את העין הטובה ומשאיר את החלשה פקוחה. זוהי העין הכהה יותר ואז: השמיים נעשים כהים סמיכים וקרובים. העין החלשה רואה את השמיים טוב יותר מהעין הטובה, שהיא שימושית לרחוב, להביט ישר בפרצוף, לעשות את העבודה בבית המלאכה. זוהי העין הנפוליטנית. הימנית היא עין אחרת היא עין "רוחנית" שיש בה היכולת למלא את הפרטים הקטנים של החיים המקבלים משמעות רוחנית.
העיניים מנוגדות אחת לשניה: אחת פונה לשמים–הצד הרוחני רגיש אנושי מטאפיזי של הילד. זאת העין של האומן הממחישה את המבט המיוחד שיש לו על החיים- מבט של היוצר.
לעומת זאת העין השניה היא עין ארצית-עין המסתכלת בגובה העניים לאנשים ואף למטה.
הראשונה- היא עין שמימית רוחנית. השניה ארצית-עין של הרחוב. עין המאפשרת לו להכיר את המציאות הלא פשוטה והאלימה והמאפשרת לו לשרוד.
ניגודים של חומר ורוח,שמים וארץ ניגודים של מאסט אריקו(ארצי) ודון ורפניילו (רוחני).
הוא זקוק לשתי העיניים על מנת לגבש את זהותו ועל מנת לשרוד עולם ארצי קשה באמצעות חוויות רוחניות.
יש לו נפש פיוטית מאד ואפשר לראות את זה בדרך שבה הוא מתאר את מגע הרוחות על פניו ועל גופו ואת מגען של על דלתות הארונות.
דברי רפניילו על דמעות מרגשות אותו עד בכי. כשהוא עובר לאחר הדמעות ברחוב הוא רואה את פרטיו בדיוק מדהים ובחדות מדהימה, ברגשיות אנושית רבה. הוא רואה את הקבצן, שאיש כבר לא מתייחס אליו ומגיע למסקנה שרפניילו צדק, מספיק שתי דמעות כדי לשפר את הראיה.
דוגמאות להופעת העיניים בסיפור:
"מעלי כבר אין אף חתיכה אחת של עיר, אני עוצם את העין הטובה, משאיר חצי פקוחה את האחות האחרת, הכהה.מיד נעשים השמיים כהים יותר, סמיכים, קרובים יותר, מונחים מעלי. העין הימנית חלשה, אבל היא רואה את השמיים יותר טוב מזאת הטובה, שהיא שימושית לרחוב, להביט ישר בפרצוף, לעשות את העבודה בבית המלאכה. העין השמאלית ישירה, זריזה, מבינה כהרף עין, היא נפוליטאנית, הימנית איטית, לא ממקדת שום דבר." עמ' 14 .
"אני מרגיש בעיניים של אחרים גם באפלה, כי כשהם מביטים הם נוגעים, עושים זרימת אוויר קלה שעוברת מתחת לדלת." עמ' 15
"..הוא לא מרכיב משקפיים, מאמץ את העיניים. הוא צריך למדוד הרבה פעמים את החיתוכים, לשים לב יותר…ולכן אני הגעתי, אני משאיל לו את העיניים…"עמ' 23
מאסט אריקו מכווץ את עיניו בגלל האבק, ובגלל סכנת השבבים, ומרוב סגירות יוצא לו סילון קמטים מהעיניים. העיניים של רפינלו לחות, הוא מוחה אותן בגב ידו. כבר יש לי איתו
יחסי קרבה:, דון רפניה, זה נראה כאילו אתה בוכה. "עמ' 35
" ברחוב כבר נגמרה השפעת הדמעות, ועכשיו אני רואה יותר מלוכלך.." עמ' 36
