הר אדוני כרומן התבגרות וחניכה – סיכום

הר אדוני כרומן התבגרות וחניכה

חזרה אל עמוד הסיכום הראשי של הר אדוני

תהליך ההתבגרות ברומן-

סיפור אדם וחווה (סיפור גן עדן) הוא המיתוס העיקרי עליו מושתת תפיסת ההתבגרות בספרות.

בסיפור גן עדן יש את כל הסממנים היכולים לשמש מעין משל לתהליך ההתבגרות בעידן המודרני:

מיתוס גן עדן                   תהליך ההתבגרות

המספר ביצירה עובר תהליך חניכה התבגרות , אך אין הוא מתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות שמאפיינים את גיל ההתבגרות, אינן קיימות אצלו בעוצמה האופיינית למתבגר טיפוסי.

תקופת ההתבגרות באופן כללי היא תקופה סוערת, תקופה המאפשרת מגוון של התנסויות ושל חוויות כשהמשימה המרכזית היא גיבוש הזהות.

במהלך התקופה נוהג המתבגר בדרך לא עקבית. המספר אינו נוהג בדרך אל עקבית-אוהב ושונא את הוריו, מתבייש באביו ומצד שני משתוקק לשוחח אתו. הוא מעריך את הוריו נהנה מהקרבה לאביו ואינו מתבייש בו. המספר מתנהג בצורה בוגרת, אינו מורד במוסכמות, אינו מנסה להתנתק ממשפחתו אלא מנותק בעל כורחו ומבין זאת. רגשותיו מופנים להתאהבות במריה והוא עושה זאת בצורה תמימה עדינה והדרגתית.

חוסר הניסיון המיני שלו והתהיות שלו במהלך היצירה מבטאות את הקונפליקטים בהם הוא מצוי אך עוצמתו מאד נמוכה.

בתקופה זו "זה הגיל של הגדילה, הבשלה מינית ואכן המספר נחשף למיניותו בעזרת מריה"."לגדול פרושו לתפוס את מקום ההורה" ומכאן הקושי העצום של המתבגרים.

המספר עונה על נורמה זו, אינו מסלק את הוריו, אלא נאלץ לתפוס את מקומם בשל מחלת האם ולאחר מותה אף מטפל באביו. ההתבגרות נעשית בריצה.

המספר ביצירה עובר תהליך חניכה והתבגרות, אך אינו מתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות אינן קיימות בעוצמה המאפיינת את המתבגר.

ואולם תהליך ההתבגרות של גיבור הסיפור בא לידי ביטוי בדרכים הבאות:

גיבור הסיפור עובר את תהליך ההתבגרות אך באופן מואץ ומזורז.

"אצלנו חייבים לגדול בריצה" – תהליך התבגרותו של גיבור הספר

• גיבור הסיפור מפסיק ללמוד בבית-הספר בגיל 13 ויוצא לעבודה. זהו גיל צעיר מאוד, שמשמעותו המיידית היא התבגרות מהירה.
• אמו של הנער חולה ואביו עסוק בטיפול בה. כתוצאה מכך, הנער נטוש ולומד להסתדר בכוחות עצמו, ללא הגנת ההורים החיונית כל-כך בגילו הצעיר.
• מותה של האם ואבלו הממושך של האב, הופכים את נטישתו של הנער לתמידית. הוא הופך להיות אחראי בלעדי לחייו ומכאן שתהליך התבגרותו מואץ.
• המצב הכלכלי הירוד בו חיה משפחתו של הנער, מחייב אותו לעבוד קשה כשוליה ולדאוג לפרנסה – אחריות שהיא ללא ספק מבגרת מאוד.
• לנער יש חונך בוגר בדמותו של דון רפנילו. יהודי ניצול שואה, חולה סרטן, אשר בסיפור חייו מעניק לנער את תמונת קיום עולם המבוגרים האמיתי. ממנו לומד הנער כמה מהערכים הנעלים ביותר: יושר, טוב-לב, נדיבות, חריצות ושמחת-חיים. מחלתו של דון רפנילו והתמודדותו המיוחדת משמשים לנער מודל לחיים נכונים.
• הנער מתנדנד בין העולמות – מצד אחד תמימותו הילדותית מקשה עליו להיפרד מהבומרנג, שמא לא יחזור, ומצד אחר הוא חווה את האכזבה המרה של הבגרות ומבין ברגישותו כי "לא הכול טוב בגדילה של הגוף, יחד גדל גם הרוע". הוא לומד כי עם הגוף גדל גם כוח מר שמסוגל לתקוף, ומתוודע לעצבות ולייאוש. כדי לחיות אין מנוס ממהלומות. גם כדי לעוף.
• הנער מתפתח מבחינה פיזית – גופו גדל ומתחזק, קולו מתחלף ותשוקה מינית לא ברורה מפעמת בו. כל אלה מסמנים מהלך טבעי של התבגרות.
• הקשר הרומנטי עם מריה מבגר את הנער. מריה, למרות גילה הצעיר, מנוסה כבר בכיעור של עולם המבוגרים, מעניקה לנער חום ואהבה מהסוג הבוגר. הוא מאבד את בתוליו ומרוגש מגילוי העונג הטמון בגופו המתפתח. התבגרותו מזורזת נוכח חשיפתו לצד האחר המתועב של המין – הוא מתוודע לניצולה המיני של מריה וגם הוא עצמו קורבן לסטיותיו המיניות של דון ליבוריו, בעל בית הדפוס.
• כשיאו של מהלך ההתבגרות ניתן לציין את גיבוש הזהות האישית. הברית המופלאה הנוצרת בין הנער לבין מריה, מעצימה את עצמיותם של שותפיה, ומתוך האהבה צומחת תחושת ה'אני': "מריה אומרת שאני ישנו. אני שואל, לא יכולתי להבחין שאני ישנו בעצמי? כנראה שלא. כנראה יש צורך באדם אחר שמודיע". כך בפשטות, מתבגר הנער עוד בטרם רכש את הכלים האינטלקטואליים להבין את פשר השינוי המנטאלי המתחולל בנפשו.

תהליך החניכה ברומן-

הגיבור ננטש מהוריו הביולוגיים לא מרצונם אלא כתוצאה מקשיי חייהם. האב עובד קשה בנמל ואין לו זמן לגדל את בנו. האם חולה מתאשפזת ומתה. הגיבור יוצא לעבוד בגיל 13.

הנער נותר לבד ומוצא לעצמו הורים תחליפיים:

מאסט אריקו הנגר אצלו הוא לומד את המקצוע. הוא החונך המעשי שלו, אדם  פשוט ומעשי והא מחנך את הנער להתייחס אל העבודה בכבוד.

החונך השני הוא דון רפניילו או רב דניאל(כפי שנקרא בעיירה במזרח אירופה ) ממנה הגיע.

בניגוד למאסט אריקו, הוא אינו נפוליטני. הוא ניצול שואה שרצה להגיע לירושלים ונתקע בנפולי. הוא יהודי שעבר את השואה. דמותו מתוארת בדרך מיוחדת: הוא למד סנדלרות מיוחנן הסנדלר בחלום. הוא מתואר כמו  צדיק. עושה נעליים לאנשי נפולי.

מרפניילו לומד הנער גם דברים מהתרבות היהודית, גם על שאיפות להגשמת חלום כי בתוך הגיבנת שלו מצויות כנפיים איתן יעוף לירושלים. רפנילו מאמין כי העובדה ששרד את תקופת השואה פירושה כי עשה תיקון והוא ראוי להגיע לירושלים.

(התיקון-מוטיב מרכזי בספור. רפניילו מתקין נעליים. גם מאסט אריקו מתקן רהיטים ומריה מתקנת את חייה).

מרייה מריה היא בת גילו של המספר, היא משמשת בספור אשה-נערה חונכת לנער בעניני אהבה וקשרי מין- מלמדת אותו מתוך נסיונה. יחד עם זאת משמשת לו כתחליף לאם. היא נכנסת לביתו כשהאם חולה ואחר כך מתה. היא מנקה ומבשלת ומטפלת גם באביו.

היא עברה כבר דברים בחייה: היא מוכרת לבעל הבית את גופה, במקום דמי השכירות של הוריה. הקשר בינה לבין המספר-קשר של אהבה ראשונה תמימה.(יש לה קשר לנצרות-מזכירה את אימו של ישו).

הנער משמש לה כאובייקט מתקן ומטהר את חייה שלה. איתו היא חווה אהבת נעורים, איתו היא חוזרת להיות נערה.

לסיכום, נוסף להוריו אשר באהבתם המושלמת מתגאה הנער, הוא מוצא לו שלושה חונכים וכל אחד מהם נותן לו משהו המעצב את חייו ומביאו אל הבגרות השלמה.

מאסט אריקו מלמדו מקצוע, את היכולת להתפרנס, את הקשר אל החיים הארציים,המעשיים.

דון רפניילו היהודי-מעשיר את עולמו הנפשי –מלמדו להאמין בחלום ולהגשים את החלום.

מריה-את חיי האהבה, השקר הזוגי, ההכרה בעצמו כאישיות עצמאית ובוגרת.

כל שלושת החונכים קשורים למסורות האמונה היהודית-נוצרית. הספור מתרחש בהר אדוני-מקום קדוש. כל החונכים קשורים למסורות דתיות יהודיות ונוצריות. יש בספור מעין רצון ליצור מסגרת המקשרת בין שתי הדתות האחיות אשר מאצילות על הנער ויוצרות אצלו את השלמות הרוחנית, הרמוניה ואיזון בין כל הכוחות המשפיעים על הנער.

בסוף הספור כמגיע לבגרות יהיה מוכן לחיים.