מושגים באמנות נוצרית
הקאנון – (מערכת חוקים המגדירה את היופי. לדוגמא, 1 גוף= 8 ראשים) מכיוון שהוא הדגים את התיאוריה האסתטית לפיה היופי קשור בהרמוניה הקלאסית הקיימת באופן טבעי בגוף העירום באמצעות מערכת של פרופורציות היוצרות שיווי משקל. כלומר, יופי הגוף נמצא ביחסים של כל איבר אל האברים האחרים, ואל הדמות כולה. בדוריפורוס, האגן מקבל תנועה, כתף אחת יותר גבוהה מהשנייה, הראש פונה הצידה, הידיים לא נמצאות באותה תנוחה. בהשוואה לקריטיוס בוי, דוריפורוס יותר טבעי, יש לו יותר תנועה
החזית של המקדש היווני הוא קאנון, מסמל מושלמות.
אורדר– העמוד שהוא חלק מהמערך האדריכלי עיטורי המאפיין את הבנייה היוונית והרומית. המרכיבים האדריכליים מאורגנים עפ"י פרופורציות הקיימות בניהם, וקיים חוק, סדר, הגיון וסימטריה, והם מבוססים על ההרמוניות המושלמות של גוף האדם.
אורדר דורי– 3 מדרגות, ולאחר מכן יש את תחילתו של העמוד. לעמוד אין בסיס, הוא יושב ישירות על המדרגה, והוא נעשה צר יותר ככל שעולים למעלה. הכותרת של העמוד הדורי מורכבת משני חלקים, החלק התחתון שהוא דומה לכרית, עיגול, ומעליו לוח מרובע. מעל העמודים יש את ה-entablature (אנטבלטורה) שמשמש כ"גג – החלק העליון של המבנה הנמצא מעל העמודים. מחולק לכמה שכבות:
ארכיטרב (architrave) – הקורה הראשית המונחת מעל לעמודים.
אפריז (frieze) – השכבה האמצעית באנטבלטורה והעבה ביותר. בסדרים האיוני והקורינתי נהגו לקשט את האפריז בפסלים ובתבליטי ם מאבן כמו:
מטופות (metopes) – תבליטי אבן לאורך האפריז. מופרדים ביניהם בטריגליפים.
טריגליף (triglyph) – פסים קישוטיים ניצבים לאורך האפריז המפריד בין המטופות.
קרניז (cornice) – הרכיב האופקי העליון באנטבלטורה. הקרניז תמיד בולטת לצדדים וכלפי חוץ יותר מהרכיבים שמתחתיה.
גמלון (pediment) – חזית הגג המשולש הנראה מהחזית. הגמלון הוא הרכיב העליון של האנטבלטורה וחותם את חלקה העליון של החזית.
טימפנון (tympanum) – פסלים ותבליטים קישוטיים מאבן בתוך הגמלון.
אקרוטריון (acroterion) – קישוט בקודקוד הגמלון.
האורדר הדורי דומה בפרופורציות שלו לגוף גבר, ולכן רוב המקדשים עם האורדר הדורי, הוקדשו לאלים זכרים.
אורדר יוני– לאורדר היווני יש בסיס, והוא לא עומד ישירות על המדרגות. העמוד צר וגבוה יותר מהדורי. הכותר שלו מורכבת בעיקרה מ-2 גבילים לולייניים. במערכת שמעל הכותר אין חלוקה למרובעים עם מטופות, כלומר ניתן להכניס frieze שכולו מפוסל. האורדר היוני דומה בפרופורציות שלו לאישה, ולכן לרוב, המקדשים עם האורדרים היונים מוקדשים לאלות נקבות.
אורדר קורינתי– דומה בכל מאפייניו לאורדר היוני, חוץ מהכותרת. הכותר של הקוריינטי מעוצבת כמו שיח עם עלים.
פילאסטרים– (עמודים שטוחים דבוקים לקיר) שמשמשים כאזכור המבנה היווני, אך למעשה הם אינם פונקציונאליים, והם משמשים רק כקישוט.
טקס המיסה – הפיכת הלחם והיין לבשרו ודמו של ישו, ואכילתם ע"י הקהילה. נס זה מתרחש בכנסייה בכל שבוע מחדש.אכילת הלחם והיין כמוה כאיחוד עם האל וקבלת הגאולה המיוחלת. המאמין עובר את הטקס כאשר הקורבן עצמו מוצג על קירות הכנסייה. ההדגשים, החיבור בניהם, והעובדה שהם מהווים תפאורה לטקס המיסה- כל אלה מבקשים להביא את הצופה להכרה בתפיסה הנוצרית הכוללת.
דוגמה היא מערכת האמונות הנוצריות, המחייבות את האנשים השייכים לכנסייה הקתולית. היא נתפסת כאמת מוחלטת, והציות לה חובה.קיימים שלושה סוגים עיקריים של דוגמה:
טבעו הכפול של ישו– לישו יש שני טבעים, אנושי ואלוהי. עצם זה שהוא נולד ממרים ונצלב, זה הטבע האנושי, וכשישו יקום לדחייה, זה יהיה הטבע האלוהי. הטרנספיגורציה (ההשתנות), זה רגע אחד שמזכיר את האופי האלוהי של ישו, בתוך החיים האנושיים שלו.
ישו של הכנסייה הוא אדם ואל. מטבע הדברים, יש לשתי הדמויות ביטוי באומנות הנוצרית. בצורתו האנושית, יוצג ישו עם עיניים סגורות- מת. בצורתו האלוהית, מציגים אותו עם עיניים פקוחות, הוא מנצח את המוות, הוא אלוהי.
תורת החטא החסד והישועה– האדם הראשון והאישה הפרו את הצו האלוהי שלא לאכול מעץ הדעת, ועל כן הם נענשו וגורשו מגן עדן. החטא שלהם הוא החטא הקדמון. חטא זה, לא מסתכם בהם, אלא הוא רובץ על כל האנושות ועל כל בני האדם מהרגע בו הם נולדים. בשלב מסוים, החל אלוהים לרחם על האנושות, ואז הוא שלח להם את בנו ישו המשיח, כדי שיוולד כאדם, יחייה כאדם, יסבול, ימות, ובמותו יכפר על חטאי האנושות, ויפתח עבורה את הדרך לגאולה. הצליבה של ישו כשלמרגלותיו הגולגולת של האדם הראשון, ממחישה את הרעיון של ישו כמציל האנושות.
הסקרמנטים– כמה פעולות שכל נוצרי מחייב בהם כדי לזכות בגאולה באחרית הימים. דוגמא אחת לסקרמנט, זאת הטבילה.
הבזיליקה הרומית– מבנה ציבורי, מלבני, מקורה, ששימש כ: בית משפט, בית ועד לסוחרים, מקום להתקהלות ואסיפות מדיניות אחרות, וכדומה. הכניסה אל המבנה נקבעה לרוב מהצד הקצר, שני טורי עמודים שעברו לאורכה של הבזיליקה חילקו אותה לאולם תווך (במרכז) ולשתי סיטראות (מן הצדדים). בקצה שמול הכניסה היה חדר נוסף, כחצי גורן עגולה, שנקרא אפסיס. האפסיס שימש כמקום מושבו של בית המשפט, או המקום שיוחד למורה או למרצה.
הבזיליקה הנוצרית– נועדה לתפילה, לעריכת טקסי פולחן נוצרי ולנשיאת דרשות. למבנה זה מספר מאפיינים משותפים:
* מבנה מלבני.
* אוריינטציה- הדגשת ציר האורך.
* שלושה עד חמישה אגפים המופרדים ע"י שורות של עמודים נושאי קשת או קורה.
* אולם התווך, הספינה המרכזית, רחבה וגבוהה יותר מהסיטראות, האגפים,
הספינות הצדדיות.
המערכת העיטורית- של הכנסיות תהיה מותאמת לאיברים של הכנסייה, כלומר תהיה קביעה ברורה של מה מציירים איפה, שום דבר לא מקרי. באזור האפסיס לדוגמא, יבוא שיא התיאור, הדמויות החשובות ביותר של המערכת העיטורית. מתרחשת הירארכיה בין החלקים השונים של הכנסייה.
מאוזוליאום– מבנה הנצחה, כאשר במרכזו קבר. מעל המבנה העגול, תבוא כיפה. הכיפה קיבלה משמעות של כיפת השמים. האמונה היא שנשמתו של המת שנמצא בתוך המבנה, עולה לשמים, וישו ומריה מקבלים את נשמתו של המת. מי שקבור שם הוא בדרך כלל קדוש נוצרי.
הטבילה– טבילתו של ישו היא ראשית דרכו בבחירתו כאלוהים ע"י רוח הקודש. אחד מהסקרמנטים בנצרות, היא הטבילה, שמהווה צינור ישועה, והיא נעשית בבפטיסטריום, כשמעל הנטבל, בכיפה, מוצגת הטבילה האולטימטיבית של ישו. הנצרות למעשה מקימה לעצמה מבנים עיטוריים, על מנת להראות לאנשים את עיקרי האמונה. כשאנשים נטבלים, הם רואים פיזית את הציורים של ישו, מקשרים את הטבילה שלהם, לטבילה שלו.
יום הדין– החלק העתידי של ההיסטוריה הנוצרית, לא ידוע מתי העתיד הזה יתרחש, הוא יבוא בהפתעה, על כן, כל אדם צריך להיות במוכנות מתמדת. ליום הדין יהיו סימנים קוסמיים (רע בעולם). לאחר כל הדברים האלו, יגיע יון הדין, שבו ישו יושב למשפט (כשופט) של כל האנושות. מי שיהיה בחיים באותה תקופה, יעמוד למשפט כחי, מי שכבר מת, יקום לתחייה, וגם כן יישפט. כל איש יישפט על פי מעשיו. מי שחי חיים טובים יגיע לגן עדן, מי שחטא ילך לגיהינום, ואין ישועה לאותם אנשים. אחד מעיקרי האמונה החשובים ביותר, זה החטא, החסד, והגאולה. יש כאן מסר ברור לקהל שמגיע לכנסייה, באשר לאורח חייו, האמונה הגדולה של הכנסייה הנוצרית של שכר ועונש.
אטריבוט– סמל מסוים באמנות שמסמל דמות או אירוע מהברית החדשה. למשל: יוחנן המטביל שדמות של איש עם מקל, מרים האם כלובשת אדום או כחול, יהודה איש קריות או פטרוס במבוכתו כלובשים צהוב, לחם ודגים כסמל לניסים, ישו מואר ומצדדיו משה ואליהו (סמל לפרה-פיגורציה) כסמל להשתנותו.
פרה פיגורציה – הפיכת סיפורי עבר והקשרם לרלוונטיים לעתיד ולמשל לקורה כעת. למשל- קישור סיפורם של שרה והמלאכים המבשרים עם סיפור מרים והמאגים.
