מדובר בשפה אמנותית שונה מזו הקלאסית והריאליסטית. הכנסייה הנוצרית ניסחה לעצמה את השפה החדשה וניכסה אותה לעצמה כשפה רשמית. הנצרות הייתה בתהליך איטי והדרגתי לדת המובילה באירופה ובעולם המערבי כולו. הנצרות היא דת מיסיונרית והיא משתמשת בכל אמצעי התקשורת בשביל להעביר את תורתה הלאה כיוון שברצונה שכמה שיותר אנשים יתנצרו. הדרך העיקרית להעביר את התכנים הללו היא באמצעות האמנות.
היכרות בסיסית עם האמנות הנוצרית
- תמונת הלידה- הלידה בבית לחם מוצגת בתמונה. ישוע נרחץ ע"י שתי נערות. השור והחמור מאחורה מסמלים את הפסוק בתנ"ך "ויידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" (ישעיהו)-יודעים מיהו אדונם. הנצרות משתמשת במקרא הישן תוך דימויים בברית החדשה. השור והחמוד מייצגים את היהודים והפגאנים שאמורים להכיר בישוע כמשיח וגואל העם.
- הטבילה- התמונה של ישוע עם יוחנן המטביל. היונה למעלה הנשלחת ע"י ידיים אלוהיות. המלאכים הנוכחים ונהר הירדן.
- הכניסה לירושלים- התמונה בה רואים את ישוע על גבי חמוד (לפי כתובי התנ"ך). אנשים מורידים בגדיהם לרפד את דרכו, אנשים מסתכלים עליו ביראת כבוד-שבוע לפני הצליבה. שקל כסמל לירוק עד=נצחיות.
- הסעודה האחרונה– סעודת הפסח. ישוע במרכז, בצידיו 12 תלמידיו. בתמונה רואים את השלב הו התלמידים מתדיינים ביניהם מי מביניהם הוא שהשלשין על ישוע. יהודה איש קריות מסומת בתמונה ככהה עור ומכוער, דיומוי של מסורת הלוקחת בחשבון כי הנחותים היו כהי העור והמכוערים-סמל של רוע.
- הבגידה והמעצר- יהודה אמר כי את ישוע אפשר יהיה לזהות עפ"י הנשיקה אותה יקבל ממנו, ואכן כך רואים בתמונה. הניגודים בולטים בין ישוע היפה ליהודה המכוער. הגבוה לעומת הנמוך. הגלימה הצהובה מסמלת את הבגידה והקהל של האוסרים מתקרב סביב. פטרוס מאחור עם כיסוי ראש הזהה לכיסוי ראשו של ישוע, ניראה מאחור כורת את אוזנו של אחד מהאוסרים- עפ"י הכתובים בברית החדשה.
- ישוע לפני פילאטוס-ישוע מושפל עם זר קוצים לאות השפלה. פילאטוס רוחץ ידיו כאות התנערות מצליבתו של ישוע-"דמו עליכם ועל ראשכם".
- נשיאת הצלב- ישוע סוחב את הצלב ב-ויה דה לה רוזה. היהודים מתוארים בתמונה כמכוערים, מתנשאים ומשפילים את ישוע.
- הצליבה- בגבעת הגולגולתא נצלב ישוע, לכן הגולגולת למטה עליה הוקם הצלב של ישוע-גולגולת האדם הראשון. צליבה מצומצמת-אימו ותלמידו האהוב יוחנן מסביבו. הדם היוצא מהול במים לאחר שאחד החיילים הרומים דקר את ישוע-עפ"י הכתוב בברית החדשה.
- הקינה-מריה מגדלנה-שיערה הסתור מצביע על היותה חוטאת בעבר. יוחנן- ידיו פרושות לאחור כאות בכי. מרים-אמו של ישוע מחזיקה את ראשו ובוכה. המלאכים בשמים בוכים.
- הפייטה-רחמים ואדיקות דתית. סצנה מצומצמת של האמא והבן-אך ורק מרים וישוע.
- הקבורה-אל הקבר המוכן מראש מוכנס יישוע עטוף תכריכים ע"י האבלים.
- התחייה-ישוע עולה לשמיים בידיים פרושות מעלה, גלימה לבנה ארוכה משתרכת אחריו כאות לטוהר ומעין הילה משיכית ומלכותית. הירח המלא והגדול מאחריו כגיבוי של תפארת האל. השומרים הרומים אשר ישבו לשמור על הקבר נרדמו.
- העליה לשמיים-לאחר 40 ימים ישוע עולה לשמים. בתמונה מוןתארת אותה סצנה הכתובה בברית החדשה. המלאכים לוקחים את ישוע ורגליו מבצבצות מבעד לעננים.
- יום הדין האחרון-תיאור של ישוע באחרית הימים עפ"י חזון יוחנן. ישוע יושב במרכז כשופט, הקברים יפתחו ויקומו לתחיה. הנקי ראוי לגן עדן והחוטא ילך לגיהנום. התמונה בה רואים את ישוע ומשני צידיו יום הדין. מצד שמאל החוטאים היורדים לאש הגיהנום, ומצד ימין הטובים אשר יזכו בירושלים שלמעלה.
סיפורי הקדש הנוצרי-ישוע, מספח אליו דמויות ואירועים נוספים כמו עקידת יצחק וסיפורי דוד וגולית. חשוב לזכור שהאומנות הבנויה על סיפורים בתנ"ך קיבלו את נקודת הפתיחה רק לאחר שהאמנות הנוצרית החלה. עד אז לא היה תיעוד אומנותי של סיפורי התנ"ך.
פרפיגורציה-אומנות המבטאת סיפור היסטורי המקביל לסיפור המתאר את חייו של ישוע-עקדת יצחק, החמור הלבן.
תפקידי האומנות הנוצרית
- מספרת את הסיפור הנוצרי (ההיסטוריה הקדושה)
- מלמדת את הדוגמה (עיקרי האמונה והפולחן)
- מחזקת את האמונה בלב המאמין, מרגשת, מנחמת, מעודדת ומפחידה.
