הבזיליקה הנוצרית נועדה לתפילה, עריכת טקסי פולחן נוצריים ולנשיאת דרשות. מבנה אדריכלי בעל מאפיינים משותפים: 1) מבנה מלבני 2) אוריינטציה – הדגשת ציר האורך. הכנסייה פונה מזרחה – לאור השמש (ישו הוא אור העולם). האגפים מופרדים על ידי עמודי קשת.
אולם התווך הוא המקום המרכזי והוא מוגבה.
ישנו אפסיס אחד או שלושה. הוא ממוקם מול הכניסה ומקורה בחצי כיפה.
כנסיות ימי הביניים המוקדמים נבנו בצורת בזיליקה. אדריכלות הכנסייה מבטאת היררכיה של עליונות האל על האדם. מבנה מוארך שבסופו המזבח. הכנסייה נתפסת כשיקוף העולם, מיקרוקוסמוס. הכנסייה ממחישה את הסדר של העולם. ממלכה שמימיית, בה נמצא האל וישו. עקרון זה בא לידי ביטוי בכניסה של אור מחלונות גבוהים ובכך משמרים את התחושה כי האל שומר עלינו. בכיפה שמעל המזבח תשקף את ישו, כלומר, הוא מעלינו, שולט עלינו. הכיפה הינה הדבר הגבוה ביותר בכנסיה, ישו מוצג במוקד שכן הוא הדבר המרכזי אשר גאל את האנושות. העמודים מסמלים את השליחים שכן הם מתווכים בין האדם ובין האל.
חלקי המבנה של הבזיליקה הנוצרית:
גג גמלוני מכוסה רעפים, חלונות של קומת התאורה מהם נכנס האור מלמעלה. האפסיס (הגומחה העגולה) נמצאת בקצה המבנה בצד אחד בלבד. מבנה היוצא כלפי חוץ, בית הרוחב, טראנספט. בהמשך התפתחו חלקים רחבים אלה לאפסיסים קטנים לקאפלות. (קאפלה– גומחה או חדר שנועד לתפילה פרטית) צורה זו הופכת את כלל המבנה לצלב.
מושגים חשובים
במה הכוללת את המזבח והאפסיס
הקשת בקדמת האפסיס המזכירה את קשת הנצחון
ספינה מרכזית- אולם התווך של הכנסייה, החדר המלבני המרכזי
קולונדה– שורת עמודים הנושאת קורה ויוצרת מבנה ריבועי
ארקדה– שורת עמודים נושאת קשתות
סטווים, אגפים או סיטראות– החללים שמאחורי העמודים של הספינה לאורכה
בית רוחב- טרנספט– תופסת של הבזיליקה הנוצרית המעניקה לה את צורת הצלב
נרתקס- אולם הכניסה (בעבר היה מיועד להפריד את הנוצרים מאלו שאינם נוצרים.
אטריום– מאפיין את הכנסיות המוקדמות, חצר סגורה המקדמות את הכנסייה
גג גמלוני- גג משופע היוצר צורת משולש/ גמלון בחזית הקדמית והאחורית של המבנה
טקס התפילה
בתקופה הרומאית טקס התפילה התקיים בנאוס שם היה פסל האל, המזבח היה בחוץ, בו הקריבו קורבנות. הנצרות מעבירה את הטקס פנימה, לתוך הבניין. הנצרות החלה ככת מחתרתית ולכן הטקס התפתח באווירה סגורה. מגוון טקסי החיים מתקיימים בכנסיה: טבילה, אשכבה. האפסיס בדרך כלל בצד מזרח, לשם נשואות העיניים ולשם אמור המאמין להתקדם.
- כנסייה המרכזית- סן ויטלה ברוונה-
עם ירידת רומא עולה כוחה של קונסטינופול. הקיסר הביזנטי ואשתו תיאודורה בונים ברוונה כנסייה מלכותית מרכזית עם מערכת פסיפס ייחודית. באפסיס הפסיפס המיוחד, (כי שם מתקיים הפולחן). לכנסייה שתי קומות, העליונה נקראת גלריה ובה כל המכובדים (הקיסר בין האל לאנשים- מקשר בניהם). הפסיפס: כל תמונה היא חלק מהסיפור, הוא חלק מאדריכלות מבנית, והוא חלק מהטכס. התוכנית היא לבטא קשר בין קורבנו של ישו וטכס האוכריסטיה (הפיכת לחם ויין לבשרו של ישו- איחוד עם האל וקבלת גאולה) שמתבצע כל שבוע.
- הכי למעלה- ישו כשה האלוהים- מסמל קורבן. השה נמצא בזר העונות(סמל לחיי נצח)- קשר בין מוות לתחייה
- נמוך יותר- ישו יושב על כדור העולם ועימו מלוויו השמימיים.
- חלק תחתון וקירות צדדיים- תמונות מהברית הישנה(הבל ומלכיצדק)- פרפוגורציה, שלושת המלאכים- עקידת יצחק, שלושת המלאכים, שרה ואברהם. יוסטיליאנוס מגיש לחם, תיאודורה מחזיקה גביע היין.
הכנסייה בסוף ימי הביניים (התקופה הגותית)
משמעות גובהה של הכנסייה ביחס לשאר הבתים שמסביבה היא לייצג את הקשר בין שמים והארץ וכן, להראות את חוזקו של אלוהים. נוסף בית רוחב, וכן מגדל פעמונים מעוטר המצוי במפגש בין האורך והרוחב. בדרך כלל, סוג כנסייה זו יתאפיין בשני מגדלים בכניסה. פיתוח האבן מוצגים גם בכתליה החיצוניים של הכנסייה. המבנה צומח לגובה.
