שנת 1989 (תרמ"ט) הייתה שנת שמיטה והיה צריך להפסיק לעבוד את האדמה לשנה, כבר לפני חשבו היהודים של העלייה הראשונה מה לעשות כי אם יהיה שנה שלמה בלי עבודה הם לא יוכלו להמשיך להתקיים. הם פונים לרבנים בחו"ל כדי לשאול על היתרים לשנה הזו וגם בין הרבנים יש את הדיון הזה חלקם אומרים שכל מטרת העלייה הייתה כדי לקיים מצוות שקשורות בארץ והשמיטה היא הכרחית וחובה כי אחרת אין טעם לעלייה הזו (למשל הנצי"ב). וחלקם אומרים ששמיטה זה מדרבנן בלבד ולכן אפשר למצוא היתרים שבצורה מסוימת אנשים יעבדו גם בשמיטה (כמו הרב מוהליבר). בגלל ההתלבטות זה מגיע אל גדול פוסקי הדור שהוא ר' אלחנן ספקטור והוא עונה שהוא מוכן לתמוך בהיתרים בתנאי שבית הדין בירושלים הוא זה שיאשר את ההיתרים שיהיו שע"י מכירת המושבות לערבי יהיה אפשר לעבוד אותם בעיקר ע"י ערבים וגם קצת ע"י יהודים-ככה מפקיעים את קדושת הפירות ואפשר להשתמש בהם. בית הדין בירושלים היה מורכב מאנשי ה"ישוב הישן" ומהם הספרדים-שאישרו את ההיתרים ואשכנזים– שלא אישרו את ההיתרים ואסרו על עבודת האדמה. בסופו של מאבק חלק גדול מהמושבות נהגו עפ"י היתר הספרדים וחלק קטן יותר עפ"י האשכנזים (כאן רואים את הויכוח על איך ארץ ישראל תיראה-עד כמה הרוח המסורתית ואיך) .
כדי להבין יותר קראו על דיני שמיטה בתנ"ך
