מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, פרק המהפכה הצרפתית
חוקת 1791 של המהפכה הצרפתית היא למעשה החוקה הכתובה הראשונה באירופה (והשנייה לאחר זו שכיננה את ארצות הברית) כמו כן זו החוקה הראשונה שפתרה את בעיית השלטון במדינה שבה יש מוסד מלוכה על ידי העיקרון של מונרכיה קונסטיטוציונית. החוקה היא פשרה בין בית מלוכה לבין עקרונות דמוקרטיה וליברליזם והיא נדרשת להגביל את השוויון של בני אדם למישור הפורמאלי בלבד כלומר ההצהרה היא אקט דקלרטיבי כי עניין החירות והשוויון הוא גורם שסותר את המהלך הפרקטי של השלטון. אומנם מצהירים שכול בני האדם שווים אך בפועל יש צורך לכרסם בשוויון, להגביל אותו בכדי לקיים מדינה ולשלוט עליה. במישור הפוליטי הכלכלי והחברתי, אי השוויון נשאר על כנו בצרפת. זכויות פוליטיות ניתנו רק למי שהוגדרו כאזרחים פעילים-מידת האקטיביות שלהם נמדדה על פי הקניין שלהם. באופן פרקטי זכות הבחירה ניתנה לגברים מעל גיל 25 ששילמו מיסים בסכום ששווה שלושה ימי עבודה שנתיים. הם למעשה הורשו להצביע ולהשתתף בהכרעות המדיניות. מדובר בהצבעה עקיפה-כלומר האזרח מצביע עבור אלקטור והם אלה שבוחרים את הצירים לאסיפה הלאומית. האזרחים הפעילים בעלי זכות הצבעה בחרו 50 אלף אלקטורים מכל מחוזות צרפת השונים, לפי החוקה החדשה לתפקיד אלקטור יכול להיבחר רק מי ששילם מיסים בסכום ששווה לשישה ימי עבודה. האלקטורים בחרו את הנציגים לאסיפה הלאומית כאשר לאסיפה הלאומית יכול להיבחר רק מי ששילם מיסים בסך 54 ליברה לשנה. למעשה החוקה החדשה מגבילה את השותפות או היכולת של המוני העם, שאין להם כסף או קניין בכדי להיות חברים באסיפה הלאומית, להשפיע. לא רק שלא מאפשרים להמוני אנשים את היכולת להשפיע אלא גם מצמצמים את סמכויות בית המלוכה, המלך הוא כבר לא שליט אבסולוטי האסיפה הלאומית היא האסיפה המכוננת והמחוקקת הוא מלך הצרפתים ולא מלך צרפת . הסמכויות שלו נובעות מתוך עיקרון הריבונות העממית (עקרון שלטון העם) ז"א העם (האסיפה הלאומית) הוא זה שמעניק לו את הריבונות והסמכויות לשלוט.
