מהימנותה של הצהרת כורש – סיכום

להלן תוכנה של הצהרת כורש כפי שבא לידי ביטוי בספר דברי הימים ב' ובספר עזרא.

"ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' בפי ירמיהו, העיר ה' את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו:

כה אמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמיים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה, מי בכם מכל עמו – ה' אלוהיו עמו ויעל".

בס' עזרא ישנה תוספת:

"ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ה' אלוהי ישראל, הוא האלוהים אשר בירושלים, וכל הנשאר מכל המקומות, אשר הוא גר, וינשאהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים".

תוכן ההכרזה ומשמעותה

הצהרת כורש לא מדברת על הקמת מדינה יהודית עצמאית בא"י או בהעברה מסודרת של היישוב היהודי מבבל ליהודה, עיקרה של ההכרזה – שיקומו של בית המקדש של אלוהי ישראל אשר בירושלים. לרישיון שיקום המקדש מצורפת הרשות לעלות ליהודה וכן לתרום כסף לצורך המפעל. ההכרזה מדגישה את היתר העלייה ל"ירושלים אשר ביהודה". היינו, "ירושלים שביהודה" נתפסה כעיר מקדש עם האזור שמסביב לה. כמו כן, לא הייתה כוונה להמליך מושל עצמאי בירושלים ולחדש בה את המלוכה. לכל היותר, יהודה נכללה בעלייה, אך לא שומרון והגליל. עובדה זו מסבירה, מדוע דחו זרובבל וחסידיו את השומרונים אשר ראו את עצמם "עברים" או "ישראלים", אך לא כיהודים. עניין זה מסביר גם את הסכסוך עם הכותים.

האם ניתן לראות בהצהרת כורש מסמך היסטורי מהימן?

רבים התייחסו אל הכרזת כורש כאל מסמך מזויף. הם הטילו ספק במהימנותה בטיעונים הבאים: לא ייתכן שמלך פרס יאמר: " כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמיים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה?

לא ייתכן שמלך פרס יאמר: "ויבן את בית ה' אלוהי ישראל, הוא האלוהים אשר ביהודה"?

הייתכן שהוא המלך הנוכרי, ידאג לכך, שהנשארים בבבל ידאגו לעולים ויתמכו בהם בכסף ובזהב ובבהמות, חוץ מ"נדבתם לבית האלוהים אשר בירושלים"?

לדידם של אלה, ההצהרה היא מעשה זיוף של סופר יהודי שביקש להציג בסיס חוקי לבניית בית המקדש. לטענתם, לא ייתכן שכורש פרסם צו מלכותי בעברית או האמין באלוהי ישראל שניגלה אליו ופקד עליו לבנות לו בית בירושלים, כלשון ההצהרה. לדעתם, הביטויים בהצהרה המדגישים שמיקומם של אלוהים והמקדש בירושלים, מלמדים על זיוף.

אך למרות הטיעונים הללו, ניתן לראות ב"הצהרת כורש" מסמך היסטורי מהימן, וזאת מן הסיבות הבאות:

כורש נקט במדיניות סובלנית, ממניעים פוליטיים, הוא שאף לבסס את שלטונו על מנת שיראו בו שליט חוקי. כך, הוא פנה לבבלים ואמר להם, שהאל הבבלי מראדוך מסר את ממלכת בבל בידו, וזאת, מבלי שהוא הזכיר את האלים הפרסיים, אהורה ומזדה, ובהתאם לכך, הוא נתן רישיון לכל שאר הערים הבבליות, ולערי אשור, שושן, אגדי ועוד, להחזיר לתחומן את פסלי האלים שנגזלו מהן. ומכאן ש"הכרזת כורש" עולה בקנה אחד עם המדיניות הזאת, והיא אשר הביאה, להחזרת כלי בית המקדש, ולבנין בית המקדש בירושלים. היינו, כורש נהג עם היהודים כפי שהוא נהג עם העמים האחרים ועם מקדשי האלים בבבל.
הביטויים בנוסח "הכרזת כורש" מתאימים למלך נוכרי ולא לזייפן יהודי, היות והשם ה' נקרא: "אלוהי השמיים", שכן, זה היה הכינוי שהגויים נתנו לאל הבלתי נראה של היהודים, שאינו מתגשם לא בפסל ולא במסכה, אלא, שמקום מושבו הוא בשמיים. ואכן, הכינוי שנתנו הגויים לישראל היה – "עובדי השמיים".
השימוש בשפה העברית ב"הכרזת כורש" לא היה דבר חריג, שכן, מלכי פרס נהגו לפרסם את פקודותיהם לכל עם ועם בלשונו (מגילת אסתר א': כב'). המטרה הייתה לעשות נפשות הן לרעיון השיבה ליהודה והן לחסידותו וצדיקותו של כורש כלפי היהודים.
בכתובת הגליל, כתובת בצורת גליל, עשויה חימר, הכתובה בכתב היתדות, ואשר נתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות בעירק (1879), והמתייחסת לכיבוש העיר בבל על ידי כורש ב-539 לפנה"ס, מכריז כורש כי נשלח למסע כיבושיו על ידי מראדוך, האל הראשי של בבל, ובעזרתו הוא ניצח ושיקם את המקדשים המקומיים. כתובת זאת היא מסמך רשמי, ומכאן ניתן לקבוע , כי כפי שכורש הכיר באלוהי בבל (כתובת הגליל), כך הוא הכיר גם באלוהי ישראל (הכרזת כורש).
כורש עודד את יהודי בבל לשוב ליהודה, והוא אף סייע להם, מפני שהוא התכוון לכבוש את מצרים. הוא האמין שיישוב יהודי פרו-פרסי בארץ ישראל יסייע לצבא הפרסי בדרכו לארץ הנילוס. ואכן, הפרסים כבשו את מצרים ב-525 לפנה"ס.
שורשי מדיניותו הסובלנית של כורש , ושל כל מלכי האימפריה הפרסית היו נטועים בהשקפתם הפוליתיאיסטית אשר התייחסה בכבוד לאמונה של כל אחד מעמי האימפריה. באופן זה, כורש יכול היה להציג את עצמו לפני היהודים כשליח אלוהי ישראל, ובו בזמן להציג את עצמו בפני הבבלים כשליח האלים שלהם.
יש הטוענים שכורש פרסם את הכרזתו ליהודים כגמול על הסיוע שהעניקו לו בזמן כיבושה של העיר בבל.
הנביאים ראו בנבוכדנצר שוט בידי ה' שנועד להעניש את עם ישראל על חטאיו המרובים, אך בניגוד לכך, הם ראו בכורש מכשיר בידי ה' אשר נועד לגאול את עם ישראל (ישעיהו מד 28, מה 1). יש להניח, כי כורש היה מודע לנבואותיו של ישעיהו השני אשר הציגו אותו כמשיח של ה' אשר ינצח את אויביו, ואחר כך הוא יבנה את בית המקדש בירושלים. ואכן, על פי ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו, כורש פרסם את הכרזתו ליהודים לאחר שקרא בספר הנבואות שכתב ישעיהו, וקריאה זו עוררה אותו: " להחזיר את אלוהי עם ישראל למולדתו ולקומם בה את מקדשו..".