מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק תהליכי איחוד בגרמניה ואיטליה
תהליך איחוד גרמניה הצליח להביא יחדיו את מאות נסיכויות גרמניה ולאחד אותן לשלטון אחד. אחת מההצלחות של התקוממות באזור גרמניה הייתה הקמת פרלמנט כלל גרמני שיתכנס בפרנקפורט. מדובר בפרלמנט כלל גרמני בעל אופי לאומי ללא השתתפות אוסטרית. זהו פרלמנט ייצוגי בעל שאיפות ליברליות שאמור להיות פרלמנט תחיקתי פרלמנט שעם כינוסו מתחיל לשבת על עיצוב חוקה אחת לכל ערי הנסיכויות בגרמניה. הפרלמנט התכנס במרץ 1848 בפרנקפורט ומאז החל לשקוד על ניסוח חוקה כלל גרמנית. האזור של בווריה, באדן,מוניק וכו' היה תחת שליטה אוסטרית מובהקת ואוחד רק ב- 1871, עד אז הוא תחת שליטה אוסטרית מובהקת כתוצאה מהשליטה על אזור דרום איטליה שהוא אזור קתולי בעוד ששאר החלקים הם פרוטסטנטים ז"א שיש פה עניין של שוני תרבותי דתי. בגלל עניין הדת האזור הזה נוטה לכיוונה של אוסטריה שהיא גם מדינה קתולית. השליטה האוסטרית נותנת להם השפעה רבה מאוד על האג'נדה הפוליטית והתרבותית בכלל ערי הנסיכויות בגרמניה הם מצליחים איכשהו לרוקן מתוכן את אותו פרלמנט גרמני הם מחזירים הביתה את הנציגים שלהם ומפריעים לתהליך עיצוב החוקה הליברלית. הם הסתייעו בפרוסים עצמם שיש להם ממלכה גדולה למדי באזור בצפון איטליה ולמעשה שני הכוחות הללו של האוסטרים והפרוסים חוברים יחד בכדי לדכא את הפרלמנט ולחסל אותו דבר שהושג סביב 1850 ברגע שהפרלמנט חוסל , חוסלה גם היוזמה מלמטה ליצור פרלמנט, ליצור חוקה ולהביא לידי איחוד של גרמניה.האוסטרים הצליחו להחזיר לעצמם ב- 1850 את ההגמוניה על גרמניה היה להם מאבק עם הפרוסים שרצו לפתוח בתהליך "מלמעלה" של איחוד בגרמניה כלומר תחת הדגל של המלך הפרוסי. הכוונה הייתה לאחד את כל האזורים בצפון גרמניה למדינה אחת תחת יוזמה פרוסית ואז לנסות לרדת למרכז ודרום גרמניה ולאחד את שאר הנסיכויות כמובן שהאוסטרים התנגדו לכך וכפו את דעתם על הפרוסים. פרוסיה וויתרה כתוצאה מכך על מעמדה הזמני כהגמון על גרמניה והסטאטוס הזה הועבר חזרה לידי האוסטרים. הפרוסים חתמו בנובמבר 1850 על שיתוף פעולה עם אוסטרו הונגריה. הסכם זה נתפס על ידי תומכי האיחוד הגרמני כהשפלה ואף מכנים אותו "החרפה של אולמוץ".
אי אפשר להסיק מכך שלמעשה עם התהליך שבו פרוסיה הפכה להיות כפופה לאוסטרו הונגריה והפרלמנט הכלל גרמני הפסיק לפעול שהחלום הלאומי לאיחוד הגרמני ירד לטמיון כי התמורות רוחשות מתחת לפני הקרקע יש את המהפכה התעשייתית וכתוצאה ממנה כל חלקי גרמניה נקשרו ברשת מסילות ברזל דבר שתרם להתפתחות השאיפות הלאומיות לאיחוד. כתוצאה מהתמורות של המהפכה התעשייתית יש לנו מוקד כלכלי חדש בעל כוח בפרוסיה שהופך להיות ספק ראשי של אזורים חקלאיים בדרום ובמזרח. פרוסיה עמדה בראש איגוד המכס הגרמני . פרוסיה הופכת להיות מוקד כלכלי שיוצאות ממנה יוזמות פיננסיות כלכליות תעשייתיות.פרוסיה יוזמת את הפלת חומות המכס בין המדינות החברות באיגוד המכס
עם ההתפשטות של האזור המשוחרר מחומות מכס יש גם התבססות של שיטה כלכלית אחת לכלל חלקי גרמניה יש ביטול ל מטבעות מקומיים ושיטות קביעת משקל של מטבעות כי בעבר לכל נסיך הייתה פריבילגיה לטבוע מטבעות ולקבוע את ערכן גם אם זה לא היה הערך האמיתי שלהם. אנחנו רואים פה צעד הדרגתי החל מ- 1850 לאיחוד כלכלי בגרמניה שנשא בחובו גם את הזרעים של איחוד פוליטי.
נוצר הרושם שפרוסיה אכן מעוניינת לאיחוד כל חלקי גרמניה ופועלת באופן עקבי ושיטתי למימוש שאיפה זאת. הרושם הזה התחזק עם עלייתו של וילהלם הראשון שהיה בעל נטיות ליברליות שייסד את האיגוד הלאומי הראשון בגרמניה: "הנציונאל פררד" שהוא מבוסס על דגם איטלקי קודם. האיגוד הזה עסק בתעמולה ליברלית לעניין איחוד גרמניה מהאיגוד זה צמחה בהמשך מפלגה בשם מפלגת "הקדמה" שהובילה את המאבק להשתחררות מהעול האוסטרו הונגריה בחלקים הדרומיים ולאיחוד כלל חלקי גרמניה. האיחוד הפוליטי הוא תוצאה ישירה של האיחוד הכלכלי.
האיחוד הפוליטי הגיע כתוצאה מעלייתו לשלטון של אוטו ביסמארק בספטמבר- 1862 . מוצאו של ביסמארק מאזור פרוסיה שהיה פרוטסטנטי באמונתו הדתית. היה לו ניסיון קודם כדיפלומט . הוא שירת בצרפת וחזר לפרוסיה בגלל משבר פנימי בין חצר המלוכה לליברלים על רקע הרפורמות בצבא הפרוסי שהביאו להכבדת עול המיסים –הליברלים לא מרוצים מכך וקוראים תיגר כנגד המלך. ראש הממשלה התפטר ובסופו של דבר ביסמארק חזר לפרוסיה מתוך שאיפה להתמנות כראש ממשלה ולטפל באותו משבר. ביסמארק היה בעל תכונות מיוחדות: היה לו כושר תמרון והייתה לו ראייה לטווח רחוק מבחינה פוליטית. הוא קבע יעדים של פרוסיה וניהל על פיהם את המדיניות שלה כמו כן הוא ידע להתפשר לנוכח צורכי השעה. ביסמארק נידרש לפעול בשני מישורים: גם במישור פנימי-ביחסים בין פרוסיה לבין ערי מדינה אחרות וגם במישור הבינלאומי כי יש מעורבות של מעצמה זרה וצריך להוציא אותה משם. להוציא את אוסטריה הונגריה מדרום גרמניה כרוך בשינוי הסטאטוס קוו הבינלאומי שנקבע ב- 1815 ז"א צריך לידי כך שהמעצמות תסכמנה או שלא תתערבנה כאשר צרפת הייתה הבעייתית ביותר ולכן טופלה אחרונה.
שני האירועים של איחוד איטליה ואיחוד גרמניה קשורים לתמורות שחלו באימפריה ההבסבורגית והפיכתה מחצר אחד לשתי חצרות נפרדים שמאוחדים עקב הכתרתו של הקיסר כמלך שעומד בראש שתי החצרות הללו. יש לזה השפעה רעיונית: איחוד איטליה קדם לאיחוד גרמניה והגרמנים היו מעודדים מכך שהאוסטרו הונגרים נחלו הפסד בצפון איטליה וכוחם נחלש כתוצאה מכך וגם הם היו יכולים בשלב מסוים לקרוא תיגר על ההגמוניה האוסטרית בדרום גרמניה (אזור בדאן ובאווריה) כי באזור הצפוני והמרכז פרוסיה הייתה הדומיננטית אבל פרוסיה עם כל כוחה הצבאי ועם התעשייה עדיין סרה למרות אוסטרית והיא חששה לקרוא תיגר על המנהיגות האוסטרית והם מנסים ללכת יחד עם האוסטרים עד לנקודה שבה הם יצאו נגדה בגלוי הביאו לידי כך שההגמוניה האוסטרית, בעקבות מערכה צבאית ב- 1866, הביאו לידי כך שאוסטריה נסוגה מגרמניה והשאירה את המרחב הגרמני תחת הגמוניה פרוסית- תנאי מקדים לאיחוד גרמניה כי האוסטרים הרי התנגדו לאיחודה של גרמניה. האוסטרים לא היו מעוניינים שגרמניה תאוחד כי הם לא רוצו לאבד את ההגמוניה שלהם בדרום. הם התנהגו כאילו הם מעוניינים באיחוד שלחו צירים לפרלמנט המהפכני אך כשהם חזרו למשטר ניאו אבסולוטי באוסטריה עצמה הם החזירו הביתה את הנציגים ועשו הכול כדי לפרק את הפרלמנט המהפכני בשיתוף עם הפרוסים.
פרוסיה
בספטמבר 1862 ביסמארק שהיה דיפלומט ששירת בפריז חזר הביתה מיוזמתו לאחר משבר ממשלתי על רקע ההתנגדות לחימושה של פרוסיה. כי כאשר מתחמשים יש צורך להכביד את עול המיסים דבר שגרם ללחץ והתנגדות של הליברלים בפרוסיה והממשלה שם נפלה. ביסמארק חזר והקים ממשלה חדשה, אחת הבעיות של ביסמארק הייתה ההכרעה האם הוא הולך עם הליברלים, מנסה לפייס אותם ולהתגבר על ההתנגדות שלהם לחימוש הצבא, או שמה הוא הולך עם האוסטרים, מחזק את הקשרים של פרוסיה במישור הבינלאומי תוך כדי התעלמות מהליברלים ואז הוא מקבל כביכול תמיכה מהאוסטרים ויכול בשלב יותר מאוחר לדכא את הליברלים בזירה הפנימית.
ביסמארק הבין שהוא צריך לרצות גם את הליברלים וגם את האוסטרים בכדי לשרוד. ביסמארק לא חשש מהליברלים ומכך שהוא צריך לרצות אותם כי הוא מקבל גיבוי מהאוסטרים ולכן הוא יכול התעלם מהביקורת הליברלית ושום דבר לא יקרה . בסופו של דבר כך הוא עשה הוא המשיך את ההתחמשות של פרוסיה וגביית מיסים גבוהים למרות התנגדות הליברלים. למעשה בעת ובעונה אחת הוא ניסה לתקוף את האוסטרים הציג את עצמו כרפורמיסטי כתומך ברפורמות בבונד הגרמני הציג עצמו כלאומאי למעשה יש פה קריצה לקהל הפנימי גם בגרמניה וגם בפרוסיה על חשבונה של אוסטריה אך אין פה קריעה של החבל אין פה התרחקות טוטאלית מאוסטריה. בשלב יותר מאוחר ובמישור הבינלאומי ביסמארק כן שיתף פעולה עם האוסטרים. זה קרה בפברואר 1864 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין אוסטריה לבין פרוסיה- שיתוף הפעולה היה ספציפי במקרה של מלחמה נגד דנמרק – פרוסיה רצתה לצאת למלחמה נגד דנמרק כדי להשתלט על שטחים שקרובים לגבולותיה, ושישבה בהם אוכלוסייה גרמנית, והיא הייתה צריכה את עזרתה של אוסטריה כדי לצאת למלחמה נגד דנמרק.
פרוסיה רצתה להשתלט על השטחים הללו משני מניעים:
1) לאחד אותם כי הם נמצאים ליד גבולותיה עם אוכלוסייה גרמנית כלומר מתוך רגשות רידנטיים.
2) היא רצתה לחזק את מעמדה בזירה הבינלאומית ובזירה הפנימית והייתה זקוקה לניצחון צבאי/ דיפלומטי כדי לחזק את מעמדה מבית ומחוץ. הפרוסים לא יכלו לצאת לבד למלחמה גם כי הם תפסו עצמם כחלשים מדי למערכה צבאית כזאת וגם כי הם לא רצו להכעיס את האוסטרים שהיו ההגמון בגרמניה ויציאתה של פרוסיה לבד למערכה שכזאת הייתה עלולה להכעיס אותם ולהביא אותם נגד פרוסיה ואת זה ביסמארק לא רצה. [ביסמארק כנראה רצה לתמרן את האוסטרים וליצור מחלוקת בשלב מאוחר יותר על רקע של שתי הנסיכויות האלה כי ההסכמים של הברית אמרו שפרוסיה תקבל את אחת הנסיכויות ואוסטריה את השנייה ויותר מאוחר ב- 1866 ([כשנתיים אחרי)פרוסיה יצאה למלחמה נגד אוסטריה על רקע העניין של הנסיכויות האלה -כלומר זו הייתה עילה לניהול משבר מול האוסטרים במטרה לצאת למלחמה נגדם ולהוציא אותם מהזירה הגרמנית כדי לפלס את הדרך לאיחוד גרמניה].
לאחר הניצחון בדנמרק ב- 1866 פרץ משבר ביחסי פרוסיה לאוסטריה על רקע ההצעה הפרוסית לבטל את הבונד הגרמני האיחוד שהאוסטרים תמכו בו ולהקים במקומו אסיפה גרמנית מאוחדת שתנסח חוקה חדשה שלאוסטרים לא יהיו יד ורגל בתהליך החוקה כלומר פרוסיה מנסה להוציא את אוסטריה מחוץ למשחק הגרמני ולהתחיל בצעדים תחיקתיים של כינון פרלמנט/אספה מיוחדת וניסוח חוקה לכלל חלקי גרמניה. אוסטריה איננה אמורה להיות חלק מאותו הסדר חדש ואפילו לא הנסיכויות הדרומיות שהיו תחת שליטתה מדובר בעיקר באזור הצפון והמרכז למעט הדרום כי אלה האזורים שסופחו במהלך- 1866 על רקע המשבר והמלחמה בין אוסטריה ופרוסיה כאשר הדרום יסתפח בשלב יותר מאוחר בצורה הדרגתית תחילה היה איחוד באמצעות מסילת ברזל, הורדת חומות המכס ואת מכסי ההגנה. ברגע שיש מערכת מכס אחת אפשר לשנע סחורות בזול ממקום למקום ואתה גם יכול לבנות חברות משותפות לכל מיני נסיכויות כאלה.
דברים אלה יביאו בסופו של דבר לאיחוד פוליטי כי מדובר באותו עם אותה שפה ואותה התרבות.
האוסטרים הפסידו בקרב סדובה מה שקורה זה שאוסטריה במצב של התדרדרות היא מאבדת את ההגמוניה שלה בגרמניה לידי הפרוסים. הקיסר האוסטרי צריך להגן על מה שנשאר לו שהרי הוא איבד כבר את צפון איטליה וגרמניה ולכן הוא רוצה להגן על השליטה בחלקה המזרחי של אוסטריה ולמנוע מהאימפריה האוסטרית להתפרק למדינות לאום. הוא מבין שהשליטה בגרמניה קשה עבורו הוא מקבל על הראש במספר מערכות צבאיות ומבין שהוא צריך לעשות רפורמות בממלכה שלו לאחר המפלה הוא מכיר בעליונות של פרוסיה במרחב הגרמני ועוזב את גרמניה לנפשה בכדי לבצע רפורמות בארצו. אם כן יש מערכה צבאית שהסתיימה בהסכם שלום פראג.
הסכם פראג- אוגוסט 1866
בהסכם הזה נקבע שתנוסח חוקה פדראלית לגרמניה שמצפון לנהר המיין, כלומר האזור הדרומי נישאר מחוץ להגמוניה הפרוסית מחוץ להסכם ז"א ההסכם של יצירת חוק פדראלי חל רק על החלק המזרחי והמרכזי מערבי בגרמניה. במדינות הדרומיות יש קהילות שקרובות לתפיסות של האוסטרים יותר מאשר לפרוסים. זה הסכם שבו אוסטריה נכנעת לפרוסים היא מאפשרת להם להקים פרלמנט וליצור חוקה לגרמנים. בדרום המדינות הדרומיות מתאגדות ביניהן תחת מטריה אוסטרית יש להם ישות נפרדת לעומת המרכז ,הצפון והמזרח שהופכים להיות מדינה אחת ולא ערי מדינה. ביסמארק לא מסתפק בכך ורצה לאחד גם את המדינות הדרומיות. זה התבצע באמצעות הסכמים פוליטיים וכלכליים בשנות ה-70 של המאה ה-19 הם נכנסו להסכם מיכוס אחיד וזה פרץ את הדרך לאיחוד הפוליטי ב- 1871. ב- 1870 פרוסיה יצאה למלחמה נגד נפוליאון השלישי שנמשכה כשנה ובסיומה הפרוסים הגיעו עד פאריז זה נגמר בכך שהפרוסים קיבלו לידיהם את זלס לוריין-אזור הררי שגובל עם הריין ברגע שהמחוזות הללו הצטרפו לגרמניה פרוסיה הופכת להיות הגמון גם על החלק הדרומי – הסיפור מסתיים באופן פורמאלי ביוני- 1871 עם הכתרתו של מלך פרוסיה כקיסר גרמניה באולם המראות בארמון וורסאי והשלמת תהליך איחוד גרמניה.
