מקורותיו ומבנהו של לוח השנה המקראי

מקורותיו ומבנהו של לוח השנה המקראי

מתוך: מאגר המשאבים בנושאי יהדות: אספות המקורות בנושא לוח השנה העברי

אבני היסוד של לוח השנה המקראי

לוח השנה העברי בנוי מ 3 יסודות:

1. שבת:
   יסוד זה הוא מסתורי, במובן שאנו לא יודעים מאיפה הוא בא, הוא מגיע ממקור מקראי, אך אין לו משמעות/ ביטוי בטבע.
   יסוד זה הוא ייחודי מאוד, אשר הובא לעולם מספר התנ"ך, וממנו התקבל מעין עיקרון כללי שיש 7 ימים בשבוע, שקיים בכלל מושג של שבוע.
   זה לא טבעי מכיוון שאין לנו בטבע מחזור של 7 ימים. יום שבת הוא ככל יום אחר מבחינת הטבע (האדם מציין אותו כיום ייחודי).
   קיים רעיון, שטוען שאם מחלקים את מחזור החודש לרבעים, כן מגיעים לפרק זמן של שבוע.
   מה שסותר את הרעיון הוא כי לא נמצאה חלוקה מוגדרת / ספירה של מחזור של רבע חודש, אלא רק ציון של יום (יום רבע, יום חצי, יום רבע שלישי…) אף לא ספירה מחזורים של השבוע.
   כמו כן, אם נחלק את מחזור הירח לרבעים, נראה שאין התאמה מדוייקת, מכיוון שחודש הוא 29/30 יום.
   לא מוזכרת בתנ"ך שום הלימה בין השבת לבין הספירה של החודשים או קשר לירח, לכן הניסיון להדביק את השבת לטבע הוא מלאכותי.
   לכן, יותר קל לומר, כי השבת היא דבר נפרד ללא קשר למערכת הטבעית.
2. חודש:
   נובע מהמילה חדש, התחדשות, הלבנה מתחדשת, נעלמה וצצה מחדש.
   במקרא קיים שם נוסף לחודש, ירח (yerach), כמו המילה היום לירח (moon).
   החודש הוא למעשה הלבנה, ויסוד מאוד טבעי של לוח השנה.
3. שנה:
   השנה קשורה לשמש. האירוע האסטרונומי של מחזור השנה הוא אירוע שקשור לשמש, כדור הארץ סובב סביב השנה, וזוהי למעשה היחידה של השנה, הסיבוב של השמש יוצר את כל השינויים שאנו חווים במהלך השנה (שינויי העונות, השינוי באורכי הימים), השינויים נובעים כתוצאה משינוי במרחק מהשמש וזוית כדור הארץ.

לוח השנה המקראי מתייחס לשלושת היסודות הללו, השבת (כיסוד ללא ביטוי טבעי), החודש והשנה.

המספר 7, ידוע בהרבה תרבויות כמספר שמייצג סוג של שלמות, כמספר בעל משמעות, מספר טיפולוגי. בתנ"ך המספר 7 מופיע במספר הקשרים (לא רק בהקשר של ימות השבוע), המספר 7 מתאר תהליכים, 7 ימים של מעבר מטומאה לטהרה. ימות השבוע הם גם כן מחזוריות של שבע.
בפעם הראשונה שאנו נתקלים ביום השבת בתנ"ך, היא ביום השביעי של סיפור הבריאה בבראשית א', בו הסתיימה הבריאה. יום השבת מציין את שלמות הבריאה.

(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בּיּוֹם הַשּבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשׁר עָשׂה וַיּשׁבּת בּיּוֹם הַשּבִיעִי מִכּל מְלַאכְתּוֹ אֲשׁר עָשׂה:

מקורות בהם השבת מופיעה כמועד:

(א) וַיְדַבּר ה' אֶל מֹשׁה לּאמֹר:

(ב) דּבּר אֶל בּנֵי יִשׂרָאֵל וְאָמַרְתּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשׁר תּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלּה הֵם מוֹעֲדָי:

(ג) שׁשׁת יָמִים תּעָשׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשּביעִי שׁבּת שׁבּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה'  בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:

היחידה הבאה אשר מופיעה במקרא היא היחידה של החודש

מהמקורות:

5) שמות פרק יב

(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

בפסוק הזה עדיין אין קביעה מדוייקת לגבי כיצד קובעים שהחודש מתחיל, אבל כן מתקבל מושג החודש, וכי בשנה קיימים מספר חודשים.

שמות החודשים – בתנ"ך אנו נתקלים בשלושה שמות

1. השם הראשון הוא לפי ספירה, המיקום של החודש במהלך השנה
   2) ויקרא פרק כג
   (ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה':
2. שמות עבריים של החודשים, חודש איתנים למשל.
   מלכים א פרק ח
   ויקהלו את המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החודש העברי
3. השם השלישי, הוא לפי השמות הבבליים שלהם, כמו השמות שאנו מכירים כיום.
   אסתר פרק ג
   בחדש הראשון … ניסן…

החודשים הם מה שקובעים את המודעים.

החג הוא יחידה שנלווית אל חודש, קודם כל מגדירים את החודש לפי הלבנה, ולאחר מכן קובעים את החג (החג הוא 15 בחודש למשל, סופרים 15 יום מתחילת החודש), זמן החג נקבע לפי תחילת החודש.

הירח הוא למעשה נועד כדי שנדע מתי חוגגים את החגים בצורה מדוייקת.

6) תהלים פרק קד

 (יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:

חג הפסח:

2) ויקרא פרק כג

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה':

(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:

ציון של ספירת העומר:

2) ויקרא פרק כג

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:

(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':

(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

יום תרועה:

2) ויקרא פרק כג

יום הכיפורים:

גם כן מצויין על פי חודש (ויקרא כ"ג)

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה':

חג הסוכות:

(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':

השנה קובעת את המועדים:

אנחנו חייבים קשר גם למושג האסטרונומי שנקרא שנה, כדי שהחגים תמיד יחולו באותם עונות למשל. צריכים לדעת שיש מחזוריות בעונות השנה, ואת חג הפסח אנו חוגגים באביב.

פסח:

3) שמות פרק לד

 (יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:

4) דברים פרק טז

(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה'  אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:

הציון כי את חג הפסח חוגגים באביב, יש קישור בין החודשים לבין עונות השנה ומושג השנה.

"שמור את חודש האביב", מכאן חז"ל הגיע לרעיון העיבור של השנה, כדי שתהיה התאמה בין חודשי השנה לבין העונות, וכך לדאוג שהחודש הראשון (בתנ"ך ניסן הוא החודש הראשון) תמיד יהיה באביב. קיים ציווי לשמור על כך שפסח יהיה תמיד באביב.

שבועות:

3) שמות פרק לד

(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:

4) דברים פרק טז

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:

(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:

כאן אנו רואים כי חג השבועות הוא תלוי לעונת הקציר, סופרים מהקציר שבעה שבועות, כלומר החג אף לא קשור ליום מסויים בחודש. סופרים מהיום שבו מתחיל הקציר, כלומר ממש מזמן שתלוי בעונה, מזמן חקלאי.

סוכות:

3) שמות פרק לד

(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:

4) דברים פרק טז

(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

כאן נאמר כי סוכות נחגג בזמן מסויים, זמן האסיף.

כלומר, לפחות בכל הנוגע לשלושה חגים בלוח השנה העברי אנו רואים כי הם קשורים לזמנים בשנה, ולפעילות חקלאית (פסח – לפי עונת האביב, שבועות – לפי הקציר, סוכות – לפי האסיף).
מכאן נובע, שלוח השנה המקראי כולל גם היבט של שמש (בניגד ללוח המוסלמי שסופר 12 חודשים ללא קשר לעונות, והחודשים יוצאים בכל פעם בעונה אחרת).

ראש השנה ויום תרועה לא נזכר היבט של שנה, אלא רק היבט ירחי.

קיים הפרש של מספר ימים בין הספירה של הירחים, לבין המחזור האסטרונומי של השמש. וההפרש רק הולך וגדל במידה ומתעלמים ממנו. במקרא לא כתוב באופן מפורש שיש לעבר את השנה.

בימי קדם היו 2 דרכים להתמודדות עם הפער הזה.

1. לפי לוח השנה המצרי, ספירה שרירותית של 30 יום, ומוסיפים בכל סוף שנה עוד 5 ימים, אך על פי האסטרונומיה הסיבוב הוא 365.25, ורבע היום הזה גרם להפרש ופעם שהלך וגדל.
2. עיבור, לפי חז"ל..