בראשית א-ב 3: סיכום טוב ומפורט
סיפור הבריאה הראשון
הרעיון של פרק א' בספר בראשית זה הוא להציג את הבריאה כמעשה מחושב, מתוכנן ומושלם שנעשה בידי אלוהים. כבר בפסוק הראשון ניכרים עקרונות המונותיאיזם:
- ה' הוא הבורא והשליט היחידי בעולם – ברא בגוף יחיד.
- תופעות הטבע – השמיים והארץ- שבאמונות שונות נתפסו כאלוהות בפני עצמן, מוצגות כברואות בידי ה'.
- אין תיאור של ה', שכן הוא ה' מופשט.
פסוק הפתיחה מתאר את המצב שלפני בריאת העולם: תוהו ובוהו (חומר גולמי חסר צורה) ומעליו מרחפת רוח ה', מכאן משתמע כי גם במצב כאוטי של חוסר צורה שולט אלוהים בעולם. ניתן לפרש את הבריאה כיצירת "יש מיש", כלומר כבר היו היסודות בהם עשה ה' סדר. ניתן גם לטעון ההפך, שה' כמעשה ראשון ברא את היסודות הבלתי-מסודרים וסיתת אותם לכדי בריאה.
בפסוק 1 מצוינת בריאת הארץ והשמיים ושוב בפסוקים 8-10, מדוע? פתרון: פסוק 1 הוא הפתיחה ומוסר התמצית וכך משמעות "השמיים וארץ" היא העולם כולו, פסוקים 8-10 מתארים את בריאת השמים והארץ ממש. העקרון בבריאה בבראשית הוא שהיא אינה פיזית, אלא באמירה, ה' אומר והדבר נעשה, זאת בניגוד למקומות אחרים במקרא בהם מתוארת הבריאה כאקט פיזי.
היום הראשון- בריאת האור (3-5):
האור נברא כמרכיבו הבסיסי של העולם וכן כדבר היוצר זמן (ימים – יום ולילה). בפסוק 5 נכתב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"- בשל הקדמת הערב לבוקר מקובל ביהדות להתייחס ליום מערב אל ערב ולא בוקר לערב. הציון "יום אחד" נכתב כך ולא "יום ראשון" מכיוון שבהיותו לבדו הוא אחד ולא ראשון. בסיום הבריאה מצוין, כמו בשאר הימים למעט היום השני, "כי-טוב" ציון לבריאה המעיד על שלמות.
היום השני- הבריאה המים העליוניים (6-8):
ביום השני נבראים המים העליונים, כלומר השמיים, על ידי יצירת שכבה חוצצת בין הארץ (המים התחתונים) והשמיים. ה' אינו חותם באמירה "כי טוב", מדוע? פתרון: ציון זה מיועד רק לבריאה שנשלמה, ומלאכת הבריאה במים לא הסתיימה ותקבל את ציונה רק ביום השלישי.
היום השלישי- המשך הבריאה במים ובריאת הצמחייה (9-13):
ביום השלישי נמשכת מלאכת הבריאה במים התחתונים והם נאספים, במצוות ה', למקום אחד וכך נוצרת היבשה. המחבר מקפיד לציין כי הכל נעשה בשלווה בפקודת ה', אין מאבק ואין מלחמה (מול מיתוסים אחרים). ביום השלישי מצוין פעמיים "כי טוב" –פעם לאחר השלמת היבשה ופעם לאחר יצירת הצמחייה שכוללת עשב ועץ.
היום הרביעי – בריאת המאורות (14-19):
כאן נוצר קושי עם בריאת האור בתחילת הפרק. הפתרונות:1. האור ביום הראשון הוא אור האלוהים, וביום הרביעי האור הגשמי. 2. רש"י מפרש כי המאורות נבראו כבר ביום הראשון אך נתלו בשמיים ביום הרביעי.
תפקידי המאורות:
- "להבדיל בין היום לבין הלילה\להבדיל בין האור לבין החושך"
- "לאתת" לשמש כסימני כיוון.
- "למועדים" – מורים על מועדים שונים.
- "לימים ושנים" – מדידת זמן.
- "להאיר על הארץ".
בקטע זה ניכרת אריכות ופרטנות וסיבתה התנגדות למיתוס לפיו המאורות הן אלים, כאן רואים כי אלו הם כלים בעלי תכלית שנוצרו על ידי ה'.
היום החמישי- בריאת בעלי-חיים בים ובעלי כנף
בעל החיים היחיד המוזכר בשמו הוא "התנינים" –וזאת כהנגדות למיתוס לפיו נלחמו התנינים (והנחש והלוויתן) באל בעת יצירת העולם. כאן מצוינים בפירוש התנינים בכדי להראות שהם ברואי אל גדולים הסרים למרותו. רק חיות המים זוכות לברכת פרו ורבו, מדוע?
- סיפור אטיולוגי שמטרתו להסביר מדוע מתרבים הדגים בקצב מהיר יותר מחיות היבשה.
- האדם הוא יצור שנועד לשלוט ביבשה ולכן חשוב שרק הוא יזכה לברכת פריון.
היום השישי – בריאת בעלי-חיים יבשתיים והאדם (24-31):
לאחר שנבראות החיות נברא האדם. חיות המים נבראו על-ידי פקודה למים וחיות היבשה על ידי פקודה לאדמה, רק האדם נברא ישירות על ידי האל.
26- "ויאמר אלוהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו…" פסוק זה מעורר שני קשיים:
1.מדוע נעשה שימוש בלשון רבים?
- התייעצות ה' עם מלאכיו. סיבה חינוכית, ההתייעצות עם המלאכים באה להוות דוגמא לאדם.
- צורת עתיד רבים המעידה זרוז. לעיתים מופיעה צורת רבים בדיבור יחיד בעברית, וככל הנראה הייתה אפשרות כזו.
- ריבוי של כבוד.
2. קושי תיאולוגי: האדם נברא "בצלם" – האם זה מרמז שאל המופשט יש דמות, והיא זהה לגוף האדם?
- ישנה תפיסה במקרא לפיה לה' אברי גוף והם דומים לאלו של האדם.
- צלם רוחני: האדם קיבל מתכונות האל כגון מחשבה ומצפון.
- רמב"ם\פילון – הכוונה לשכל שהוא כעין תבנית אלוהית.
- כשרון האדם לשלוט בטבע ולכבוש אותו (כמו ה').
- הצלם האלוהי הוא הבחירה החופשית של האדם.
הזכר והנקבה נבראים יחד כזוג בודד, מכאן ניתן לגזור משמעויות כגון ערך האדם – כי מזוג אחד נוצרו מיליארדי בני-אדם ולכן רצח אדם אחד משמעו רצח דורות שלמים אפשריים. כמו כן דבר זה מלמד על שוויוניות בני-האדם, כולם אחים.
האדם ומעמדו בבריאה:
האדם זוכה לברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ" בדומה לחיות המים אך לו מתווספת ברכת כיבוש הארץ והשלטון על בעלי החיים. בהמשך לברכת השליטה נותן ה' את הצומח כמזון לאדם והחיה, כך רוצה התורה לחנך לקדושת החיים. התפיסה היא כי לאדם הותר לאכול בשר עם הידרדרותו המוסרית וגירושו מגן עדן, וכי באחרית הימים יהיו הכל (גם טורפים) צמחונים.
- היחיד שנברא לאחר התייעצות מוקדמת.
- רק הוא נברא "בצלם האלוהים".
- קיבל שלטון על הברואים ונצטווה לכבוש את הארץ.
- נברא בעשייה- השאר באמירה.
- טקסט ארוך ומורכב המתאר את בריאתו.
- רק הוא נברא כזוג: זכר ונקבה.
- נברא אחרון כך שהכל מוכן למענו- נוצר למענו.
קושי: אחרי בריאת האדם לא אומר ה' כהרגלו "ויהי טוב", מדוע?
- .ה' יודע כי מעשי האדם להלן לא יהיו טובים.
- לאדם חופש הבחירה, ולכן אינו מוגדר מראש כטוב או רע.
- ציון כל הבריאה הוא "טוב מאוד" והאדם נכלל בזה.
השבת (ב' 1-3):
לאחר השלמת הבריאה ("השמים והארץ וכל צבאם" –מצוין שוב כדי להראות שאלו ברואים ולא אלים), שובת ה' ממלאכתו, 7 כמספר טיפולוגי המראה על שלמות – "ויקדש אותו". סיפור זה הוא סיפור אטיולוגי המסביר מדוע נחים בשבת (ש-ב-ת- מלשון לשבות ממלאכה).
מדוע מצוינת השבת בפרק ב'? אולי מכיוון שמן הראוי להפרידה משאר ימי הבריאה, עם זאת, החלוקה לפרקים היא נוצרית ומאוחרת ולא תמיד הולמת את כוונת הכתוב. מנגד, מסתיים פרק א' בציון "טוב מאוד" וכך ראוי לסיים את הבריאה. לעומת זאת, השורש ב-ר-א ייחודי לא'- ב' 1-3 ולא מופיעה הלאה.
- יום השבת משלים מעגל טיפולוגי של שבעה ימים.
- הסיפור נחתם במילים "אשר ברא אלוהים לעשות" ומזכירות את פסוק 1 בפרק א' וכך נסגר המהלך.
- שם האל בפרק א' ובב' 1-3 הוא "אלוהים" והחל מפסוק 4 נקרא "ה' אלוהים" – מה שייתכן ומעיד על שני מחברים שונים.
שלמות הבריאה:
1.המספר 7: שבעה ימי בריאה, שבע מילים בפסוק הראשון, פרק א' נחלק לשבעה חלקים.
2. מתן ציון "כי טוב" לכל בריאה. (הבריאה כולה מקבלת "טוב מאוד").
3. סדר הבריאה. הבריאה היא הגיונית, מוחשבת ובעלת סדר של דבר קודם לדבר.
4. הבריאה הרמונית וללא מאבק- בניגוד למיתוסים.
מטרות סיפור הבריאה הראשון:
השאלות האטיולוגיות:
- מי ברא את העולם? אלוהים לבדו (מאבק במיתוסים).
- כיצד נברא העולם? בשבעה ימים, על פי אמירה מה', בתכנון ומחשבה מוקדמים על כל פרט.
- מהו מעמד האדם, ומדוע ניתן לו? לאדם המעמד העליון בעולם והוא השליט כיוון שנברא בצלם אלוהים וקיבל ממנו את השליטה.
- מהו מקור שם השבת ומה הסיבה למעמדה? השם נגזר מ"שביתת" האל ביום השביעי, ובני האדם מחקים אותו.
–
הסיכום הבא: בראשית פרק ב'
חזרה אל: סיפורי ראשית העולם והאנושות, סיכומים לבגרות בתנ"ך
סיפור הבריאה התנ"כי, התיאוריה המדעית וסצנה הוליוודית אחת שמגשרת בניהם
