מבוא לאסלאם: אל קוראן אל כרים

מבוא לאסלאם: אל קוראן אל כרים

מתוך: מבוא לאסלאם: 

נקודת ההתחלה של הקוראן היא ההתגלות הראשונה של מוחמד.

התפיסה היא שמוחמד מקבל את הקוראן חלקים חלקים. התפיסה הזו היא שמאפשרת למוסלמים ולמפרשי האסלאם לטעון כי לכל פסוק יש סיבה. כל אמירה הייתה תשובה או מענה לשאלות ובעיות אליהן רצה אללה להתייחס. למרות העובדה שהקוראן נתפס כמתייחס למאה השביעית שבחצי האי ערב, הוא נתפס כאוניברסלי. המענה לשאלות והבעיות היה באמצעות מסר אוניברסלי. המסר רלוונטי ונכון להתפרש להווה ולעתיד לבוא.

במקרים רבים ניתן לראות כלי בית מקושטים בפסוקי קוראן, בעיקר של הסורה הלפני אחרונה, מס' 113, המשמשת כקמע. או פסוק 255, פסוק הכיסא, מתוך הסורה השניה, שמתאר את גדולותו של האל שנמצא תלוי בהרבה בתים "אלוהים – אין אלוה מבלעדיו חי וקיים. תנומה לא תאחוז בו ולא שינה, לו כל אשר בשמיים וכל אשר בארץ…. כי רק את אשר ירצה [תפיסה חשובה, הכל לפי רצון האל. האם הגורל קבוע מראש או שיש מקום לאדם לשנותו] …כסאו חובק שמיים וארץ, ועל נקלה יגן עליהם הוא העליון והנשגב"

מבנה הקוראן:

• פרק = סורה. ישנן 114 סורות חלקן ארוכות וחלקן קצרות.
• ישנם כ-6,700 פסוקים, שמקבילים, פחות או יותר להיקף החומש.
• סורות "מכאיות", אותן מוחמד קיבל במכה בה שהה 12 שנה. ו"מדינאיות", מאל-מדינה, במשך 10 שנים.

אמירות רטוריות, הנחיות. דרישה.פרוזה. ישנה חריזה, אבל בשל הפסוקים הארוכים היא אינה נשמעת או מורגשת.

תוכן

האל האחד – ביסוס המוניתאיזם.

יום הדין, גן-עדן וגיהנום. אופיין של ההתגלויות הראשונות של מוחמד מתואר כנבואת תוכחה: עד מתי תוכלו להנות מן העושר הזה, לחיות חיים חסרי תוכן? ישנו עולם הבא, אליו יש להתכונן.

מספר מאמינים קטן ונרדף, לכן המסר הוא של איחוד וייחוד.חוקים ומצוות.

לאחר היווצרות אומת המאמינים, נפנה האסלאם לגבש את תוכנו בעזרת חוקים ומצוות.סיפורים – ללמד את הקורא לקח היסטורי. יש את סיפור המבול, סיפור יציאת מצרים (פרעה הוא סמל לעריצות ולהתרסה בפני האל. בוש הוא הפרעה של תקופתנו, כי הוא קורא תיגר על האל. גם סאדם, לאחר נפילתו כונה פרעה, גם רוצח סאדאת אמר שהוא רצח את פרעה.

• הסורות הארוכות יופיעו לפני הקצרות. (מלבד מהראשונה, הקצרה, בת שבעה פסוקים, והנחשב כמרכזת בתוכה את מהות האסלאם כולו).
• ישנם טעמי מקרא מעל האותיות (לא הרבה) המנחים לאופן הקריאה.
• כל סורה מתחילה ב-"בשם אלוהים הרחמן והרחום"

העמוד המקושט ביותר בקוראן הוא העמוד הראשון של הטקסט. פרק (סורה) מס' 1 ותחילתה של סורה מס' 2, וזאת בשל חשיבותם הגדולה. בכותרת העמוד, שם הסורה. בתחתית העמוד – מספר הפסוקים בכל פרק, ובהרבה מקרים כתוב גם את מקום ירידת ההתגלות הזו. מכה או מדינה. רק את הסורה הראשונה, שהיא חלק מהתפילה יש לקרוא בערבית. את שאר הקוראן קוראים בשפת המקום. [יש תרגום מעולה לעברית של אורי רובין].

שם אחר לקוראן הוא הלוח הגנוז, אל-לוח אל מחפוט'. בחודש הרמאדן ירדה כל התורה כולה מן הרקיע השביעי לרקיע עולמנו, ומרקיע עולמנו, במשך 22 שנה אל מוחמד על ידי המלאך גבריאל (ולא ישירות מהאל), ולכן אומרים הן שהקוראן ירד מחלקים בהתאם לנסיבות, וגם החודש הרמאדן קדוש בשל ירידת הקוראן כמקשה אחת במהלכו.

שם נוסף הוא הקוראן הפלאי, למרות שהתרגום האמיתי של המקור – אעג'אז אל-קוראן שהוצע היה הפלאת הקוראן (להפוך אותו לפלאי ולהפוך משהו לחסר אונים – להראות לנו שאיננו מסוגלים אל מול האל). נס הקוראן מתבסס על שני מרכיבים:

1. השפה – בן תמותה איננו יכול לכתוב בשפת הקוראן. "אנחנו יודעים שהם אומרים, אין זאת כי אם מלמד אותנו בשר ודם (מוחמד למד מאדם אחר, ושינן מסורות רבות שמספרות כיצד הוא למד, במסעותיו, מאנשי דת אחרים, נוצרים), [אבל] לשונו זרה (של האדם האחר שהיה מלמד אותו זרה היא) [ואילו] זה (הקוראן), לשונו ערבית ברורה. מוחמד מביא את הדברים בערבית. אפילו אם מוחמד למד מאחרים, טהר השפה הערבית, מעיד בברור על אופיה האלוהי ונס ירידתה משמיים.

"אתם, אנשי הספר, שליחנו (שליח האל) הגיע אליכם כשהוא מבאר לכם דברים רבים מן הספר שהסתרתם… הנה מגיע אליכם מאללה אור וספר (תוכן) ברור (שפה)" (15,5). הקוראן מבאר את הקיים. לא מחדש. היהודים והנוצרים, הסתירו או סילפו את הפסוקים שדיברו על בואו של מוחמד.

בנוסף, מוחמד לא ידע קרוא וכתוב, לכן לא יכל לקורא את כתבי הקודש הקודמים ומכאן שהקוראן הוא משמיים. אם נעלה את הטענה שהוא יכל ללמוד אותו מאחרים בעל פה, נענה כי המסורת מספרת שאנשים רבים שניסו לכתוב ולו עשרה פסוקי בעלי כח ומשמעות כמו לפסוקי הקוראן נכשלו כשלון חרוץ. השירה הג'הלית נחשבת לגולת הכותרת מבחינת השפה הערבית, ואף הם, לא הצליחו לחבר את הפסוקים הנ"ל.

2. התוכן  – תכנים שמתייחסים לעבר ולעתיד, אדם בן תמותה, לא יכול היה לדעת את הפרטים הללו הן לגבי העבר ובוודאי לגבי העתיד. "אומרים הכופרים: אין אלה אלא סיפורי הראשונים" (6,25) . ישנם בקוראן סיפורים מוכרים מן העבר: בריאת העולם, הגרוש מגן-עדן, המבול, אישים מרכזיים, יוסף, אחיו ופרעה. שוב, מוחמד לא יכל לקרוא את הדברים בעצמו ולכן דמיון הסיפור הקוראני לבית הישנה והחדשה מעידה על מקורם המשותף – השמיים. בקוראן יש הכרזה על מאורעות שיתרחשו בעתיד. בסורה מס' 30, בפסוקים 1-5 נכתב: "ביזנץ נוצחה במקום קרוב, אך [למרות] התבוסה, הנצחון יבוא שום תוך כמה שנים. לאלוהים השלטון בעבר ובעתיד…" מדובר על התנגשות צבאית בין ביזנטיון (הנוצרית) לפרסים (עובדי האלילים). נצחון הפרסים (613) הוא סימן לתבוסת האל, אבל ההמשך מספר שהנצרות תנצח שוב, תוך כמה שנים (622) (התחייבות, נבואה שאפשר לאמתה לאחר מכן), מאחר ואלוהים יהיה לצד הנוצרים. הפסוק הזה הוא מכאי (ירד לפני 622), ולכן זוהי נבואה לעתיד. מושגים נוספים בהם משתמשים בקוראן, שהם נבואה לעתיד הם רבים: חשמל, מרכיבי המזון, מחזור המים, הריון ולידה, דרכי ריפוי, מהלך השמש והירח, חיידקים, חיי הצמח. כל הידע של העבר והעתיד מעוגן בקוראן.

נס הקוראן

הנס האסלאמי בנוי על שני אספקטים: השפה והתוכן.

בקוראן 114 סורות = 19*6

בקוראן 6346 פסוקים = 19*334

ההתגלות הראשונה = 19 מילים

המילה קוראן מוזכרת בו 57 פעם = 19*3

המילה קוראן מוזכרת ב-38 סורות = 19*2

ב"בסמלה" 19 אותיות (באיסם אללה א-רחמן וא-רחים)

19 פעמים נזכר "אסם"

2698 פעמים נזכר השם "אללה" = 19*142

57 עמים נזכר "אל רחמן" = 19*3

114 פעמים נזכר "אל-רחים" = 19*6.

למרות שאין חשיבות מיוחדת למספר 19, התפיסה הדתית, שנעזרת בכלים מדעיים מודרנים (מחשב), טוענת שהחזרה הזו היא ההוכחה הברורה ביותר לכך שאין זה מעשי ידי אדם.

בסורה מס' 9, פסוקים 109-110, כתובים שני פסוקים שכיכבו בכותרות לפני מספר שנים, שכן ניתן לפרשם כמרמזים את נתפילת התאומים. באותו ענייןף בסורה 4, פסוק 78 כתוב "המוות ישיגכם בכל מקום בו תהיו ולו במגדלים מבוצרים". זהו צורך של דת להוכיח בעזרת כתוביה את אמיתותה ונכונותה. זוהי דוגמא לחלק התוכני של נס הקוראן. ונסיון אחרון לרמז מתרים לקראת 9/11: "אתם המאמינים, רבים מן היהודים והנוצרים "אוכלים" [נשך ורובית] ומדיחים את האנשים מדרך הישר. אלה אשר אוגרים כסף וזהב ולא מוציאים אותם בדרך אלוהים, בשר להם עונש ומכאיב" (9,34)

השיח נאצר אל עמר, מסעודיה מצטט את הפסוק הבא: "הוא הכחיד את בני עד הקומים ובני ת'מוד [ע"פ הקוראן, שני שבטים קדומים בחצי האי ערב, אליהם נשלח נביא, עוד בטרם מוחמד. הם לא היו מוכנים לקבל את הנביאים, והרגוהום. השבטים הללו נכחדו בגלל חטאם זה]. ולא השאיר להם שריד ואת עמו של נוח לפני כן, והם הרבו מכולם לגרום עוול ולפרוק עול ואת הערים ההפוכות השליך מטה [סדום ועמורה] והם כוסו באשר כוסו". (53,50-54) ונמשיך :"הוי המאמינים, זכרו את החסד אשר נטה לכם אלוהים בבוא עליכם גדודים, אז שלחנו בהם רוח סערה וגדודים שנסתרו מעינכם" (9,33) – ומובן שאותו שייח מתייחס לקתרינה בארה"ב ועונה על השאלה מדוע המוסלמים שמחים על קתרינה בחיוב – האסון הגיע כעונש לחוטאים.

נסכם: נס הקוראן ניכר מתוכנו. דבר נוסף שאנו מסיקים מתוכנו המופלא הוא אוניברסליות הקוראן – נכון לכל העולם ולאורך שנים רבות, שכן הוא מכיל את קרות הימים בתוכו.