האם זה שאני עסוק אומר שאני גם פרודוקטיבי? עבור הפילוסוף והפסיכולוג אריך פרום, עשייה אמיתית לא נמדדת בתוצר אלא ביכולת להשתמש במלוא כישרונותיו של אדם באופן המאפשר לו לצמוח.
פרום מסביר כי בתרבות המערבית יש לנו נטייה לשים את התוצר לפני האדם. כלומר, לא מעניין מי או מה את אלא רק מה את שווה בשבילנו. את היחס הזה כלפינו אנו נוטים להפנים ולהתייחס לעצמנו רק במונחים של מה אנחנו עושים, או מה אנחנו שווים, ולא מי שאנחנו באמת. התוצאה היא שרוב האנשים העובדים בעולם עוסקים רוב שעותיהם בייצור, אך לא ביצירתיות ופעילות אנושית במלוא מובן המילה.
על פי פרום בספרו "בעלנות או מימוש עצמי" להיות פעיל ופורה משמעו "לתת ביטוי ליכולותיו, לכישרונותיו, לעושר המתנות האנושיות שבהן… כל אדם ניחן. זה אומר להתחדש, לגדול, לזרום החוצה, לאהוב, להתעלות מעל הכלא של האגו המבודד, להתעניין…". במילים אחרות, זה שאתה נושם לא אומר שאתה באמת חי, וזה שאתה עובד לא באמת אומר שאתה יוצר משהו בעל ערך בעבור עצמך ובעבור העולם.
ניכור, פוריות ופרודוקטיביות
הצורך להיות פרודוקטיביים, כלומר להגביר כל הזמן את כמות התוצר שאנחנו מספקים, הוא אחד המחסומים הגדולים בדרך לפוריות אמיתית. על פי פרום, אנחנו נעשים מנוכרים לעבודה שלנו כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו מופעלים על ידי כוחות חיצוניים לנו בעבור תוצר שאין לנו הזדהות מהותית איתו. מאחר והמוטיבציה הטובה ביותר היא מוטיבציה פנימית, רובנו מעבירים את ימינו כאשר אנחנו לא באמת ממצים את מי שאנחנו יכולים להיות. לדעתו של פרום עבודה לא-מנוכרת, כזו שבה האדם חווה הזדהות מלאה עם מה שהוא עושה ומסוגל לממש בו את כל כישרונותיו היא מצב נדיר ביותר, פריבילגיה מטורפת ששמורה למעטים בלבד. אנשים אלו, ולא העשירים, הם ברי-המזל האמיתיים בחברה שלנו.
תמונת המצב הזו שמצייר פרום מובילה לטענתו לא רק לסכנה אישית לנפשנו אלא גם לסכנה חברתית. כאשר מרבית בני-האדם לא מסוגלים לשאוב הנאה משמעותית ממה שהם עושים במרבית שעות הערות שלהם, התוצאה היא אובדן מוטיבציה ותחושת אחריות. כלומר, כשלאדם לא אכפת מהעבודה שלו הוא גם לא באמת ירצה לעשות אותה טוב. מצד הפרט ההשלכות של הניכור הן ציניות, דיכאון, טינה כלפי העולם ובריחה לריגושים מלאכותיים וצריכה גבוהה של מוצרים ובידור. מצד החברה כולה אנחנו מקבלים תרבות אדישה של אנשים שכמעט ולא אכפת להם מכלום, וזוהי אפילו סכנה לדמוקרטיה.
בשנות השבעים של המאה הקודמת תיאר פרום את המחירים שגובה הכלכלה הקפיטליסטית מהאדם ומהחברה. אובדן המשמעות, הרדיפה הבלתי-נגמרת, הזרות והניכור של עולם בו "אדם לאדם זאב" יובילו לדעתו לתופעות כמו דיכאון, חרדה, אלימות ועד להתפוררות המרקם החברתי. במבט לאחור ממרחק של חמישים שנה ניתן להביט על ארה"ב של ימינו, עם אירועי הירי ההמוניים, שיעורי הדיכאון והקיטוב הפוליטי, כהתגשמות מדאיגה של נבואותיו של פורם.
אז איך להיות פרודוקטיביים?
בעבר פרום כדי להיות פוריים באמת עלינו להניח בצד את המחשבה שפרודוקטיביות שווה כמות התוצר שלנו, ולהתחיל לחשוב במונחים של כמה מעצמנו הושקע בתוצר הזה. הצעד הראשון על פי פרום הוא לקחת בחזרה את השליטה על מה שאנחנו עושים. אם כל מה שאנחנו עושים הוא למכור את הזמן והידיים שלנו לשירותם של אחרים, הסיכוי שנרווה משמעות מעבודתנו הוא נמוך. אך אם אנחנו מוצאים עבודה שאותה אנו חווים כמשמעותית, גם בעבורנו וגם באחרים, כזו שתובעת מאיתנו לממש את מי שהיינו רוצים להיות, אנחנו בדרך הנכונה.
בטח יעניין אותך גם:
חנה ארנדט על איך עבודה יכולה לעשות אותנו מאושרים ולמה היא בכל זאת מאמללת אותנו
