סיכום בתנ"ך לבגרות: בראשית פרק ו' – המבול

חטאם של בני-האלוהים ובנות האדם (בראשית ו' 1-4)

בפסוקי הפתיחה של בראשית פרק ו' מסופר על בני האלוהים הלוקחים להם בנות אדם וכתוצאה מכך נולדים "הנפילים". מי הם בני האלוהים?

לדעת פרשנים, בני האלוהים הם בני השופטים מהמעמדות העליונים שלקחו לעצמם נשים בכוח (אך כיצד נוצרו הנפילים?).
"פמילא של מעלה" שליחי אלוהים שהאל נוהג להתייעץ איתן (כמו באיוב).

זיווג זה לא מצא חן בעיני ה' והוא החליט לקצר את חיי האדם מ-500 ל-120. חטאם של בני האלוהים הוא ככל הנראה לקיחתן בכוח של הנשים ומ"כל אשר בחרו". כלומר ללא הבחנה בין נשואה, בתולה וכיוצ"ב. יש הטוענים כי זהו סיפור אטיולוגי הבא להסביר מדוע יש ענקים ומדוע חי האדם 120 שנה. כמו כן סיפור זה הוא שלב נוסף בשחיטות שלפני המבול.

השפעת המיתוס

מצד אחד ניכרת כאן קריצה למיתוס בדמות בני אלים (פוליתיאיסטי) וכן קישור לסיפורים מיתולוגיים בהם לוקחים אלים בנות אדם לאישה. מצד שני ישנה כאן דה-מיתולוגיזציה בכך שמדובר בבני-אל זוטרים שעושים את פעלם ללא ידיעת האל. כמו כן, בניגוד למיתולוגיה, הנולדים הינם בני-אדם ולא זוכים בחיי נצח וסיפור זה בעצם מביא לקיצור חיי האדם.

תגובת ה' (בראשית ו' 5-8)

ה' רואה את הרוע שפושט בעולם ומתעצב ("וינחם"– רש"י מפרש זאת כ"דיברה תורה בלשון בני אדם"). דבר זה מודגש על ידי שימוש חוזר במילה "רע", אז מחליט ה' להשמיד את האדם ועימו את החיות שנבראו למענו. ה' מחליט להותיר שריד לאנושות בדמות הצדיק נוח.

צדקת נוח בניגוד לבני-דורו (בראשית ו' 9-13)

מוזכר כי נוח היה צדיק תמים "בדורותיו" ומכאן מספר עולה קושי הנוגע לנושא דור המבול:

א. המילה מוזכרת בכדי לציין שצדיקותו של נוח בלטה על פני כל הדורות.

ב. יש הסוברים כי צדיקותו של נוח הייתה יחסית לזמנו- לדורותיו. כיוון שחי בזמן של רשעים נחשב לצדיק.

השורש ש-ח-ת הוא שורש מנחה: השחתת מידות האדם שהשחיתו את הארץ ועל כן משחית ה' את האדם (מידה כנגד מידה).

ה' מסביר לנוח כיצד לבנות את תיבתו ולהינצל. יש כאן פירוט רב ומטרתו היא להעיד על רצינות כוונות ה' ולאפשר לבני-האדם להתייחס בכובד ראש לאיום. ה' גם מסביר בפירוט את מי צריך נוח לקחת עימו בתיבה (גם את משפחתו- גמול משפחתי).

בסיפור חזרות רבות: פעמיים מצווה ה' על נוח להביא את החיות לתיבה, ציווים שאינם זהים. פעמיים נאמר שהמבול מתחיל, פעמיים נאמר שנוח בא אל התיבה. משך המבול שונה: פעם נאמר כי הוא 40 יום ופעם 150 יום.

יש הטוענים כי הכפילויות מעידות על שני מקורות שונים לסיפור. אחרים טוענים כי הסיפור הוא אחיד והחזרות הן אמצעי סגנוני ואילו את הסתירה בימי המבול ניתן להסביר בכך ש-40 יום ירד גשם אך המים כיסו את האדמה במשל 150 יום.

ראו גם: סיפור המבול המקראי vs סיפור המבול הבבלי