סנה בוער? מקל שהופך לנחש? מכות שונות ומשונות? ים שנחצה לשניים? גם אם אנחנו מתקשים, ואולי במידה רבה של צדק, לקבל את סיפור יציאת מצרים פשוטו כמשמעו קשה להתכחש לכוח שיש לסיפור הזה. וזה אולי כל העניין, כי סיפור יציאת מצרים הוא אולי הדוגמה בה"א הידיעה לכוחו של סיפור. הפילוסוף הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטר עמד על כך שאחד הדברים שמייחדים סיפור, נרטיב, לעומת צורות אחרות של מסירת מידע ותוכן הוא העובדה כי האמת של סיפור היא פנימית לו, ולפיכך אינה תלויה במצב העניינים בעולם. אנחנו מקבלים את הסיפור כפי שהוא מכיוון שהוא סיפור, ואיננו מתחילים להתווכח. במובן מסוים סיפור הוא אפילו עליון על ההיסטוריה עצמה, שכן כפי שמסביר אריסטו לגבי ההבדל בין שירה והיסטוריה, ההיסטוריה עניינה בפרטים, הסיפור עניינו במשמעות.
אחד העם, במאמר המפורסם שלו "משה", טוען דבר מה דומה כאשר הוא אומר שזה כלל לא משנה האם הייתה דמות כזו משה, משנה מה הסיפור אודות משה עושה לאנשים וכיצד הוא מתפקד בהיסטוריה. בדומה, זה לא משנה האם סיפור יציאת מצרים אכן התרחש כפי שהתרחש והאם הוא אמת או בדיה, מה שבעיקר משנה הוא הכוח שיש לסיפור הזה, ולסיפור יציאת מצרים יש כוח עצום, כפי שנראה להלן.
אם נביט על האדם היהודי ועל מנהג סדר פסח הכולל את החובה לספר ביציאת מצרים נוכל לראות כיצד לסיפור הזה יש תפקיד מרכזי ביצירת נרטיב שסביבו נוצרת זהות קבוצתית, מה שקרוי לעיתים זהויות נרטיביות. אין זה נדיר כלל (בדיוק להפך) למצוא עמים שמוצאים את הזהות המשותפת שלהם סביב סיפור מכונן משותף (למשל העם היווני סביב סיפור הומרוס) שאותו הם ממשיכים לספר כדרך לחזק את הזהות המשותפת שלהם. סיפור יציאת מצרים הוא הסיפור שסביבו נוצרת הזהות המשותפת של העם היהודי והמנהג של לספר ביציאת מצרים קושר יהודים על פני מאות שנים ואלפי קילומטרים כאשר כולם באותו מועד מספרים את אותו סיפור ומרגישים שהם חלק ממשהו גדול מהם.
בנוסף, לסיפור יציאת מצרים יש כוח ממשי בהיסטוריה מכיוון שהוא אולי, שוב, הסיפור בה"א הידיעה של יציאה מעבדות לחירות. מנהיג השחורים בארצות הברית, מרטין לותר קינג, אמר בנאום קבלת פרס נובל: "עמים מדוכאים אינם יכולים להישאר מדוכאים לנצח. הכמיהה לחירות בסופו של דבר מתגלית ובאה לידי ביטוי. התנ"ך מספר לנו סיפור מרגש אודות כיצד משה עמד בחצרו של פרעה לפני מאות שנים וקרא "שחרר את עמי!". זהו מעין פרק פתיחה בסיפור מתמשך. המאבק של ימינו בארצות הברית הוא פרק מאוחר יותר של אותו סיפור מתמשך". ההשראה ששאבו השחורים מסיפור יציאת מצרים שימשה מוקד של יצירת זיקה למאבק בעבור יציאה מעבדות וחירות, וזוהי דוגמה לדרך שבה סיפור, בין אם הוא אמיתי ובין אם לא, יכול לשנות את המציאות ואת ההיסטוריה.
לקריאה נוספת ראו: שושנה בלום-קולקה – סיפור, סיפר ומספר באירועים סיפוריים במשפחה
