מרקס מסביר את הניצול הקפיטליסטי באמצעות תיאוריית הערך. במאה ה-19 כלכלים ניסו למצוא קריטריון מוחשי ואוב' לערך של המוצר. כך דיוויד ריקרדו המציא תיאוריית ערך שעל פיה הערך של מוצר תואם את כמות שעות העבודה שהושקעו בו. במאה ה-19 עדיין היו עסוקים במחסור.
אם פועל מסוים מייצר מוצרים שעולים מאה שקל. התרומה שמגיעה לו זה אותם מאה שקל מינוס ההוצאות של העבודה. בייצור הקפיטליסטי הפועל לא מקבל את מה שמגיע לו, אלא רק את מה שהוא צריך למחייה. את השאר מקבל הקפיטליסט, במה שנקרא "הערך המוסף", אשר מחזק את הקפיטליזם. הקפיטליסט מנצל את הפועל לא כי הוא איש רע, אלא כי אין לא דרך אחרת. הוא צריך הון על מנת לשרוד. איך החברה המודרנית מתמודדת עם ייצור יתר? קודם כל יש דרכים שבהם משכנעים אנשים לקנות מה שהם לא צריכים. אבל אז זו עדיין לא הייתה חברה של שפע.
מרקס חשב שהבעיה עמוקה יותר, ושזו בעיה מובנית בשיטה הקפיטליסטית.
החוק האוב' של הכלכלה הקפיטליסטית היה שככל שהייצור מתפתח הרווח היחסי של הקפיטליסט הולך וקטן. חשב שתהליך זה לא יכול להמשיך עד הסוף, כי צריך ליצור איזשהו מינימום על מנת שאנשים יחיו. מתישהו מובילים למצב שאין ממנו מוצא, והמערכים הקפיטליסטים חלשים מתחילים ליפול, והון מתרכז בידיים יותר ויותר מעטות. המתח מגיע לנקודת רתיחה, והקפיטליסטים אין להם כוח להשתלט על ההמון שמתארגן לתנועות פועלים. חשב שהמהפכה תפרוץ במדינה המפותחת ביותר מבחינה תעשייתית, כלומר אנגליה. מרקס היה רוסופוב.
החברה הקומיניסטית תהיה יעילה יותר, ונראה שחרור של אדם מניצול כלכלי, ויתבטל הניכור. השלב האחרון בהתפתחות ההיסטוריה. למה? כי בניגוד לשלבים אחרים היא לא תצמיח סתירות פנימיות. הסדר לא יהיה בנוי על ניצול דרך אמצעי הייצור, כי הם יהיו בידי כולם. בניגוד לסוציאליסטים אחרים מרקס לא הירבה בתיאור החברה העתידית, הרי הוא מדען שמתאר את החברה הקיימת. לכן הוא לא הציע מרשם מדויק של איך לבנות את החברה הקומניסטית – ההיסטוריה כבר תעשה לנו את העבודה. בחברה העתידים לא יהיה צורך גם בשאר המוסדות הבורגניים – הדמוקרטיה והמשפחה. מה זה מדינה? מנגנון של דיכוי בידי המעמד המנצל. מכיוון שלא יהיה דיכוי ולא יהיה מעמד מנצל, לא יהיה צורך במנגנון הזה. בחברה הבאה דיכוי האדם יוחלף בניהול האנשים, אך לא תהיה שליטה של אדם על אדם. מרקס לא אמר הרבה על הדרך המדויקת בה המהפכה תתרחש, אך מה שיקדם אותה יהיה הכוח של מעמד הפועלים, אשר יונהג על ידי הקומיניסטים, הנהגה שונה מקודמות כי היא מודעת באופן עמוק להשלכות ההיסטוריות של מעשיה, וכי המהפכה גם צודקת וגם בלתי נמנעת. בשנותיו האחרונות בחר להיות יותר ספציפי. זוכרים את הקומונה של פריז? מרקס מאוד התלהב ממנה, וראה בה ניצוץ ראשון של המהפכה, ורצה לתת את הסיבות לנפילתה: בימיה הראשונים ניסתה לבנות משטר התנדבותי אנרכיסטי, ושכחו שיש להם הרבה אויבים בורגנים שרוצים ברעתם. הקומונה לא הפעילה יד חזקה. מעמד הפועלים יצטרך להגן על עצמו בכוח עד שהסדר החדש יתבסס. בשלב הזה לא יהיה אפשר עדיין לדבר על ביטול המדינה, אלא יהיה שימוש בדיכוי של המדינה על מנת להביס את הבורגנים – "דיקטטורת הפרולטריון".
הערה כללית על מקומו של מרקס בתולדות המחשבה המדינית. התפיסה שלו משקפת את הלך הרוח של תקופתו – אותו דפוס חשיבה, רק באופן מוקצן וגס. למשל, מגמה רווחת הייתה להעביר את הדגש מפול' לחברה, ואצל מרקס מבטל את הפוליטיקה לחלוטין, היא רק מבנה-על. כמו כן רואים נסיונות לבנות מדע חברתי, וכך גם אצל מרקס. הוגים רבים ביקרו את הגישה של זכויות טבעיות והסכם חברתי, וכך גם מרקס רואה אותם כתודעה כוזבת. במקום זאת מנתח בני-אדם לא כיחידים אלא כמעמד. דגש על היסטוריה וקדמה גם אצל אחרים וגם אצלו. אין "טבע האדם", טבע האדם משתנה בעבור מרקס ככל שההיסטוריה מתפתחת. כמו שאר ההוגים, מרקס מסתכל על המהפכה הצרפתית, והיא משמשת לו דוגמא לחברה העתידית.
