סיכום בתנ"ך: ירמיהו, פרק כ"ט
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חורבן, גלות וגאולה
ירמיהו, פרק כ"ט 1 – 10
בספר ירמיהו פרק כ"ט מסופר על איגרת ששולח הנביא ירמיהו אל גולי יהודה שגלו בגלות יהויכין (597 לפנה"ס). בקטע מוזכרים אותם אנשי אליטה שהוגלו: "..זקני הגולה..הכוהנים.. הנביאים……והחרש והמסגר מירושלים בבלה" (פס' 1)
מן הרשימה ניתן ללמוד כי הגולים התארגנו במהירות במקומות הישוב החדשים שלהם, ושמרו על תפקידיהם הישנים. "החרש והמסגר" הוגלו כנראה על מנת למנוע מתושבי יהודה לייצר נשק, שבו ניתן להשתמש למרד נגד בבל.
את האיגרת מוסר הנביא בידי משלחת שרים מכובדת, ששולח המלך צדקיהו לבבל, ומכאן ניתן ללמוד כי היו קשרים קבועים בין הקהילה בבבל לבין תושבי יהודה שלא יצאו לגלות.
באיגרת מודיע ירמיהו לגולי בבל כי במצוות האל עליהם להתבסס במקום מושבם החדש, ולנהל חיים תקינים, כשם שעשו זאת בארץ:"בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין. קחו נשים….ורבו שם אל תמעטו" (פס '5 – 6) ויותר מכך. עליהם להתפלל ל-ה' לשלום בבל, כי בשלומה יהיה גם להם שלום (פס' 7). לדברי ירמיהו הגלות תארך שבעים שנה, ורק אז ישובו הגולים ליהודה, וזאת בניגוד מוחלט לדברי אותם נביאי השקר בבבל ובישראל המנבאים את קיצה הקרוב של ממלכת בבל (ראה למשל ירמיהו, כ"ח 1 – 4).
נבואה זו עולה בקנה אחד עם נבואות אחרות של ירמיהו, בהן הוא דורש להיכנע למלך בבל, ולא למרוד בו. הרעיון הוא ש-ה' הוא המנהל את ההיסטוריה העולמית, והוא זה שבחר בבבל לשלוט ביהודה – בפרט, ובעולם – בכלל. מרד במלך בבל יהיה בעצם מרד ב-ה' ושלטונו בעולם, ועל כן הוא לא בא בחשבון, וכל נביא, קוסם או חולם חלום המטיף למרוד בבבל הוא נביא שקר, שדינו מוות. (ראה סוף ירמיהו, כ"ח).
