תולדות האמנות – סיכום: אדוארד מאנה – ניתוח יצירות
אדוארד מאנה 1832 – 1883:
אדוארד מאנה נחשב לאבי האימפרסיוניסטים אף שלא הציג עמם, מבחינה רעיונית האמין כי יש להתבונן ביצירות המופת ולקבל מהם רעיונות.
מאנה תיאר ביצירתו נושאים בני תקופתו והעלה אותם על הבד בגודל טבעי ואף לא היסס להראות נשים בנות דורו עירומות ללא אידיאליזציה.
מאנה תיאר את הפרטים ללא האור-צל ודירוג הגוונים המסורתי אלא את אור היום הטבעי.
בציוריו המאוחרים ניכרת השפעת מונה, הוא החל לצייר בחוץ ויצירתו קיבלה צביון קליל יותר.
* ארוחת בוקר על הדשא, 1863, שמן על בד, 264X208 ס"מ
היצירה מסתמכת על יצירתו של טיציאן "הקונצרט הכפרי", ביצירה מתוארים שני גברים הלבושים בקפידה ולצדם אישה עירומה המביטה ישירות בצופה, מאחור נראית אישה נוספת בבגד לבן שקוף השואבת מים מהנהר הגברים ביצירה אינם מתייחסים אל העירום של האישה.
"ארוחת בוקר על הדשר" עוררה סערה, כוון שהאמן הציג דמויות ממשיות בשונה מבעבר שבו הציגו עירום נשי אידיאלי ומושלם של דמויות מהמיתולוגיה. העירום הבוטה עורר שערורייה הרמז לבילוי המפוקפק והגברים הלבושים מול העירום הנשי הגבירו בעיני הצופים את הארוטיות הבוטה של היצירה.וכך גם מבטה הישיר של האישה הגורם לצופה לחוש כמציץ.
אמצעים אמנותיים
קומפוזיציה: ארבע הדמויות ממוקמות במרכז היצירה. הן מוקפות בעצים ובטבע הסוגר עליהן
משלושה צדדים ומסתיר אותן. החלק הפתוח הוא החלק שפונה אל הצופה. הצופה זוכה להצצה אל סצינה אינטימית.
דמות האדם: האדם מוצג כדמות יומיומית, בכך הוא מערער על המוסכמות ונותן ביטוי לחיי האדם העירוני החדש.
האור והצבע: מאנה שבר את המסורת של השימוש באור וצל כדי ליצור נפחיות. מאנה עיצב את הדמויות בצבעים מדורגים ויצר שטיחות של הצורות – כאילו הן נדבקו על הרקע. השטיחות בהשפעת ההדפסים היפניים.
השימוש בקו: הקו היה יסוד לא אופייני באימפרסיוניזם, אבל מאנה הוא חריג בקרב האמנים האימפרסיוניסטים בשימוש שהוא עושה בקו. ביצירה זו הוא השתמש בקווים כדי ליצור את קווי המיתאר של הדמויות, בעיקר בדמותה של הגברת העירומה. הוא עשה זאת כדי להדגיש את צורת גופה, וכדי להבדיל בין דמויות הגברים לבין הרקע.
* אולימפיה, 1863, שמן על בד, 190X130 ס"מ
הדמות המסובה בעירום הייתה אחד הנושאים הנערצים במסורת האמנות מן העבר גם " אולימפיה" הוא ציור המתייחס ליצירת מופת מן המאה ה-16 כמו ב"ארוחת בוקר על הדשא" לקח מאנה ז'אנר ידוע של תיאור עירום נשי בתנוחת הסבה במיטה, ועיוות אותו לחלוטין במסגרת התנגדותו לחוקי האקדמיה, כמרד נגד התיאור המסורתי של ונוס בעירום.
ריאליזם
מאנה לא יצר את דמות ונוס, אלא את דמותה של אישה צעירה, אולימפיה, שהיא דמות ידועה מבתי הבושת של פריז. זוהי דמות אמיתית ששמה ויקטורין מרן, שהייתה מוכרת למאנה ולגברים רבים אחרים . הנושא קשור לריאליזם החברתי: דמות זונה משולי החברה הצרפתית . המטרה הייתה להסב תשומת לב לתופעות שהבורגנות מנסה להסוות. בתיאור זונה ידועה המחכה ללקוח ביקש מאנה להעלות אל פני השטח את מה שנהוג להסתיר, כמחאה נגד הצביעות של הבורגנות, שמחשיבה עצמה מהוגנת.
תיאור המקום והאווירה
אולימפיה שוכבת במיטה שמצעיה נראים סתורים, כמו אחרי ביקור של לקוח .זהו עירום נשי בוטה ומתגרה. הפריטים היחידים שעליה הם קבקבים, צמיד, פרח בשיער וסרט על צווארה, שהיה אביזר מוכר אצל הזונות . המשרתת הכושית מביאה לה זר פרחים ענקי, כנראה מתנה ממעריץ, החתול השחור בקצה המיטה מסמל את חוסר הנאמנות ומעיד על ביתיות מפוקפקת – חדר השינה הזה הוא זירת הפעולה של הזונה והיא מתוארת ללא עידון או ייפוי . אולימפיה פונה במבט מתגרה אל הצופה או אל מעריץ שנמצא אי שם בחלל החדר וגורמת לו ליצור עימה קשר ישיר, היא מאלצת את הצופה להיכנס לחלל שבו היא נמצאת.
מקור השפעה
"אולימפיה" מתייחסת ליצירה "ונוס מאורבינו" ( 1538 ) של טיציאן. טיציאן צייר את היצירה כמתנת חתונה לדוכס מאורבינו. עירום בהסבה היה תיאור מסורתי של האלה ונוס , מסמלת את האהבה והיופי. באלה של טיציאן יש רמזים ארוטיים לצד רמזים של דמות מהוגנת. המשרתות שלה מחפשות לה בגדים בארגזי הנדוניה שבחדר המפואר, והכלבלב הרובץ על המיטה מדגיש את הביתיות והנאמנות שלה.
השערורייה
מאנה שוב עורר את זעמם של הצופים ומבקרי האמנות השמרניים ונוצרה מהומה סביב היצירה ב"סלון" שבו היא הוצגה ,מכמה סיבות:
א . בגלל ההקשר הברור שעשה מאנה ליצירת המופת של טיציאן " ונוס מאורבינו" מאנה ערער בכוונה על המוסכמות המסורתיות. משרתת כושית במקום המשרתת המסורתית, חתול שחור במקום כלבלב, אישה ידועה בציבור בדמותה של ונוס. הצופים ראו בדמותה של הזונה המביטה בהם ללא בושה כחילול המוסכמות המקודשות של ה"סלון".
ב בקרב הבורגנות "המהוגנת" התעוררה התנגדות, משום שמאנה הציג דמות ידועה לכולם כיצאנית, המזוהה בשמה האמיתי. הגברים שבאו עם נשותיהם לתערוכה עמדו נבוכים והמומים מול העירום של הדמות הידועה, דבר שחשף את צביעותם ואת פרצופם האמיתי.
ג אמני האקדמיה זעמו על הכנסת נושא "נחות" לאמנות. על פי חוקי האקדמיה, האמנות צריכה לתאר רק נושאים נשגבים ומחנכים ותיאור דמות מהמציאות כוונוס זעזע אותם.
אמצעים אמנותיים
קומפוזיציה: אולימפיה ממוקמת במרכז היצירה, ולצידה המשרתת. המיטה שעליה היא שוכבת מתחילה ומסתיימת מעבר לגבולות הבד וכך הקומפוזיציה נפתחת.
חלל: יש כניסה מסוימת לעומק, הנוצרת על ידי האלכסון של המיטה והדמות.
שטיחות: הדמות משוטחת והחלל רדוד, בהשפעת חיתוכי העץ היפניים.
קיטוע: בהשפעת המצלמה וחיתוכי העץ היפניים שמאנה הרבה להשתמש בהם.
אור-צל: ניגודים חריפים שאינם יוצרים נפחיות של הדמויות, דבר המנוגד לציורי המופת. למרות
השימוש באור-צל הדמות שטוחה, בהשפעת ההדפסים היפניים.
קו: השימוש בקו מנוגד לאימפרסיוניזם, אך מאנה השתמש בקווי מיתאר עזים וברורים כדי להדגיש את דמותה של אולימפיה על רקע המיטה והחדר.
* דיוקן אמיל זולא, 1868, שמן על בד, 146X114 ס"מ
זולא היה סופר צרפתי, ידידו של מאנה ותומך נלהב בעבודתו. זולא ראה ב"אולימפיה" וב"ארוחת בוקר על הדשא" יצירות מופת, והגן על זכותו של מאנה ליצור על פי רעיונותיו . היצירה הוצגה ב"סלון" ומשכה ביקורת קשה וגינויים של הקהל.
תיאור היצירה
אמיל זולא – עיתונאי וסופר – יושב על כיסא צבעוני בצורה אלכסונית, כשרגל ימין מונחת על רגל שמאל. הוא מחזיק ספר פתוח שהכתב בו מטושטש, לידו שולחן כתיבה שעליו מונחים באי סדר ספרים, מחברות, קסת ודיו. על הקיר מעליו לוח שנעוצות בו שלוש תמונות בעלות תפקיד של יצירות מפתח: תחריט "בכחוס" של ולאסקס (אמן ספרדי מן המאה ה-17 ) ציור קטן של "אולימפיה" של מאנה, והדפס יפני. מאחוריו תלוי ציור יפני קטוע.
אמצעים אמנותיים אופייניים לאימפרסיוניזם:
הקומפוזיציה פתוחה, חותכת וקוטעת חלקים מרגליו של זולא, את הכיסא שעליו הוא יושב, וחלק מהתמונות שעל הקיר. החיתוך אופייני להדפסים היפניים, וגם למצלמה, הקולטת קטע מסוים.
הקומפוזיציה מציגה תפיסה של רגע מסוים, שבו זולא נמצא בתנוחה מסוימת.
משיכות המכחול קצרות ובולטות, אופייניות לציור המהיר של האימפרסיוניזם.
תפיסת המרחב: החלל המתואר מצומצם, ונוצר בעיקרון ההסתרה כמו בצילום, העמדת הדברים זה מאחורי זה.
אמצעים אמנותיים לא אופייניים לאימפרסיוניזם
קו: בשימוש בקו יש דגש על קווי המיתאר של הפרטים ביצירה – אופייני למאנה, בניגוד לציירים האימפרסיוניסטיים.
ציור פנים: זולא מתואר בתוך חדר עבודתו ולא בחוץ, בניגוד לעקרונות האימפרסיוניזם, ששאף לציור בטבע.
מקורות השפעה
השפעת המצלמה: הכתב בספר הפתוח שבידי זולא הוא מטושטש, כפי שהיה יוצא בצילום.
הנצחת רגע מסוים בתנוחת הישיבה. כמו כן, תיאור של קטע מחדרו של הסופר.
השפעת ההדפס היפני: הכנסת ההדפסים היפניים לתוך היצירה מעידה על האופנה הרווחת לתלות ציורים יפניים על הקירות. ישנה שטיחות בגופו ובמעילו השחור של זולא, בהשפעת ההדפסים היפניים השטוחים.
* הבר בפולי ברג'ה, 1882, שמן על בד, 96X130 ס"מ
הנושא מתאר מקום בילוי בעיר – נושא אימפרסיוניסטי. מאנה, שהיה עירוני מובהק, צייר את העולם האופנתי שהכיר בפריז התוססת, עיר מודרנית גדושה בבתי קפה ומקומות בילוי נוספים. הבר בפולי ברג'ה הוא מועדון פריזאי המאפיין את חיי הלילה הסואנים של פריז. זהו עולם שמאנה הכיר ואהב עם כל זוהרו וכל חסרונותיו.
תיאור הנושא
מאנה צייר דמויות ריאליות מחיי היומיום שהוא הכיר. גם ביצירה זו הוא צייר דמות מוכרת, את סוזון – המוזגת של הבר. היא מתוארת על רקע הבר עמוס המשקאות. מאחורי המוזגת מתוארת מראה גדולת-ממדים, המשקפת את כל מה שמתרחש בבר. הצופה מצוי בעמדה שהלקוח היה צריך להיות בדרך כלל ,תופס את מקומו. בהשתקפות רואים את גבה של המוזגת ומולה עומד לקוח המשתקף במראה. מכאן מבינים שהמוזגת בעצם משוחחת עם לקוח. גם הקהל הרב המבלה בבר נראה בהשתקפות במראה.
עיצוב הדמות
המוזגת מתוארת כסחורה שהבר מציע, כמו היין בבקבוקים או הפירות בקערה. היא אדישה ועל פניה ארשת עצבות, למרות שהמקום שבו היא עובדת אמור להוות מקום בילוי ועליצות. על רקע הפעילות בבר מודגשת תחושת הניכור הפרטית שלה, הניכרת במבט העצוב המופנה לעבר הצופה, כאדם שיודע שהוא מנוצל בעבודה קשה.
אמצעים אמנותיים
האור בא מכמה מוקדים של אור חשמל, האופייני לברים. זהו סממן חדש ומודרני מאוד של הפולי ברג'ה. האור המתערבב עם העשן יוצר טשטוש של האובייקטים המשתקפים במראה.
השתקפות: מלבד המוזגת, כל היצירה היא השתקפות במראה. העיסוק בהשתקפויות אופייני לאימפרסיוניזם, הבוחן את השפעת האור על המראה הנשקף. הפרטים במראה מטושטשים, בהשפעת העשן האופף את המועדון.
הרגע החולף: גם ביצירה זו מעביר מאנה את התחושה של הרגע היחיד החומק שהונצח. זהו רגע מאוד מסוים, שבו מתנהלת שיחה בין המוזגת ללקוח.
תפיסת החלל: מאנה משחק בתעתועי החלל. היצירה מלא השתקפויות מטעות וקשה לצופה למקם את עצמו בתוכו.
שטיחות בהשפעת ההדפס היפני . דמות המוזגת נראית כמו ציור שהודבק על רקע הבר, וכך גם
אגרטל הפרחים המונח על השולחן לפני הצופה.
השפעת המצלמה: אנו רואים רק קטע מהמועדון המשתקף במראה, מה שיוצר קומפוזיציה פתוחה ומקוטעת. הקיטוע מתבטא בעוצמה רבה בפינה העליונה, מעל נורות החשמל, שם מתוארות זוג רגליים במגפיים ירוקים. זוהי השתקפותה של לוליינית הטרפז שהופיעה בפני הצופים, שמלבד רגליה, כל גופה נמצא מחוץ ליצירה.
