קו הוא אחד מיסודות יצירת האמנות וכאן מוגש סיכום קצר לגבי התפקידים המיוחדים השמורים לו באמנות וכן סוגי קווים באמנות.
לקו ביצירתה האמנות יש קשר הדוק עם תנועה. הוא תוצאה של פעולה רצונית ועל כן תמיד יש תכלית. כלומר, הקו מבטא תמיד בחירה מודעת ומכוונת של האמן. קווים נמצאים כל העת סביבנו ועל כן אנו מייחסים להם משמעויות סמליות. כך למשל קווים אנכיים מעוררים אסוציאציה של זקיפות ויציבות (כמו עץ, למשל, או זקיפות האדם) וכן חיים כניגוד למוות המתגלם על ידי הקו האופקי. קווים אופקיים מתקשרים אצל האדם אל האופק ולכן מעוררים רושם של סטטיות, אינסופיות, יציבות אך גם שינה ומוות. קו אלכסוני משדר תחושה של חוסר יציבות, נפילה, תנועה, הרס ואסון אך גם החלטיות וכוח. קווים מעוגלים מעידים על תנועה של זרימה ושלמות.
נעבור עתה לדון בנושא של ההיבטים הפונקציונליים של הקו. קווים יכולים למלא תפקידים שונים בציור. ראשית ניתן לדבר על קו מתאר (קונטור או קונטורה) שהוא קו רצוף המפריד בין גבולות ושטחים ויוצר צורות. ניתן לטעון כי למעשה כל יצירה בסופו של דבר עושה שימוש בקו מתאר כזה או אחר בכדי ליצור צורות. מאידך אנו יכולים לדבר על קו סוגסטיבי או קו מתאר סוגסטיבי הנוצר ממפגש של שני אזורי צבע שונים מבלי שיהיה קו ממשי מצויר בניהם אלא רק "תחושה" שלו הנוצרת מהניגוד בין שני הצבעים.. שני נושאים נוספים במסגרת ההיבטים הפונקציונליים של הקו הם הקו כמבטא תנועה על ידי קווים שאינם סוגרים צורות ובכך מרמזים על תנועה שלהם, וקטורים או כיווני תנועה של עצמים בציור וכן מעקב אחר תנועת ידו של האמן. כמו כן ניתן לדבר על הקו האוטומטי או הקו האוטונומי של פאול קלה כקו המעיד על עצם מעשה יצירתו.
בכדי לאפיין את הקו אנו ראשית נוקטים בתיאור אובייקטיבי-צורני שלו על פי פרמטרים כמו ישר-מעוקל, ארוך-קצר, רציף-מקוטע, דק-עבה או אחיד-משתנה. לאחר מכן אנו ממשיכים לתיאור סובייקטיבי של הקו במבטא ערכים מסוימים כמו קשה, רך, מעודן, זורם, החלטי, טכני וכיוצא בזה אפיונים משניים של הקו. התיאור השני בנוי על גבי הראשון אך כמובן שבעוד שאנשים שונים יכולים להסכים על האפיון האובייקטיבי של קו האפיון הסובייקטיבי הוא כבר נתון לפרשנות אישית.
