מרכיבי יצירת האמנות – המרחב

ניתן למנות שני סוגים עיקריים של פרספקטיבה באמנות. הראשונה היא פרספקטיבה מושגית בו המרחב משוחזר מתוך ההבנה שלנו כיצד עצמים מתארגנים בטבע ולא בשל זהות בין התמונה לבין מה שנגלה לעינינו. פרספקטיבה מושגית כפופה לכללים שאינם הכללים האופטיים של הטבע כמו כללים דתיים ותפיסות לגבי הדרך שבה בנוי העולם. הסוג השני של פרספקטיבה הוא פרספקטיבה אופטית. זוהי פרספקטיבה ייצוגית שאינה נכנסת לעומקם של העצמים בתמונה ומעמידה אותם ביחס היררכי אחד כלפי השני על פני ציר עומק. כך למשל במקרה של פרספקטיבה מושגית גודלן היחסי של דמויות ועצמים לא נקבע על פי יחסיהן במציאות הפיזית אלא לפי היררכיה של חשיבות חברתית או אחרת. פרספקטיבה מושגית יכולה לבוא לידי ביטוי, למשל, במפות קדומות המציבות את ירושלים במרכז העולם. פרספקטיבה מושגית נפוצה אמנם באמנות פרימיטיבית או פשוטה ולחילופין אלמנטיים גרפיים שיש להם פונקציונליות כמו מפות. אולם ניתן למצוא פרספקטיבה מושגית גם באמנות מודרנית.

פרספקטיבה אופטית, לעומת זאת, היא פרספקטיבה המנסה לשחזר את זווית הראייה של האדם כלפי המציאות. פרספקטיבה אופטית משמעה ניסיון לשחזר את העולם כפי שהוא נקלט בעין וליצור תחושה של עומק והיררכיה בין אלמנטים שתהיה דומה לחווית הראייה המוכרת לאדם וליצור "פרספקטיבה טבעית".

סוג אחר של פרספקטיבה הוא מה שקרוי פרספקטיבה הפוכה. פרספקטיבה הפוכה היא שיטה שמנוגדת לפרספקטיבה הטבעית ויוצרת מרחב שאינו תואם את זה שמוכר לאדם על ידי הפרת הכלל שדברים רחוקים יותר אמורים להראות כקטנים יותר.

אחת השיטות הבסיסיות ביותר בכדי ליצור מרחב ואשליה של עומק בציור היא השיטה של הסתרה. הסתרה משמעה העמדת אובייקט אחד לפני האחר כך שהוא מסתיר חלק ממנו וכך נוצרת היררכיה על פני ציר עומק שבא לידי ביטוי בציור דרך אותו הסתרה.

שיטה אחרת ומתוחכמת יותר היא שימוש בכלי של אקצרה. במובן הבסיסי אקצרה קובעת כי ככל שעצם מרוחק יותר מהצופה הוא יראה כקטן יותר. כלומר, שימוש של אקצרות באמנות הוא עיצוב האלמנטים בהתאם לחוקים הקובעים את גודלם. אקצרה פועלת על ידי התכנסות של קווי עזר דיוניים על הציור אל עבר נקודת מגוז אחת או ציר של נקודות מגוז. פרספקטיבה הפוכה, לעומת זאת, היא כזו בה ניתן למצוא קווי עזר כאלו הנמתחים אל עבר נקודות שונות ושיטה כזו הייתה נפוצה בציור של ימי הביניים שבמכוון התנגד ליצירת תחושה או אשליה ריאליסטית וזאת משום שמושאיו (דמויות דתיות) נתפסו כשייכות לעולם אחר מעולמו של האדם.

מבוא לתולדות האמנות

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

עוד דברים מעניינים: