מבוא לסוציולוגיה: אי שיוויון אתני בגישה הקונפליקטואלית
ראו: מבוא לסוציולוגיה- סיכומים
הגישות הקונפליקטואליות ערערו בעיקר מבחינה פוליטית על התפיסות הפונקציונליסטיות לגבי אי שיוויון אתני.
הרעיון של "תלמידים טעוני טיפוח" גם הוא בא מדרך חשיבה של גישת המודרניזציה – הרעיון היה שיש תלמידים שבאים ממשפחות שבהן הם לא יכולים לקבל את הידע והכלים שיאפשרו להם להיות מתאימים לחיים בעולם המודרני, ולכן יש להתאים לגביהם תכניות פיתוח מיוחדות שיתנו להם לקבל את הכלים שהם לא יכולים לקבל בבית.
הביקורת היא על כך שרואים בתרבות המערבית כמפותחת ונעלה יותר. הגישה הזו אומרת שלא מדובר בקבוצות מפותחות יותר או פחות אלא קבוצות שנאבקות על משאבים של כוח ויוקרה.
- ההבדלים כתוצר של מאבק בין קבוצות (אתניות וגזעיות) על שליטה במשאבים. – המאבקים הללו גורמים לקבוצה אחת להגדיר קבוצה אחרת כפחות מפותחת ו"נכונה" ומי שיוכל להגדיר מי המפותח ומי לא, מאפשרת לשלוט בכוחות החברתיים. מאבק בין קבוצות על משאבים, כאשר עצם ההגדרה נידון בהקשר הקונטקסט החברתי. מי יכול להגדיר מהי קבוצה חברתית "שייכת" ו"לא שייכת". לדוג' – ארה"ב – מי לבן? – בתחילת המאה האירים והאיטלקים הוגדרו כקבוצות אתניות נחותות, וההבחנה בין אירים איטלקים ואנגלו סקסים הופכת היום לחסרת חשיבות – אף אחד לא מניח שזה צריך להיות מקור לריבוד מאיזה שהוא סוג.
- גישה מרקסיסטית – דיון באתנו-מעמד – הגישה לא מתמקדת בהיבטים התרבותיים, אלא מתמקדת בקשר שבין אתניות ומעמד. אם עושים ניתוח מרקסיסטי של אי השוויון האתני/גזעי, הניתוח הזה יעסוק בקשר בין השתייכות אתנית/גזעית לבין משאבים כלכליים שעומדים לרשות הקבוצה. הניתוחים המרקסיסטים לא ידברו על מסורות תרבותיות, אלא על כך שההירככיה האתנית נגזרת מההירככיה הסוציו אקנומית. הקבוצות שנכנסות עם פחות משאבים יוגדרו כנחותות גם מבחינת המעמד שלהן.
הגישות הקונפליקטואליות מבקרות את גישת המודרניזציה בכך שהגישה הזו מיועדת לתת לגיטימציה לסדר החברתי הקיים. לדוג' בחברה דמוקרטית העובדה שאנשים לא נהנים משוויון הזדמנויות או העובדה שאנשים שלכאורה כולם אזרחים והרקע האתני שלהם קובע את סיכוייהם בחיים נתפס כלא הגיוני, ולכן צריך להמציא הסבר למה זה מוצדק שאנשים בעלי מוצא מסויים יצליחו פחות/יותר מאנשים מארץ אחרת. כל הגישה המודרנית, לדוג' רעיון הפיתוח הוא מנגנון של הצדקה לשליטה של קבוצה אחת על אחרת ולשיעתוק של סדר מעמדי. הגישות הקונפליקטואליות ירחיבו ויאמרו שזה לא משעתק רק את הסדר המעמדי בתוך חברה ספציפית אלא זה משעתק גם את הסדר הגיאופוליטי, שבו המדינות העשירות הן שמכתיבות את דפוסי הפעולה של המדינות העניות יותר.
- גישה וובריאנית – קבוצות אתניות כקבוצות סטאטוס הפועלות באמצעות סגירות והדרה. – הרעיון כאן הוא שהקבוצות שיכולות לסגור את שעריהן ולהגדיר את עצמן כטובות יותר, אלו הקבוצות שמצליחות לשמור על היוקרה שלהן ואפשר למשל להסתכל למשל על התופעה של מפלגת ש"ס כנסיון לתת קונטרה, לצבור כוח פוליטי כדי לשנות את היוקרה של הקבוצה האתנית המסוימת שלהם.
- גם גזע ואתניות מוצגים כ "אחרות" חברתית, בעיקר אחרות חברתית. – בכל הגישות הקונפ' יש דגש על השימוש בגזע ובאתניות כמנגנונים של הדרה, מנגנונים של תיוג. הטענה היא שיכול להיות שיש הבדל, אבל המנגנונים הקונפ' מתרגמים הבדלים אתניים להיררכיה אתנית.
- שונות תרבותית נדונה במושגים היררכיים.
