היסטוריה פוליטית של ארה"ב במאה ה-20
השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה בארה"ב מאופיינים בתפיסות פציפיסטיות, הגישה הרווחת היא שלארה"ב אין סיבה להיגרר למלחמה נוספת באירופה. 1934 – ועדת "ניי" בסנאט קבעה כי ארה"ב השתתפה במלחמה בעקבות אינטרסים של אנשי עסקים בדגש על תעשיית הנשק. בדיוק בשל כך הצהיר הנשיא רוזוולט עם כניסתו לתפקיד, כי עליו לטפל בראש ובראשונה בבעיות הכלכליות חברתיות, זאת למרות שהמעצמות הפאשיסטיות התחזקו באירופה, היטלר ביסס את שלטונו בגרמניה ויפן עשתה קולות של מלחמה מהמזרח.
שלושה שבועות אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, כל המהלכים שרוזוולט מנסה להוציא לפועל נבלמים בסנאט והצעד היחיד שהוא כן משיג זה לבטל את איסור האמבארגו למכירת נשק, כך שהתערבות אמריקאית נראית רחוקה מתמיד.
1940 – רוזוולט מנצח בבחירות, הניצחון האלקטורלי היה די משכנע, אך בספירה הכללית של הקולות ההפרש היה זעום. המחוזות העניים היו אלו שהעניקו לרוזוולט את הניצחון.
בינתיים באירופה היטלר כובש ארצות בזו אחר זו, ואפילו מצליח לכבוש חצי משטחה של צרפת. הגרמנים מטביעים מספר ספינות אמריקאיות, במהלך השנה שלאחר היבחרותו של רוזוולט, דעת הקהל האמריקאית משתנה מקצה לקצה, דבר שאפשר להביא לידי ביטולו של "חוק הנייטראליות". למרות הכל, הקש ששבר את גב הגמל היה ההתקפה היפנית על "פרל הארבור" והריגתם של יותר מ – 2000 אנשי חיל הים האמריקאי.
1952 – אייזנהאואר עולה לשלטון, נשיא פאסיבי שדגל במשטר שמרני, ראה את עצמו כאחד שמפקח על העניינים מלמעלה, בטח לא נשיא שינצל את סמכויותיו יתר על המידה.
1956 – אייזנהאואר מנצח שוב בבחירות, אך נאלץ להתמודד עם רוב דמוקרטי בבית הנבחרים.
כלכלה: אייזנהאואר דגל בשוק חופשי ועל כן ביטל את הפיקוח הממשלתי על מחירים ודמי שכירות, עם זאת, בתור נשיא שדאג להשאר במרכז, הוא ביצע גם מהלכים שריסנו את מדיניות השוק החופשי כגון, הרחבת מעגל הנהנים מביטוח סוציאלי.
זכויות אדם: בשנים 1954/5 – היו שתי פסיקות ספציפיות של בית המשפט העליון לביטול ההפרדה הגזעית בבתי ספר ומוסדות ציבוריים. בפועל לא הייתה אכיפה לפסיקות אלו ומעטים האנשים שנרשמו לבתי ספר מעורבים. עניין זכויות האדם קפץ מדרגה בארה"ב רק במהלך שנות ה-60, עקב המחאות האלימות של השחורים.
מדיניות חוץ: יחד עם סגנו ג'ון פוסטר דאלאס, שניהם סברו כי יש לשחרר את העמים השבויים של מזרח אירופה, אך הסתפקו בתמיכה נפשית ולא בעזרה ממשית. בין הישגיו של אייזנהאואר ניתן לראות את הפסקת המלחמה בקוריאה והשגת פשרה זמנית בוייטנאם, הישגים שאפיינו את שנות ה-50 השלוות של ארה"ב.
למרות מגמות חיוביות בנושאים שונים, הפאסיביות של ממשל אייזנהאואר הביאה ליצירת בעיות כלכליות ופוליטיות, בסוף כהונתו. אייזנהאואר יזכר בעיקר בגלל מה שלא עשה, זאת מכיוון שלא קידם אף נושא באופן משמעותי.
1960 – ג'ון קנדי נבחר לנשיאות ארה"ב ברוב די זעום ביחס ליריבו ריצ'רד ניקסון. יש האומרים כי העובדה שלפני הבחירות הוא פעל למען שחרורו של מרטין לותר קינג מהכלא, הביאה לו את תמיכת האוכלוסייה השחורה, ובפועל השיגה לו את הניצחון. קנדי היה נשיא צעיר שעמד בראש ממשלה צעירה ודינמית. כבר מתחילת דרכו הצהיר כי ברצונו לערוך מספר שינויים מהותיים שיטו את כף מאזן העוצמה לטובת ארה"ב.
כבר בשנתו הראשונה הוא הצליח להעצים את כוחה הצבאי של אה"ב ואף לשרוד את משבר הטילים בקובה ללא עימות מזויין. כמו כן, בשנים שלאחר מכן הוא הצליח ליצור תפנית חיובית בכלכלה עם מהלכים כדוגמת הורדת שיעור האבטלה ורפורמות במס. בנושא זכויות האדם, הוא היה הנשיא הראשון שהזדהה באורח אישי עם ביטול ההפרדה, אך למרות זאת לא בוצעו שינויים חקיקתיים בנושא.
1963 – לאחר כ – 3 שנות שלטון, נרצח הנשיא קנדי על ידי מתנקש. התפיסה הרווחת בארה"ב הייתה שאילו נשאר בחיים, היה מצליח להצעיד את המדינה לעתיד טוב יותר. לינדון ג'ונסון שהחליף את קנדי הצליח תוך זמן קצר להעביר חקיקה מהפכנית בנושא זכויות האזרח, הכריז על מלחמה בעוני ואף גייס תקציבים רבים לעניין. קרוב לוודאי שזה מה שהעניק לו את הניצחון בבחירות של 1964.
למרות ההתחלה המבטיחה של ג'ונסון הוא הסתבך קשות ב – 1965 בוייטנאם. העזרה לכוחות האנטי-קומוניסטים עלתה לו ולאומה האמריקאית ביוקר. בסופו של יום, הוא ייזכר בתור הנשיא המושמץ ביותר בהיסטוריה של ארה"ב.
מלחמת וייטנאם: למראית עין, הכניסה למלחמה נראתה כצעד שנעשה בעקבות אירוע בודד בחודש פברואר בו מחנה אמריקאי הותקף, אך היה ברור לכולם שהכניסה למלחמה הייתה מתוכננת מראש. תוצאות המלחמה – 57,000 הרוגים 300,000 פצועים.
במהלך שנות המלחמה, ארעו בתוך ארה"ב גלי אלימות קשים אשר הגיעו לשיאם ב – 1968 עם הירצחם של מרטין לותר קינג ורוברט קנדי (אח של…) אירועים אלו ערערו את הסדר החברתי בארה"ב.
1968 – ריצ'רד ניקסון נבחר לנשיאות, שלטונו מאופיין באדישות רבה בכל התחומים. למרות שהתחייב לצאת מוייטנאם, הוא לא עשה זאת ואף המשיך לשגר כוחות לאסיה. ב – 1972 הוא נבחר שוב, ככל הנראה בגלל שלא היו לו יריבים ראויים בזירה הפוליטית.
הקדנציה השנייה של ניקסון היא ההפך הגמור של הראשונה, הוא החל לסטות ימינה במדיניותו הכלכלית ואף הסתבך במה שמוכרת לכולם בתור "פרשת ווטרגייט". אירוע שהתחיל בפריצה למטה הועדה הלאומית של המפלגה הדמוקראטית במלון ווטרגייט ובסופו התגלה כשורה של מעשי הונאה וכזבים בהם היה מעורב הממשל כולל ניקסון עצמו. האשמות הרשמיות של ניקסון כללו, הפרת שבועת האמונים שלו, הפרעה להליכים משפטיים, הפרות מס ופגיעה בזכויותיהם החוקתיות של האזרחים.
אוגוסט 1974 – ניקסון מתפטר ומוחלף על ידי פורד. למרות הסיומת העגומה, ניקסון ייזכר גם לטובה, זאת בשל העובדה שבינואר 1973 השיג הפסקת אש בוייטנאם.
תחת שליטתו של רונלד רייגן בשנות ה-80, הצליחה ארה"ב להסתבך בפרשיות שונות הן ביבשת האמריקאית מול מדינות כמו אל-סלבדור וניקראגווה, והן בגזרת המזרח התיכון בפרשיית חימוש איראן על מנת שיוכלו להילחם בעיראק.
בגזרה האירופאית, ארה"ב החלה לאבד מכוחה ומעמדה באופן הדרגתי, מכיוון שהאירופאים למדו להסתדר לבדם מבלי צורך בתמיכה אמריקאית. נוסף לכך, הגינויים הקשים שספגה ארה"ב מכיוון אירופה, בעקבות מלחמת וייטנאם והתנהלותה בזמן מלחמת יום הכיפורים ובמחלחמת טורקיה-קפריסין.
למרות ההתחזקות האירופית, המדינות ביבשת עדיין היו זקוקות לתמיכתה הכלכלית של ארה"ב בארגון "נאטו" ומכיוון שנשארה ברוב הנטל הכספי, נותרה ארה"ב המנהיגה הכמעט בלעדית של הארגון. כמו כן האירופאים איחדו כוחות עם ארה"ב נגד בריה"מ, דבר שהותיר את יחסי התלות בעיניהם.
במישור הכלכלי, רונלד רייגן קיבל את ארה"ב כשהיא בצרות צרורות, והוא רק החמיר אותן. עם סיום כהונתו חובותיה של המדינה הגיעו ל – 660 ביליון דולאר והגירעון הגיע ל – 12 ביליון.
בוש האב החליף את רייגן בתפקיד, ואף הוא לא הצליח לשקם את ארה"ב יתר על המידה. גם ההצלחה היחסית במלחמת המפרץ לא הסירה את הענן שריחף מעליו בתור מי שהיה סגנו של רייגן.
בשנות ה-90 ישנו שיפור קל במצבה הכלכלי של ארה"ב, אשר עדיין שמרה על היותה המעצמה המובילה בעולם. נכון לאותו עשור הדולר האמריקני היה בלתי ניתן להחלפה, אך ניתן לצפות לעתיד שמטבע ה"יורו", עלול להוות אלטרנטיבה אטרקטיבית.
במישור הצבאי ארה"ב הייתה ועדיין מספר רמות מעל כולם, אך כשם שהיא חזקה מבחינה צבאית, כך היא אינה יכולה להרשות לעצמה להפעיל את אותן יכולות.
לסיכום: ניתן לראות כי עד סוף המאה ארה"ב הצליחה לשמור על מעמדה החזק בעולם, אך עם זאת ישנם סימנים רבים לירידה ניכרת במעמדה, דבר שבעתיד עלול להורידה מתואר המעצמה מספר אחת בעולם.
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
בעיותיו של גוליבר: ארה"ב כמעצמת על / אברהם בן צבי
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
