כשמערכת החינוך המודרנית שלנו רואה ילד, אומר הוגה החינוך פאולו פריירה, היא רואה קופסא ריקה שאותה צריך למלא. יותר מזה, לפי הפדגוגיה הביקורתית שאותה ייסד פריירה מערכת החינוך שלנו מדמיינת את עצמה בתור מפעל, פס ייצור של ילדים שעוברים בסרט נע מכיתה לכיתה, ממקצוע למקצוע, כאשר בכל תחנה כל פועל, אההמ.. מורה פועל את פעולתו הקטנה והקבועה בדרך למוצר הסופי: אדם שהורגל באופן סופי להיות פסיבי, כזה שתמונת העולם שבה הוא מאמין הוכתבה לו מלמעלה, שאין לו את הרצון או היכולת לחשוב בכוחות עצמו ושאין לו ברירה אלא לקבל את מצבו בעולם.
פדגוגיה של מדוכאים
"פדגוגיה של מדוכאים" של פאולו פריירה פורסם ב-1968 והפך מאז לסוג של תנ"ך בעבור אנשי חינוך מהזרם הביקורתי, הדמוקרטי והאלטרנטיבי באופן כללי. את עיקרי התיאוריה שלו גיבש פריירה כאשר עבד בבתי ספר של עניים בפריפריה החקלאית של ברזיל. במסגרת העבודה שלו החל פריירה לתהות איך זה ייתכן שהעניים המדוכאים והמנוצלים, שלא רק שאין להם דבר חומרי אלא גם שאין להם את התקווה לצאת ממצבם, מקבלים את המצב הזה כאילו הוא טבעי ומוצדק. כך החל פריירה לתת את דעתו לכך שהחינוך שמספקים החזקים כלכלית ופוליטית לחלשים לא נועד אלא כדי לשמר ולהנציח את המצב הקיים בניהם. כל מה שהחינוך בעצם עושה, הוא הבין, זה להכשיר אנשים שנוח יותר לשלוט בהם.
מעבדות לביקורתיות
אם אנחנו חפצים בחברה טובה יותר, צודקת ושוויונית ובעיקר חופשית יותר, אומר פריירה, אנחנו צריכים להתחיל בחינוך. אנחנו צריכים לעודד ילדים לשאול שאלות במקום לתת להם מראש את התשובות, אנחנו צריכים לדבר איתם ולא אליהם, אנחנו צריכים להעריך אותם בתור מי שהם ולא בתור אוסף של מספרים על דף ציונים, יותר מעובדות אנחנו צריכים ללמד את הילדים לחשוב בכוחות עצמם ולעודד אותם לפעולה ואקטיביזם כדי שיוכלו לקחת חלק בעיצוב המציאות בה הם חיים ולא רק לקבל אותה כעובדה שלא ניתן לשנותה.
לימים ייסד פריירה פרויקט של לימודי קריאה למבוגרים באזורי עוני של ברזיל. ללימודים אלו היה אופי פוליטי כפול. ראשית, חוקי ברזיל באותה עת אפשרו הצבעה בבחירות רק ליודעי קרוא וכתוב, כך שלימוד המבוגרים העניים מילא את הכלל של "ידע הוא כוח" פשוטו כמשמעו. שנית, פריירה בנה תוכנית ללימודי קריאה וכתיבה שהתבססה על דיון פוליטי עם האיכרים האנלפבתים, שיטה שלא רק ששיפרה את הישגיהם בקריאה וכתיבה מכיוון שהיא הצליחה ליצור אצלם עניין ומוטיביציה, אלא גם פתחה בפניהם את החירות המחשבתית כחלק בלתי נפרד מהידע שהם רוכשים.
–
