היסטוריה פוליטית של זמננו: המאבקים בין הלאומנים לקומוניסטים בסין
בדיון אודות המהפכה הסינית שן קי-שק ומאו צה-דונג. מובן שאנשים אלו בתהליך של למידה הלכו ושינו את עמדותיהם. המרקסיזם של צה-דונג היה מיוחד במינו, שהיה רחוק מהתפיסות המרקסיסטיות המקוריות, בין היתר כי המציאות בסין הייתה שונה.
גם אם לנין התאים את המרקסיזם למצב של מדינה שבה רוב האוכלוסייה היא כפרית, לנין עדיין ראה את המהפכה כמתרחשת בערכים המפותחות, ונתן במהפכה תפקיד מרכזי לאינטליגנציה. האינטליגנציה בעיקרה באה בבורגנות. לעומתו, מאו פיתח תפיסה שמבוססת על מהפכה של הרובד האגררי. תנאי הסף במפלגה הקומוניסטית ברוסיה קבעו אותה כמפלגה של האליטה; התפיסה של המהפכה הקומוניסטית בסין הייתה שונה לחלוטין. הלך מלנין הרבה צעדים הלאה, למציאות של חברה שהייתה כולה אגררית. היה פרולטריון תעשייתי בעיקר בשנגחאי, שהייתה המפותחת בסין, אך מבחינת האחוזים הוא היה מזערי. אך עם כל השינויים, רוב האוכלוסייה השתייכה לסקטור האגררי.
אך היה עוד דבר שאפיין את התהליך דרך התקדמות הקוומנינטן: איחוד סין מחדש. מרגע שהממלכה התפרקה ב-1911 סין עצמה התפרקה, וכל הנטיות הצנטריפוגליות שרוסנו על ידי השלטון הסיני ההיררכי והריכוזי, באו לידי ביטוי. טיבט הפכה למדינה תחת השפעה אנגלית. מדינה אוטונומית. מנצ'וריה, החלק הצפוני והעשיר מבחינת משאבי טבע, נפלה בידי היפנים. היפנים רצחו שם את אדון המלחמה והכניסו במקומו את הקיסר האחרון של סין בתור שליט מנצ'וריה והקימו שם את מנצ'וקו, ממשלת בובות.
כל הדברים הללו קרו תחת ההתערבות הזרה, בעיקר היפנית.
לכן, באופן טבעי הקומוניזם של דזה-טונג מערב לאומיות סינית. אף זוהי סטייה מהקומוניזם המקורי, כמו הסטייה לעבר הסקטור האגררי. התפיסה שהתפתחה היא תפיסה של מרכז-פריפריה: במקום שהמהפכה תתבצע במרכזי השלטון (כמו ברוסיה, אצל האינטליגנציה וכו'), המהפכה כאן קודמת להפיכה. הקומוניסטים משתלטים על הערים עד 49, אך נמנעו מלכבוש ערים גדולות עד אז. עבדו באסטרטגיה של תפיסת החגורות החקלאיות סביב הערים, וחנקו את הלאומנים על ידי כך שמנעו מהם אספקה ותמיכה פוליטית. כלומר פיתחו מהפכה בסקטור האגררי – זהו שינוי מהותי. מסביר גם למה סטלין לאורך כל התקופה עד שהקומוניסטים לא ניצחו, אמר להם שהם חייבים לשתף פעולה עם צ'אנג קיי שק והלאומנים, כי לפי התורה מרקסיסטית אפשר היה לפרש את המצב בסין כזקוק קודם כל למהפכה לאומית, ושרק לאחר מכן תיכון מהפכה מרקסיסטית. כלומר צריך להיות קודם כל שלב של גיבוש לאומי, ורק אחר כך יגיע השלב של הקומוניזם. סטלין ממשיך לומר זאת עד אחרי מלחמת העולם השנייה. אז הצבא הסובייטי נמצא בסין.
אפיון מיוחד נוסף של הקומוניזם: ניצול של שנאת הזרים, בעיקר כלפי היפנים. כל אחד מהצדדים ראה את הצד האחר כנחות. היפנים ראו את הסינים כמשהו שעבר תהליך של ניוון, ורק ביפן נשמרה התרבות הסינית הגבוהה המקורית. בסין היו יפנים בעמדות כוח מרכזיות, והיחס אליהם היה נוראי.
המצעד הגדול: החל בדרום סין, ועקרונית זז מערבה בזגזוג, במשך שנתיים (34-36). עושים 10 אלפים קילומטר. התמקמו בצפון מרכז סין, ונשארו שם בשטח שהוא בשליטתם, של הצבא האדום, שהלאומנים לא מצליחים לכבוש. כעבור כמה חודשים – יולי 37 – מתרחשת תקרית גשר מרקו פולו. היפנים מביימים תקרית, והיא משמשת להם תירוץ כדי לפלוש לסין ולנסות לכבוש אותה.
את סין קשה מאוד לכבוש. השטח והאוכלוסייה רבים, השטח קשה ואין בה מספיק משאבים כדי לפרנס את הצבא הגדול. ליפנים יש נחיתות מספרית בולטת ביחס לסינים (1:12). אומנם היפנים מאורגנים מאוד, ובעלי יתרונות צבאיים בולטים (רמת הקצונה, חיל האוויר, ציוד), קשה להם מאוד לכבוש את סין ולמעשה הם לא הצליחו אף פעם. צ'ן קיי-שק הצליח להחזיק מעמד במשך כל המלחמה (37-45) כנגד התקפות חוזרות ונשנות של היפנים. עד 39-40 גם לא היה סיוע גדול של ארה"ב, וגם לא קיבלו כל כך סיוע של ברית המועצות כי השסע בינם לבין לנין (?) כבר התרחש. בצורה פרדוקסלית, סין יוצאת כאחת מהמדינות המנצחות במלחמת העולם השנייה, וזה מסביר למה לסין הלאומנית עד שנות ה-70 היה מושב במועצת הביטחון של האו"ם. אך הפרדוקס הוא שמי שקיבל את המושב באו"ם היו אלה שהפסידו במלחמת האזרחים (הלאומנים).
אחד מהדברים שמסבירים את העובדה שהצליחו להחזיק מעמד מול היפנים – המאבק בין הקומוניסטים ללאומנים נפסק, יש בינהם הסכמה ששורדת את הסכם ריבנטרופ-מולטוב ואת כל מה שקורה בכל העולם. הסיפור של החזית העממית האנטי-פשיסטית (היפנים נכנסו להגדרה של פשיסטים כי כורתים בריתות עם גרמניה וכו') התחיל רק אחרי תקרית גשר מרקו פולו – הקומוניסטים סירבו להיכנס לברית עם צ'ן קי-שק, שטבח בהם קודם.
[היפנים השתמשו בטרור צבאי כנגד הסינים והפציצו כמויות גדולות של האוכלוסייה האזרחית הסינית. שיבש את מהלך המלחמה – האוכלוסייה הסינית מתחילה לזוז וזה חוסם את כל הדרכים ואת ההגנה הסינית. היפנים הצליחו לשתק את סין על ידי כך שבהפצצות מסיביות סתמו את כל צירי התנועה.]
כלומר, מעבר להתפתחויות האידיאולוגיות יש מימד פרגמטי מאוד ברור – להחזיק מעמד נגד היפנים. חוץ מזה, לא נכון שהפסיקו לגמרי להילחם. ב-41 הלאומנים הרגו כמה עשרות אלפי חיילים של הצבא האדום בגלל שהיו קומוניסטים, באמצע המלחמה עם היפנים. האיבה ביניהם לא נפסקה אף פעם.
זאת בנוסף לסיוע אמריקאי – דרך בורמה – נתיב שפתחו מבורמה עד דרום סין (בשלב מסוים דרך ההימלאיה), כי האמריקאים היו מעוניינים שהסינים ילחמו ביפנים, וכן שיהיה פחות לחץ על בריטניה.
כשהאמריקאים בסוף המלחמה מנסים לשכנע את צ'ן קיי-שק להקים ממשלה משותפת עם הקומוניסטים (כמו למשל, באיטליה ובמקומות אחרים), הוא אינו מסכים לכך. מוכן להקים ממשלה כזאת רק בתנאי אחד – אם הצבא האדום יתפרק. צה-דונג מסרב להתפרק מהנשק.
מה הכריע את צ'ן קיי-שק בסופו של דבר? כמה משתנים:
אינפלציה דוהרת. מכיוון שהיפנים שלטו בחלקים המאוכלסים של סין, הדפיסו הרבה מאוד כסף, והורישו לצ'ן קיי שק ששלט באותן הערים הגדולות כשהיפנים נכנעו, אינפלציה נוראית. אכלה לחלוטין את החסכונות והתקציבים הממשלתיים, והרסה את הכלכלה. היה בלתי אפשרי לעבוד כך גם עם עזרה אמריקאית.
שחיתות. המחנה הלאומני היה מושחת. הקומוניסטים היו קונים את הנשק של הלאומנים שהסכימו לכך תמורת בצע כסף. לכן הצבא הלאומני הלך וקטן כל הזמן.
ניהול הערים היה בלתי אפשרי. היו הרוסות והאוכלוסייה לאיכלה להתפרנס, בעוד שהצבא האדום עבד כצבא אוטרקי שעבד יחד עם הכפריים, ולא נגדם.
מאו צה-דונג כזכור הוציא תקנות איך להתייחס לאוכלוסייה, כי ידע שצריך לגייס אותה. משלמים עבור המזון, עוזרים לחקלאים וכו'. בנוסף, עובדים הרבה מאוד על תברואה ובריאות. אחת הבעיות הקשורות לבעיות של החברה הסינית. לכן ניסו לשפר את המצב, וזה הביא הרבה מאוד יוקרה לצבא האדום, כצבא שונה שאינו מתנגד לאוכלוסייה אלא עוזר לה. עזר לקומוניסטים לגייס צבא מאוד גדול.
כשכולם הבינו שהצבא הלאומני רקוב מהשורש, לבסוף ניתנה דחיפה גדולה, וצ'ן קיי-שק נדחק אל מחוץ ליבשת, אל טיוואן, יחד עם הצבא שלו, ואת האוצרות הלאומיים – מה שיכל לקחת. טיוואן הצליחה לחיות בגלל הנוכחות האמריקאית שסיפקה להם פרנסה וחגורת הגנה עד שפרצה מבחינה כלכלית.
זוהי הפרשנות הכללית של הדברים, וההסבר לאיך ניתן להסביר קומוניזם ששונה מהרוסי. הוסיף יוקרה לסינים, כמהפכה שעשו בעצמם, על אף שהתורה הייתה שונה.
הייתה אפיזודה אחת שבה סטלין עשה טעות טקטית ונתן למפלגה הקומוניסטית פקודה למרוד בסין, באפריל 27, כשנוכח לדעת שצ'ן קיי שק פשוט חיסל את המפלגה הקומוניסטית בשנגחאי. מצא שלא נותר כל כך עם מי למרוד… למה סטלין נהג כך? נראה שבהיותו פוליטיקאי ולא תיאורטיקן, לא היה לו ניתוח עמוק של המציאות (השליך את המציאות הרוסית על סין כל הזמן), ההתנגדות שלו למהפכה כפי שהיא בסין נבעה מכך שלא הבין את המציאות הסינית. הרגשה של ניכור וזרות בין שני הצדדים.
