הלנה, בתם של זאוס מלך האלים ולדה המלכה, היא אחת הדמויות המרכזיות והמרתקות במיתולוגיה היוונית. יופייה הבלתי נתפס הכתיר אותה כ"יפה בנשים" והפך אותה לסמל של פיתוי, גורל ומלחמה. אך מעבר למיתוס, סיפורה שזור במתח שבין בחירה חופשית לבין כוחות הגורל.
הלנה נולדה בספרטה וגדלה כנסיכה. כבר בילדותה, יופייה עורר סערות והפך אותה ליעד לחיזורים בלתי פוסקים. כשהגיעה לגיל נישואין, מלכי יוון והנסיכים מכל רחבי הממלכה התחרו על ידה. אביה החורג, טינדראוס, כדי למנוע סכסוכים בין המחזרים, קיבל עצה מאודיסאוס: להחתים את כולם על שבועה להגן על נישואיה, יהיה אשר יהיה. לבסוף, הלנה נישאה למנלאוס, מלך ספרטה, ונראה היה כי חייה יתנהלו ברוגע.
אך אז נכנס לתמונה פאריס, נסיך טרויה. לפי האגדה, התחרות החלה כאשר אריס, אלת המריבה, לא הוזמנה לחתונתם של פלאוס ותטיס (הוריו של אכילס). כנקמה, היא השליכה לתוך האירוע תפוח זהב שעליו נכתב "ליפה מכולן". אפרודיטה, הרה ואתנה טענו כולן שהן ראויות לתואר, ופנו לזאוס כדי שיפסוק מי מהן תזכה בתפוח. זאוס, שלא רצה להסתבך, העביר את ההכרעה לפאריס, נסיך טרויה, שהיה ידוע ביופיו ובשיפוטו הצודק. כל אחת מהאלות ניסתה לשחד את פאריס בהבטחות מפליגות:
- הרה – אלת הנישואין והמשפחה, הציעה לפאריס עושר ועוצמה בלתי מוגבלת, וכן שליטה על כל אסיה.
- אתנה – אלת החוכמה והמלחמה, הבטיחה לו חוכמה אינסופית וניצחון במלחמות.
- אפרודיטה – אלת האהבה והיופי, הציעה לפאריס את אהבתה של האישה היפה בעולם, הלנה מספרטה.
פאריס בחר באפרודיטה, והיא העניקה לו את אהבתה של הלנה, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה. החלטה זו הובילה לבריחתה של הלנה עם פאריס לטרויה, מעשה שהצית את מלחמת טרויה. מנלאוס, שנעלב ונפגע, גייס את כל מלכי יוון, ובהם אגממנון, אכילס, ואודיסאוס, ליציאה למלחמה נגד טרויה. הלנה הפכה לסמל של סכסוך גורלי, כאשר יופייה האדיר והבחירות שסביבה שימשו תירוץ למאבק אדיר.
במהלך המלחמה, הלנה תוארה לעיתים כקרבן של כוחות חזקים ממנה ולעיתים כאישה פעלתנית שבחרה את גורלה. הסיפורים סביבה חלוקים: יש האומרים שהיא התאהבה באמת ובתמים בפאריס, בעוד אחרים טוענים שנחטפה בכוח. לאחר עשר שנים של לחימה, טרויה נחרבה, והלנה שבה לספרטה עם מנלאוס.
סיפור חייה של הלנה מטרויה נשאר כתזכורת לכוחם של יופי, תשוקה וגורל במיתוסים ובתרבות, והיא זו שהעניקה את ההשראה לשם תרבות ההלניזם. היא אינה רק דמות ספרותית, אלא מראה שמשקפת את הפחדים, התקוות והמורכבות האנושית, כפי שהיו – וכפי שהם עדיין.
