סיכום מאמר:
משה ליסק, דן הורוביץ, מצוקות באוטופיה: ישראל – חברה בעומס יתר (תל אביב: הוצאת עם עובד, 1990), עמ' 9-39. חלק ב (חלק א)
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
חברה חדשה
החברה הישראלית הינה חברה חדשה, הן מבחינת אוכלוסייתה הן מבחינת מוסדותיה. לפיכך, מצבה שונה ממצבן של מרבית המדינות שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה. אין המדובר ב"חברה ישנה ואומה חדשה", אלא בחברה חדשה של עם עתיק ימים. אולם, ייחודה של החברה הישראלית הינו שלא הייתה "לוח חלק" מנקודת הראות של מסורות חברתיות ותרבותיות המשפיעות על הערכים המובילים בחברה, משום שאלה יובאו ברובן המכריע מארצות המוצא של העולים.
חברה קטנה מול חשיבות בינלאומית
החברה הישראלית קטנה מבחינת אוכלוסייתה ושטחה, על אף שהיא מעורבת בתהליכים היסטוריים בעלי משמעות אזורית ובינלאומית רחבה. הדיספרופורציה שבין מימדיה ובין חשיבותה הבינלאומית בולט בראש ובראשונה במימד האסטרטגי. ישראל נחשבת לחזקה במדינות המזרח התיכון מבחינות כוחה הצבאי. ישראל מתקרבת לכוחן של מעצמות בינוניות (במיוחד משום שמייחסים לה יכולת גרעינית). מרכזיותה הפוליטית של ישראל בזירה הבינלאומית הופכת למקור בולטות, בשל חשיבותן ומעמדן של תפוצות יהודיות בארצות מפתח בינלאומיות, דוגמת ארה"ב ורוסיה. הגורמים האסטרטגיים והתרבותיים ששימשו כמכפילי בולטות של ישראל מחוץ לגבולותיה, השפיעו גם על התפתחותה הפנימית, למשל, תלותה הכלכלית-פוליטית-ביטחונית של ישראל בארה"ב. מכפילי בולטות אלו, הינם גם מכפילי בעיות: ישראל נתונה תחת לחץ בטחוני, לחץ פוליטי-בינלאומי ולחץ הגירתי אשר לא ניתן לוויסות לפי כושר הקליטה הכלכלי של המדינה.
חברת מהגרים
החברה הישראלית היא תולדה של תנועת הגירה מתפוצה מפוזרת למרכז לאומי מתהווה. לזיקה בין ישראל לתפוצות יש פנים רבות: הגירה, יבוא הון, מחויבות ערכית ופוליטית הדדית. הזיקה הכלכלית לתפוצות הינה זיקה אינסטרומנטלית, כמקור משאבים אפשרי לישראל. הזיקה הפוליטית בין ישראל לתפוצות הייתה בעייתית יותר בתחום שבו קיימת אפשרות של סתירה בין האינטרס היהודי לאינטרס הישראלי, ואמנם סתירות כאלו התגלו מדי פעם. גם תחושת האחריות לגורלן של קהילות יהודיות במשטרים לא-דמוקרטיים עמדה לא פעם בניגוד לאינטרסים הדיפלומטיים של ישראל. בתחום הערכי, היה על ישראל להתמודד עם הבעיה של מעמד התפוצה היהודית ביחס לישראל ולהפך. הלא, באידיאולוגיה הציונית הייתה גלומה התפיסה בדבר שלילת הגולה, או לפחות ההנחה בדבר מרכזיותה של ארץ ישראל בעולם היהודי. אולם, הרכיב של שלילת הגולה נחלש עם השנים, וחל בהדרגה כרסום במרכזיותה הערכית של ישראל בעם היהודי, תוך ירידת רבים מן הארץ והגירתם לארצות אחרות. בעיית ההגירה מעלה הקשר נוסף – באשר לשאלה "מיהו יהודי" – שזכתה לתשובות שונות בהקשרים שונים ולצרכים שונים.
חברה הנתונה בסכסוך מתמשך
החברה הישראלית מתפקדת בנסיבות של קונפליקט חיצוני מתמשך, לו שתי פנים: הפן הראשון הוא האתגר האסטרטגי המחייב היערכות ביטחונית לעמידה כנגד האיום הקיומי הגלום בקונפליקט מתמשך. לצורך עמידה באתגר זה פיתחה ישראל מנגנונים והסדרים שונים שמשתמע מהם גיוס ניכר של משאבים לצרכי ביטחון לאומי. כדי לשאת בנטל העמידה בקונפליקט נזקקה ישראל לתקציב ביטחון שהוא מן הגבוהים בעולם לגולגולת ואשר מכוסה בחלקו ממקורות פנימיים וחלקו מסיוע אמריקאי. הפן השני מקורו באתגר האידיאולוגי פוליטי שמציב בפני החברה הישראלית העימות בין התנועה הלאומית היהודית המתגלמת במפעל הציוני לבין התנועה הלאומית הערבית-פלסטינית הנתמכת על ידי העולם הערבי כולו (ועל ידי חלק מן העולם הלא ערבי). מאתגר זה נובעות בעיות של קביעת הגבול הטריטוריאלי של ההגשמה הציונית, בעיות של לגיטימציה בינלאומית ושל יחסי יהודים-ערבים. לבעיות אלו כמה מוקדים. ראשית, האם לעם היהודי יש זכות בלעדית על ארץ ישראל, או שקיים עימות בין שתי תפיסות זכות סובייקטיביות של שתי תנועות לאומיות? שנית, מה חשוב יותר לציונות: המימד הטריטוריאלי של שלמות הארץ או המימד הדמוגרפי של ההומוגניות הלאומית?
חברה דמוקרטית בתנאי לחץ
החברה הישראלית הינה חברה בעלת משטר פוליטי דמוקרטי הנתונה בתנאי לחץ שמקורם בתמורות דמוגרפיות, בסכסוך חיצוני מתמשך ובשסעים פוליטיים וחברתיים עמוקים. צרכי הביטחון וקליטת העלייה העמידו את המשטר הדמוקרטי בישראל בלחצים צולבים: מצד אחד, הלחץ שמקורו בהקצאת משאבים לטובת קליטת העלייה ובניין הכוח הצבאי, מצד שני, הלחץ שמקורו בצורך להיענות לתביעות פרטיקולאריות של קבוצות שונות בחברה, שהוא ממאפייניו של משטר דמוקרטי. כמו כן, גם בעצם המעורבות בקונפליקט כרוכות סכנות לדמוקרטיה, למשל סכנת מרכוז הממסד הצבאי והביטחוני בחיים הדמוקרטיים כדי עירובו בכל הנוגע לעיצוב המדיניות הלאומית, גם כאשר אין זה נוגע לענייני ביטחון מובהקים.
כושר העמידה של משטר פוליטי דמוקרטי בלחצים שמקורם בהתרחבות דמוגרפית, צמיחה כלכלית ומעורבות בסכסוך חיצוני מתמשך, מותנה במידה רבה בקיומם של לכידות חברתית וקונצנזוס פוליטי רחב. אולם, החברה הישראלית הינה חברה רבת-שסעים: שסע לאומי בין יהודים לערבים, שסע עדתי בין מזרחיים לאשכנזיים, שסע דתי בין יהודים לחילונים, שסע מעמדי-כלכלי (שאיננו ייחודי לחברה הישראלית) ושסעים אידיאולוגיים נוספים ורבים, כגון לגבי ההתנחלויות ולגבי רעיון "מדינת כל אזרחיה". הקונפליקטים הנובעים משסעים אלו פוגמים בלכידות החברתית ומקשים על תפקודה של החברה הדמוקרטית, מפני שטמונה בהם סכנת "המצב הבלתי נשלט" המוביל לאנומליה חברתית. עם כל זאת ועל אף הלחצים בהם עומד המשטר הדמוקרטי הישראלי, הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה לתפקד לשמור על יציבותה הבסיסית.
