תמורות בפילוסופיה בין קאנט והגל

תמורות בפילוסופיה בין קאנט והגל

תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים

מאז דקארט מתרחש ויכוח עמוק בין רציונליזם ואמפיריציזם. אלו מתווכחים בשאלה: האם אנו מסוגלים לבסס אנליזה לחשיבתנו ללא ניסיון מספק. מחד, הקוגיטו של דקארט כנקודה הארכימדית, כנקודה הוודאית. מאידך, לוק ויום אשר מורים כי יש הכרח בשלב מוקדם של ידיעה. שפינוזה נמצא מעט מחוץ לשני המחנות, ואולם רוב ההוגים- אפשר לחלקם בין שני הזרמים [ואף להקביל את הדיון במידת מה למחלוקת שבין סופיסטים ואטומיסטים. נדמה כי דיון זה אינו מוכרע במשך כמאתיים שנה. עד שבא קאנט ומורה: שניכם טועים ושניכם צודקים. הוא מורה על סינתיזה: אנו יודעים את הדברים מתוך משהו, ואולם משהו זה אנו מביאים מתוכנו. (תיאור זה הוא במידת-מה הגלייני [?]). יש מי שיאמר כי עמדתו של קאנט הינה כעין רוויה, השלמה, מנוחה ונחלה וכל מה שמעבר לה הינו שכלול שיטתו של קאנט [לצד הבלחות מקריות ובלתי-רצופות של צידוד באמפיריציזם וברציונליזם].

פיכטה, הגל ומרקס, כאמור, גורמים לסטייה כביכול של הפילוסופיה ממסלולה. ואולם אם היינו רוצים להמשיך ברצף אחד את הפרוייקט הקנטיאני הרי היה עלינו להמשיך בפרוייקט ההבנה המושגית של הידע שלנו ושל טבע התודעה האנושית. וזה במידת-מה מעשהּ של פילוסופיה קונטיננטלית, המתייחסת למבנה הידע והתודעה בראי הלשון הפוליטיקה וכו'.

ברם, אנו נראה כיצד אמנם (!) דרכם של הגל-מרקס ושות' יכולה הייתה ממש ולכתחילה לנבוע בתגובה-בהמשך-ברצף לרעיונותיו של קאנט.

 טבלת זמנים – בין קאנט למרקס

ראה גם: בין קאנט והגל – רקע

[הגל-קאנט: המשך או חלופה] עולם הרוח האנגלו-סאקסי רואה בהגל משלימו של קאנט.  בין השניים קיים שבר. קאנט משתייך למסורת אשר רואה את החשיבה הפילוסופית כעל-זמנית. הגל לע"ז מנשא את ההיסטוריה ומותיר לפילוסופיה תפקיד מתווך. לפער, או חוסר-פער זה, ישנה השלכה על תפיסת האדם המודרני שלנו. קאנט מזוהה כהתגלמות העליונה ביותר של תפיסות ליברליות: פרט עליון בעל חירות פנימית מוסרית ולכן גם מעשית אינסופית. הגל לע"ז רואה את הפרט בהקשר חברתי-תרבותי-דתי-היסטורי וכו'. היינו פרט המחוייב למסגרות ולמסורות בו הוא מצוי. יש שהורו (המסורת האנגלו-סאקסית) בהקשר זה כי הגל השלים את קאנט: היינו עידן, סייג ועיבה את התפיסה הליברלית המופשטת: אדם אינו בא לשתף פעולה ולקיים החלטות כשהוא מופשט ממסורת ותרבות. אלו שייכו את הגל לנקודה על הרצף של מסורת ליברלית. ואולם, מי שמבקש להדגיש את הפער- עליו לראות את הגל כאלטרנטיבה לקאנט. הגל אינו מדבר כמו קאנט על דואליזם של אדם מכיר ואדם פועל. המסורת האנגלו-סאקסית טוענת כי הגל תיקן משהו באדם הפועל של קאנט; והסכים עמו-המשיך אותו בדעתו על האדם המכיר. ואולם ניתן לומר גם כי לפי הגל חושב שהמכיר הוא הפועל: היינו פועל מתוך תודעה תרבותית והקשר. דבר אחר: לפי הגל אין סובייקט אחד. ברגע שיש [מובחן, מוגדר] אחד, ממילא ישנו גם אחר. נקודת המוצא של הגל אינה היחיד כי אם מישהו-משהו המקיים אינטראקציה עם אחר. לפי הגל האדם עובר תהליך של הכרה: בתחילה חושב האדם כי הוא טיפוס קאנטיאני, בעל חירות הכרתית גמורה, ובהמשך הוא מגלה את היותו בְּהקשר, כחלק ממסורת וכו'. קאנט מצביע על הניגוד בין טבע לחירות; והגל מורה כי טבע מכונן חירות, או נכון יותר, כי ע"מ להגיע לחירות יש להכיר במצב של הטבע, היינו טבע האדם [באופן מתווך, בתוך] בחברה.

האופן שבו מתקיים ויכוח בין תפיסות רלטיביסטיות לבין תפיסות בלתי-רלטיביסטיות קשור לדברים האמורים. הכרה הגלייאנית, המתייחסת לשונות בין בני-אדם החיים במקומות ובזמנים שונים, פותחת כמובן פתח לרלטיביזם. לקאנט אנו נוטים בד"כ לייחס אנטי-רלטיביזם: אדם בעל מערכת ערכים לוּ יובל (כדרך שעושה סוקרטס לעבד בדיאלוג מנון) באופן הפילוסופי הנכון יגיע לאותה מסקנה פילוסופית ["נכונה"]. כבר הרדר, תלמידו של קאנט, מפקפק באפשרות להוביל באופן זה בני-אדם; לצמצם בנ"א לאופן אחד של רציונליות (…) ואולם הגל נתפס כרציונליסט. הכיצד? תשובתו: אמנם בני-אדם חיים באופנים ובתרבויות שונות. אולם (!) הרציונליות שלנו [העולם בכללותו, התרבות האנושית] צריכה להתנסות במקרים ובתופעות שונות כדי להגיע להשלמה. כל נוהג של תרבות במקומה הוא מופע חלקי של הרציונליות בחלק זה של העולם ושל התרבות האנושית [באשר-היא]. לו היו מישהו [באיזה אופן-שהוא] מצליח לצרפן לכלל אחד היה פוגש ברציונליות השלמה. וכך מאפשר הגל ריבוי אשר אינו מקרי. המופעים השונים של הרציונליות, האחת והיחידה, אינם מתנגשים אלא מגלמים ממש תבונה אחת באופנים אחרים, חלקיים, חוורים. הגל טוען כי תהליך-מערך התנסויות זה אמנם מתכנס לבסוף לרציונליות של ממש [שניתן לממשה, להצביע עליה ולומר: רציונליות גמורה].