דה-סוסיר והסטרוקטורליזם

סוסיר תרם כמה תרומות מכובדות הן לבלשנות והן לסטרוקטורליזם בדמות אבחנת שרירותיות המסמן הלשוני, ההבחנה בין לאנג ופארול, ההבחנה בין סינכרוני ודיאכרוני וקביעת ערכו של רכיב לשוני רק ביחס למערכת בה הוא מתפקד וזאת על סמך יחסים סינטגמטיים ופרדיגמטיים וכן ניגודים בינאריים.

שרירותיות המסמן הלשוני –סוסיר טען כי הקשר בין המסמן (הייצוג הקולי או הגרפי של הסימן) לבין המסומן (משמעותו של הסימן) הוא שרירותי ואינו מבוסס על דבר מלבד מוסכמות חברתיות קונטינגנטיות (למעט אונומטופיאיות). את הרפרנט (המושא הקונקרטי אליו מתייחס הסימן) הוציא סוסיר לגמרי מתחום הדיון. הסטרוקטורליסטים הסיקו מכך שהלשון היא מערכת אוטונומית שאינה כפופה למציאות חיצונית לה, תובנה שאותה הרחיבו הסטרוקטורליסטים לכלל ביטויי התרבות האנושיים.

לאנג ופארול – סוסיר הבחין בין המערכת המופשטת של כללי הלשון (הלאנג) לבין השימוש הספציפי בה (פארול). הבחנה זו הניעה את הסטרוקטורליסטים לראות את התוצר התרבותי הספציפי כביטוי בלבד של המערכת שמתוכה הוא יכול להיות מובן. העדיפות המחקרית שנתן סוסיר ללאנג הנחתה את הסטרוקטורליזם להתעניין במערכות או המבנים ולא בביטוי הפרטי שלהן.

סינכרוני ודיאכרוני – סוסיר הבחין בין חקר המערכת על פני זמן (מחקר דיאכרוני) לבין חקר המערכת בזמן נתון (מחקר סינכרוני) ונתן עדיפות לזה האחרון שאותה אימצו גם הסטרוקטורליסטים.

יחסיות המשמעות – סוסיר קבע כי שפה היא מערכת בה ערכם ומעמדם של המרכיבים נקבע באמצעות היחסים בניהם. בהקשר זה הבחין סוסיר בין סינטגמה ופרדיגמה כאשר סינטגמה מבטאת את היחסים הלינאריים בין מרכיבי השפה המצטרפים תחת חוקי התחביר ופרדיגמה מתייחסת לקישורים סמנטיים אסוציאטיביים – "שרשרת פרדיגמתית" (מה שמכונה במילונאות "שדות סמנטיים") – של מילים קרובות אך שונות שמגדירות זו את זו. הדרך בה רכיבים במערכת הלשונית נבדלים זה מזה (במישור הפרדיגמטי), אליבא דה-סוסיר, היא בינארית בכך שכל רכיב יכול להיות דומה לרכיב אחר במובן אחד ושונה ממנו במובן שני וכך לקבל את ערכו (סירה דומה לספינה בהיותה כלי שיט אך שונה ממנה בגודלה, אם דומה לאב בהיות שניהם הורים אך נבדלת ממנו במין). לטעמי גם המישור הסינטגמטי רלוונטי לסטרוקטורליזם בשל ההשלכה שיש למבנה על הרכיב ("פרדיגמה" אצל סוסיר אינה שקולה ל"פרדיגמה" אצל תומס קון. רצח בתנ"ך, אצל דוסטויבסקי ואצל אדגר אלן פו אינו ממלא את אותה פונקציה מבנית אם נתייחס לחוקיו של ז'אנר כאנלוגיים לתחביר). כך יכלו הסטרוקטורליסטים להבין את התרבות והספרות כמערכת בה אין למרכיבים ערך עצמאי מוגדר אלא רק יחסי בכפוף לשאר מרכיבי המערכת.

לסיכום, הסטרוקטורליזם אימץ חלקים ניכרים מהמתודולוגיה של סוסיר בתחום הבלשנות והחיל אותה על כלל תחומי התרבות האנושית, כמו האנתרופולוגיה, ובייחוד על ביטויים אמנותיים של תרבות זו כמו הספרות. ההבנה של התרבות כמערכת סימנים אוטונומית שמרכיביה מקבלים את משמעותם רק זה ביחס לזה, מערכת היוצרת מציאות ולא משקפת אותה ושתוצריה הספציפיים הם ביטוי של מבנים שרק מתוכם יכול התוצר להיווצר ולהיות מובן הוליכה להנחה כי הכרת הסימנים הללו תאפשר לקרוא ולפענח את התרבות ממש כפי שעושים עם השפה.