עד כמה הופכת הכלכלה לגלובלית?
השוק העולמי רחוק מלהיות גלובלי. למרות שהוסרו מחסומים, יש עדיין הבדלים דרמטיים, למרות הסחר והייצור הרב-מדינתית, למרות אמנות בין-לאומיות שמסדירות פתיחות כלכלית… השוק רחוק מלהיות שוק אחד (מחירי המוצרים אינם אחידים).
מחקר שבדק את הסחר בין ארה"ב לקנדה – התגלה כי ישנה הטייה ברורה בקנדה לכיוון סחר פנים-קנדי. וזאת למרות שהגבול בין ארה"ב לקנדה פתוח ויש בין השתיים הסכמים כלכליים מפותחים. ממחיש את העובדה, שלמרות הכל, ישנה הטייה לכיוון כלכלות לאומיות.
תופעה נוספת – משברים כלכליים עולמיים. לדוגמא, כאשר במקסיקו התחולל משבר ב-94 ובאסיה ב-97, כל הבורסות בעולם הגיבו בירידות שערים חדות. ישנה פסיכולוגיה-המונית-כלכלית.
יש פה דילמה אפילו למי שמסתכל על הדבר מבחינה כלכלית בלבד – מה עושים כאשר המדינה עומדת להתמוטט כלכלית. האם נותנים למדינה להתמוטט או מסייעים לה? מצד אחד, אי אפשר לעזור לכולם (אם כל המדינות היו יודעות שהן יכולות לנהוג באופן לא אחראי, משום שהבנק העולמי יסייע להן בכל מקרה – המצב היה מוביל לשבר), ואילו מצד שני, אין אפשרות לתת למדינות להתמוטט ß עשוי לגרור מדינות אחרות ולהוביל לכאוס כלכלי.
נוצרת דילמה כאשר אנו רואים שנוצרת מערכת כלכלית בין-לאומית שיש לה השלכות פוליטיות וכלכליות. ניתן להגיב לזה בכל מיני צורות, אבל אנו יכולים גם לנסות לראות מהם הבעיות העיקריות ולנסות לבחון כיצד אנו מתמודדים איתן.
הבעיה 1 – ההון והעסקים ניידים יותר מהעובדים – בעיות של שכר לעובדים לא מיומנים או אבטלה מאוד נרחבת (בארה"ב אבטלה נמוכה, אבל הכנסות נמוכות לעובדים הבלתי מיומנים, באירופה יותר אבטלה).
בעיה 2 – התחשבות באלמנטים תרבותיים שעומדים בניגוד לנורמות של השוק הגלובלי. לדוגמא: התנגשות בין הדת לחוקי המדינה (מצד אחד אי אפשר להפלות אנשים בגלל דתם, ומנגד הדת לא יכולה להכנס לשיקולי החוק במדינה דמוקרטית ליברלית מתוקנת). {הדוגמא של הלפרין ונתב"ג 2000).
אם לא ימצאו פתרונות, ההתנגדות לגלובליזציה תצבור תאוצה… גם חסידי הגלובליזציה לא יכולים להתעלם מהבעיות – הן לא יסתדרו מעצמם – חייבים להתמודד עם הפערים ועם ההשפעה התרבותית ß יש ליצור רשת ביטחון יחד עם הניסיון להשתלב בכלכלה הגלובלית.
פוליטיקאים משתמשים בגלובליזציה הרבה פעמים בכדי להצדיק התנהגויות מסוימות. אמירות בנוסח: "חייבים לעשות X משום שזהו צו הכלכלה הגלובלית" – אינן מבוססות ואינן מחויבות המציאות. אמנם ישנם תמריצים להתנהגויות, אבל אין אפשרות להצביע דרך ספציפית מסוימת.
המדינות הן עדיין מרכז העוצמה הפוליטית. עם זאת יש תהליכים שגורמים למדינות לאבד את כוחם. יש הטוענים שהמדינות יאבדו את כוחם. אחד הסימנים לכך הוא שהמדינה מאבדת את המונופול על כוחה של המדינה ß לדוגמא: המאבטחים שאינם שייכים לכוח מטעם המדינה. אם חברות האבטחה יתאגדו – יוכלו באופן תיאורטי להוות איום על המשטרה.
אלמנט נוסף – איבוד המונופול על הכסף. יש הטוענים, שגורמים מסוימים יסחרו ביניהם בכסף אלקטרוני, שאינו מטעם המדינה – ואז המדינות מאבדות כל נגיעה לכסף המועבר. יש הטוענים, שהמצב עלול להגיע למצב שבו המדינה לא תוכל לגבות מסים (גם מנקודה אחרת – אם הכסף האמיתי פשוט יועבר למקומות המהווים מקלטי מס).
יש המפרסמים חזונות על עולם ללא מדינות… על עולם שבו ישנה אנרכיה… יש הטוענים, שהמוסדות שהציבור בוחר הולכים ומאבדים מכוחם לטובת מוסדות שאינם נבחרים.
מנגד, הליברטיאנים מניחים שהשוק יאזן בסופו של דבר את עצמו. "היד הנעלמה" תיצור איזון חדש מסוים, שיהיה יותר טוב מאשר העולם שקיים כעת.
סביר להניח שגם נוכח הגלובליזציה המדינה לא תאבד את מעמדה. עם זאת, יהיה לה קשה יותר לעמוד בפני האתגרים העומדים בפניה. נוצרת בעיה מבחינה דמוקרטית – מדינות מתקשות יותר ויותר לענות לדרישות התושבים שלהם, כאשר הם נתונים ללחצים של גופים בין-לאומיים. קשה להיענות לדרישות התושבים בתחומי רווחה וכלכלה – כאשר המנהיגות נדרשת לסטנדרטים כלכליים מסוימים. כמו כן, ישנה אפשרות שמערכות משפט מחוץ למדינה יפגעו בריבונות של המדינה – בניגוד לדעת האזרחים במדינה מסוימת.
איך מדינות מגיבות לגלובליזציה? הן יכולות להגיב בנסיון להגן על עצמן (מדיניות פרוטקציוניסטית) – מגנות על עצמן הן בתחומים של עבודה (עובדים זרים), מיסים…. הן יכולות גם לקחת חלק בכלכלה הגלובלית – שליחת נציגים ונסיון להשפיע על כל הפורומים הבין-לאומיים. ויש הטוענים, שבסופו של דבר יהיה צורך ביצירת מוסדות של ממשלה עולמית, אשר לא תהיה ממשלה ריכוזית ß יותר חזקה מהאו"ם, אבל אין מדובר בלקיחת העוצמה של המדינה ß פיזור של עוצמה כלפי מעלה וכלפי מטה מהרמה הלאומית המדינתית.