פמיניזם במדע המדינה/ ג'ני צ'פמן
לפמיניזם הרדיקלי בסוף שנות ה-60- השפעה עצומה על הפוליטיקה ובעיקר על ערכים תרבותיים בעולם המערבי. בעיקר במובן רעיון "האישי הוא הפוליטי".
האנשים נחשפו לרעיון המגדר והתפתח תחום לימוד חדש שעסק בנושאים שנחשבו לא פוליטיים או שלא נחשבו כנושאים לדיון כלל (הפלות, אונס, אלימות נגד נשים- הוגדרו לראשונה כבעיות חברתיות בוערות).
עם הזמן הפמיניזם הפך מרדיקלי לפרגמאטי יותר ובעיקר למגוון יותר. גישות פמיניסטיות חדשות הופיעו והמצב כיום הוא שקשה לומר שיש גישה פמיניסטית קוהרנטית, הגישה עוברת שינויים תמידיים- הפמיניזם משנה את עצמו עם השינויים שחלים בחברה ובתנועות חברתיות אחרות, ומשתנה עם שינויים פוליטיים וחברתיים.
פמיניזם רדיקאלי והתפיסה הפוליטית המקורית של הפמיניזם המודרני:
סוף שנות ה-60- ראייה הוליסטית (שלמה) של העולם הפוליטי/סוציאלי/פסיכולוגי/תרבותי הנשלט על ידי גברים. כביכול, בגלל נחיתות המין הנשי העולם הפך לכזה.
מתוך זה צמחה התקווה ששחרור האישה ישנה את התמונה. פתיחת החינוך לנשים הגביר את המודעות לאי השוויון ואיתו את השאיפה לשנות את המצב.
הנושאים שהעסיקו את התנועה הפמיניסטית לא היו חדשים, החידוש היה אם כך- העובדה שנושאים אלה קיבלו פרספקטיבה פוליטית.
מחקרים אנתרופולוגיים גילו שחברות מגיבות לשוני הביולוגי על ידי יצירת דיכוטומיה (שני קצוות) בין גברים לנשים. האישה מקבלת תפקיד תרבותי מסוים וערכים מסוימים והגבר יוגדר ע"י השונות מערכים אלה. מתוך כך הוגדרה גם ההיררכיה- הערכים הנשיים מוערכים פחות מאלה הגבריים.
מדוע צעדו החברות לעבר אי השוויון?
ההסבר המקובל ביותר הוא הצורך הגברי בהישגיות ובסטאטוס לעומת האימהות ה"בטוחה" השמורה לנשים בלבד. החוסר בזהות הבטוחה וביכולת לאימהות גרמו להם להגדרה עצמית חזקה חוזרת ונשנית (מן "קונטרה" מודגשת) שמגדירה היררכיה ברורה וכמובן מוציאה את הנשים מתוכה (קיטוב).
תיאוריה זו חיונית לתנועה הפמיניסטית כיון שהיא הוכחה שמצב זה ניתן לשינוי כי הוא מצב חברתי.
הפמיניסטיות הרדיקליות ניסו לעצב מחדש את התיאוריה הפוליטית:
כוח הוחלף בכוחניות, הישגיות הוחלפה בשליטה ואי שוויון תורגם ל- שיעבוד/דיכוי– השינוי היה בתחילתו טרמינולוגי!
כדי לחולל את המהפכה בתחילתה היה צורך ראשוני לברוח מכל ההגדרות האוניברסאליות של המין הנשי ולהיות זהות לגברים כדי לעורר דעת קהל. בעיות שבהן נתקלו נשים בעבר וייחסו אותן לאישיותן התגלו פתאום ככלליות ונובעות מדיכוי גברי פוליטי.
באותה תקופה- הבחנה בין התחום הציבורי לפרטי (מה שקורה בבית הוא אינו עניין לחברה/מדינה) נשים שיצאו לעבוד בעצם נכנסו לראשונה לתחום הציבורי שעד אז לא היו חלק ממנו ונאלצו להתגבר על האפליה ועל הקשיים הכרוכים בכך (בעיקר בגלל העובדה שנאלצו-ונאלצות עד היום- להמשיך ולנהל גם את ענייני ה"פרטי"- הבית).
הערכים השולטים- הגבריים והנשים, כדי להשתלב, אימצו אותם. הערכים הנשים נשארו בחוץ- מתוך מצב זה נוצר הצורך לא רק להשתלב בתוך המערכת הסקסיסטית הקיימת ולקבל את הערכים הגבריים אלא להפוך גם את הפרטי לציבורי/פוליטי ולשלב גם ערכים הנחשבים נשיים בתוך המערכת הפוליטית/ציבורית החסרה אותם כל כך- כך תוגדר החברה באופן חדש.
מה השתבש? הגישה הפמיניסטית הופכת פרגמאטית יותר:
המטרה של הפמיניזם הייתה- לחשוף את השיטה הסקסיסטית הקיימת (שליטה גברית בכל תחומי החברה והחיים).
מטרה זו חשפה חוסר עקביות באסטרטגיה של התנועה הפמיניסטית- ושני נושאים בעיתיים במיוחד- אימהות (חוסר האפשרות להוציא את התפקיד הזה לחלוטין מידי האישה, בעיקר בגלל חוויות ההיריון והלידה) ודמוקרטיה פמיניסטית.
נושאים שנויים במחלוקת:
-ההבחנה בין סקס לג'נדר (מגדר)- בין הביולוגי להגדרה העצמית.
-האישי הוא הפוליטי- פוליטיקה קשורה לכל החלטות המעצבות את חיינו- זהו לא רק ניסיון לתת ביטוי לקהילות קטנות יותר או כאלה שבשוליים אלא גם להביא את היחסים הבינאישיים (למשל, במשפחה) למרכז הבמה כמשקפי נורמות חברתיות ובעיות גלובליות יותר- הרצון של פלג מסוים בפמיניזם הוא לבנות עולם פוליטי חדש הבנוי על יחסים בינאישיים ואחריות אישית, ידגישו את האחריות האימהית של האישה ויהוו בסיס לדמוקרטיה פמיניסטית מסוג חדש.
-הצורך בהגדרה חדשה של מושג הדמוקרטיה (כי דמוקרטיה נחשה לשלטון ה"גברי"- הצגת הצעות שלטון אלטרנטיביות.
-הויכוח על המיניות (הייתה טענה שהטרוסקסואליות נועדה לדכא נשים)- הבאת ההומוסקסואליות למרכז הבמה והתמודדות עם ההתנגדות החברתית (בעיקר הגברית) לכך.
האם בהגדרה העצמית אין מימד של הנצחת ההבדלים בין המינים ושלטון הגבר? האם היפוך היוצרות לא יגרום לשליטה נשית?
חלק מן הנשים דיברו על מצב זמני וחיוני למהפכה עד שיגיע מצב שבו אין משמעות למגדר הפמיניסטיות הרדיקליות לעומת זו היו פסימיות יותר ואימצו את הגישה שגברים הם ה"אויב" ושאמצעים אלה הם גם המטרה.
המציאות טפחה על פניהן כאשר ביקורת הגיעה גם מצד גברים וגם מצד נשים (שטענו שהן נאבקות את מאבקן של הנשים על חשבון מאבקים חיוניים אחרים).
פמיניסטיות רבות הגיעו מתוך המרקסיזם והסוציאליזם- שם ה"שוויון" היה קיים בציבוריות אך בתוך המשפחה האישה נשלטה על הגבר והגברים הסוציאליסטים לא מיהרו לשנות זאת או להתערב.
פמיניזם "שחור":
מזהה גזענות כעוד מאפיין של דיכוי.
זהו ביטוי של בטחון חדש של נשים שחורות בארה"ב ובאירופה- מאבקן קידם נשים לבנות ושחורות אך דרש פיצול נוסף בתנועה הפמיניסטית כי הן טענו שמאבקן של הנשים השחורות ייחודי.
בסופו של התהליך היה צורך באיחוי הקרעים בתנועה והבנה שכל קבוצה צריכה לקבל ביטוי במאבק.
בשנות ה-70 וה-80 – הויכוח היה בין פמיניזם לסוציאל פמיניזם
בשנות ה-90 האבחנה היא בין פמיניזם, פמיניזם פוסט מודרני ופוסט מודרניים פמיניסטיים.
אע"פ כן- הרבה פמיניסטים המשיכו בדרכם- מקבלים גיוון בדעות אך נאמנים לפמיניזם הישן שקשור באופן הדוק לאג'נדה פוליטית.
נוצרו 2 סוגים של כתיבה מדעית-פוליטית:
המודרניסטים- תרבות היא תוצאה של אינטראקציה בין רעיונות-ניסיון-מעשים בעולם הבנוי מיחסים סוציאליים כלכליים ופוליטיים- ופמיניזם היא תנועה חברתית פוליטית.
הנושא המרכזי הוא- הדו קרב בין ההיגיון לטבע- ההיגיון מיוחס לגברים ואילו הטבע- לנשים.
תפיסת הדו קרב משותפת לפמיניזם הרדיקלי (דו קרב מיני) ולפמיניזם המרקסיסטי (דו קרב מעמדי). תפיסת זו מגיעה מן התפיסה הבסיסית של התפתחות התודעה האנושית- דו קרב בין ה"אני" ל"אחר".
הפוסט מודרניסטיים- תרבות היא עולם של רעיונות מנותקים מהגוף- המין הוא בקושי סימן- פמיניזם הוא צורת חשיבה ופעולה פוליטית.
הצורך בשילוב והראייה שהגדרת ה"שונה" הלכה רחוק מדי הולידה תפיסה פרגמאטית יותר.
הפרספקטיבה הפמיניסטית במדע המדינה באמצע שנות ה-90:
2 סיבות ברורות למיעוט החקר הפמיניסטי בפוליטיקה:
1. מספר מועט של נשים בתחום
2. לימודי הפוליטיקה כפי שהיו אז לא התאימו לגישה הפמיניסטית והיה צורך בשבירת מוסכמות.
2 אספקטים בפמיניזם בפוליטיקה:
1. חלוקה לפרקים/תקופות בתוך השתלשלות האירועים ההיסטוריים.
2. התייחסות לפמיניזם כנושא בפני עצמו- הפך את התחום לחיצוני ולא חלק אינטגראלי מדע המדינה.
פמיניזם ומחשבה פוליטית:
קורא לשינוי כללי בכל מערכת המחשבה הגברית של הרעיונות הפוליטיים- נכתבו מאמרי ביקורת בראייה פמיניסטית על הרעיונות ה"גבריים" ועוצבו לתיאוריות חדשות פמיניסטיות.
עד 87 לא פורסמו כמעט רעיונות פמיניסטיים והתיאוריה הפמיניסטית לא אורגנה באופן שניתן להשוואה עם תיאוריות אחרות.
הפמיניזם וההליכים הפוליטיים:
הגישה הקיצונית- פוסלת את כל ההיררכיות והמסגרות הקיימות כי טוענת שאין בהן ביטוי לאינטרסים נשיים- מעורבות פמיניסטית בתוך ארגונים גבריים קיימים סופם להיכשל.
הפמיניזם הנורדי- לעומת זאת- מעודד שילוב במערכות קיימות על מנת להשיג מטרות פמיניסטיות ולתן את השיטה מבפנים.
מדינת הרווחה- מנציחה אמנם ערכים גבריים ואת ההיררכיה הקיימת בה נשים נמצאות במקצועות "נחותים" יותר ומשתכרות פחות, אך היא שיחקה תפקיד קריטי בשלוב נשים במערכת החברתית/פוליטית וגרמה להן להתאגד בצורה מקצועית ככל שהדיכוי גבר.
רעיון ה"מסה הקריטית" של נשים בחברה- כניסה של נשים למשרות מפתח בכמויות גדולות יותר בעיקר בתחום הפוליטיקה והחקיקה הוא הכרחי לאסטרטגית ההשתלבות במערכת הקיימת והוא גם המטרה שלה- רק כך נשים יוכלו לטפל באינטרסים המוצהרים שלהן, עד שהאינטרסים האלה יהיו מובנים מאיליהם וחשובים לא רק לנשים.
פמיניזם ועבודת שטח:
רוב המחקר החברתי נעשה דווקא על רקע ירידה בכוחן והשפעתן של תנועות פמיניסטיות בתחומים הנוגעים להן.
המחקר האמפירי הפמיניסטי נכשל בסופו של דבר. המחקר הראשון שנעשה חקר התנהגות פוליטית נשית בארה"ב וגילה התנהגות פוליטית שלא מתיישבת על מטרות הנשים- מסקנות המחקר "נופחו" והפכו להכללות חסרות ביסוס על ההבדלים בין גברים ונשים.
מחקר חדשני יותר נעשה על ידי קרול (כפרה) גיליגן. העבודה התמקדה דווקא בהבדלים בין גברים ונשים, דבר שהכעיס פמיניסטים רבים אך כיום הוא מסמן את הדעה הרווחת של הפמיניזם כיום שמקבל את עובדת ההבדלים.
מחקרים פמיניסטיים שיטתיים נדירים היום.
מסקנות:
מקור האג'נדה הפוליטית- בתנועות הפמיניסטיות הרדיקליות המוקדמות
שחרור האישה השפיע לא רק על נשים אלא על כל המרקם החברתי
ההשפעות הפוסט מודרניסטיות פגעו בתנועה הפמיניסטית כתנועה חברתית/פוליטית
הייאוש בתנועה הוביל לגישות פרגמאטיות יותר ולתקווה לשיתוף פעולה עם גברים
ההשפעה של נקודת המבט הפמיניסטית היא עדיין לא מספיק משמעותית- בגלל השינוי התמידי העובר על התנועה ובגלל מגוון הגישות בתוכה.
חוסר במחקר אמפירי הרחיק מהפמיניזם את רוב המטרות הפוליטיות שלהן והשאיר תחומים רבים בפוליטיקה ללא הסתכלות מן המימד הנשי.
