האם פרשנות יוצרת את סדרי העולם של החברה, או שמא יחסי הכוחות בחברה הם שקובעים את הפרשנות הנכונה למציאות?
קליפורד גירץ נחשב לאחת הדמויות המרכזיות באנתרופולוגיה של המאה ה-20, בזכות גישתו הפרשנית וההמשגה של המושג תיאור גדוש (Thick Description). גישה זו, אשר שואבת השראה מההרמנויטיקה, הפנומנולוגיה והסמיוטיקה, מציעה לראות את התרבות כרשת של משמעויות הדורשות פרשנות מעמיקה. אלא שבמקביל לעלייתה של הפרשנות התרבותית של גירץ, הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו הציב אתגר משמעותי למושגי המשמעות והידע, כשהוא מנסח עמדה חלופית המדגישה את הכוח כמנגנון המרכזי שמעצב את הידע האנושי. המחלוקת בין גירץ לפוקו אינה רק תאורטית, אלא משקפת תפיסות שונות על הדרך בה יש להבין את החברה, התרבות והפרקטיקות החברתיות.
גירץ: משמעות כפרשנות תרבותית
גישתו של גירץ מבוססת על ההנחה שהתרבות היא מערכת של סמלים ושכל פעולה חברתית נטועה בתוך רשת משמעותית רחבה יותר. תיאורו של התרבות כ"web of significance" מדגיש את הצורך להבין כיצד פרטים מעניקים משמעות לעולם סביבם. בעבודותיו הקלאסיות, דוגמת משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי גירץ מנתח פרקטיקות תרבותיות כטקסטים טעוני משמעות, אשר ניתן "לקרוא" אותם על מנת להבין את האופן שבו חברה מבנה את עולמה הערכי והחברתי.
השאיפה של גירץ היא לחשוף את השכבות העמוקות של המשמעות הטמונה בטקסים, סמלים ונרטיבים תרבותיים, תוך שימוש בגישה הרמנויטית הדומה לקריאה ספרותית של טקסטים. בכך, הוא מתנגד לגישות פונקציונליסטיות ומבניות, כמו זו של קלוד לוי-שטראוס, הרואות בתרבות ביטוי של מבנים אוניברסליים קבועים.
פוקו: כוח כמנגנון שמעצב משמעות
מנגד, פוקו קורא תיגר על ההנחה שהמשמעות היא תוצאה של פרשנות פנימית בלבד. הוא טוען שהידע אינו קיים באופן נייטרלי וגלוי, אלא הוא תמיד תוצאה של יחסי כוח המעצבים את התפיסות שלנו על המציאות. בספרים כמו המילים והדברים והארכיאולוגיה של הידע, פוקו מציג את מושג השיח —המבנים המוסדיים, הלשוניים והחברתיים שמכתיבים כיצד אנו מבינים את העולם.
מנקודת מבט פוקויאנית, פרקטיקות תרבותיות אינן רק שיחים עשירים במשמעות אלא גם טכניקות של שליטה. לדוגמה, בעוד גירץ היה רואה בזירת הקרבות של תרנגולים בבאלי טקס טעון סמלים על היררכיה וגבריות, פוקו היה מתמקד במנגנוני השליטה המכתיבים כיצד מותר לחשוב על טקס כזה ומי מוסמך לפרש אותו.
האם פרשנות יכולה להיות חפה מכוח?
המחלוקת המרכזית בין גירץ לפוקו נוגעת לשאלה: האם ניתן להבין תרבות ללא התייחסות למבני הכוח המעצבים אותה? גירץ, למרות שהכיר בכך שאין תיאור אתנוגרפי "אובייקטיבי", עדיין האמין שאפשר לפרש משמעויות תרבותיות בדרך שתשקף את נקודת המבט של בני התרבות הנחקרת. פוקו, לעומת זאת, יטען שכל פרשנות היא בהכרח תוצאה של מערך כוח מסוים—כולל הפרשנות של גירץ עצמו.
בהקשר זה, ביקורת פוסט-מודרנית ופמיניסטית, דוגמת זו של גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, מציעה כי גישתו של גירץ עלולה להשתיק קולות שוליים. ספיבק שואלת: האם "הסאבלטרנט" (המדוכאים והמודרים) יכולים לדבר, או שמא הפרשן האנתרופולוגי תמיד חותר להכניס אותם לשפה ולמערכת המושגים שלו עצמו?
בין משמעות לכוח
במובנים רבים, המתח בין גירץ לפוקו מסמל שני אופני הבנה של החברה האנושית. גירץ מדגיש את הצורך בפרשנות עשירה ומורכבת של המשמעות, בעוד פוקו מזהיר מפני כוחם של מנגנוני ידע לעצב ולשלוט באותה משמעות. המתח הזה ממשיך להדהד במחקר התרבותי והחברתי של ימינו: האם ניתן להבין פרקטיקות תרבותיות מחוץ למסגרת של כוח ושליטה? האם המחקר האנתרופולוגי הוא גילוי של משמעויות "אותנטיות" או אקט של כוח בפני עצמו?
