תורת המידות והמדינה: רוברט נוזיק – סיכום

רוברט נוזיק Robert Nozick

ב1974, קולגה של רולס במחלקה לפילוסופיה בהרווארד, רוברט נוזיק, כתב ספר רב השפעה Anarchy, State, Utopia.

Individuals have rights

זו אקסיומת הפתיחה של נוזיק, נקודת המוצא שלו. מזה יוצאת כל התפיסה המוסרית והפוליטית שלו. לא ברור מה המשמעות של משפט הפתיחה הזה, זו נקודת מוצא אקסיומטית, והיא עולה בקנה אחד עם מה שהובס ולוק חשבו על זכויות טבעיות. מבחינת רולס לומר שהזכויות טבעיות זה לומר משהו על מצב הטבע, וזו כבר הנחה מטאפיזית שעליה אנחנו לא יכולים להחליט. אז מה נשאר לנו מהמילה rights? אפשר לומר שזכויות זה מה שהחוק מעניק לנו, לדוגמא הזכות לצאת לפנסיה- יש לה היגיון, אך היא שרירותית במובן של טבע האדם. במובן הזה זכויות נתפסות על ידי חלק מהמשפטנים כעניין שהוא לחלוטין קונבנציונאלי, תוצר של חקיקה והסכמה. נוזיק רצה לומר הרבה יותר מזה. אין לו מטאפיזיקה שלמה, אלא חלקית. הוא טוען שהמושג של פרט כולל זכויות, הטענה דומה לזו של לוק, מושפעת מזו של קאנט. בני אדם הם לא ישים שאפשר לקבץ יחד ולתת להם משקל גדול יותר. שני בקבוקי מים יותר טובים מבקבוק אחד. אבל אי אפשר לומר ששני בני אדם יותר טובים מבן אדם אחד, בוודאי לא במובן של צדק חלוקתי, ולכן ודאי שאי אפשר להקריב אדם אחד לטובת שניים. אם חמישה בני אדם שווים יותר מאחד, למה שלא ניקח אדם אחד, נוציא את אבריו, ונשתיל אותם בשישה שבעה אנשים חולים. למה שלא נעשה את זה מראש? כל המסורת הליברלית יוצאת נגד התפיסה התועלתנית והקבצת בני האדם.

"אילוצי צד" side constraints

הוא טוען לאילוצי צד מוחלטים על כל החלטה שאנו עושים כבני אדם. ישנה הגבלה על המעשים שלנו, ואלו הזכויות. אסור לי לכפות, להרוג, לאנוס. הויכוח הבא הוא מהם אילוצי הצד. הוא מנסה לעשות זאת במהלך הספר ועל כך יש מחלוקת. בניגוד לשיקולים תועלתניים, יש דברים שמוגבלים על ידי אילוצים.

בעלות עצמית

נוזיק אומר שהאינדיבידואליזם של רולס לא מספיק רדיקלי. גם רולס חושב שבני אדם לא ניתנים לקיבוץ ודוחה את התפיסה של התועלתנות, אבל לדעת נוזיק הוא לא הולך מספיק רחוק. עקרונות הצדק של רולס מביאים בסופו של דבר לערעור התיאוריה ולערעור הזכויות. רולס הוא יותר מדי חברתי, פחות מדי אינדיבידואליסטי.

המושג הראשוני אצל נוזיק הוא בעלות עצמית. אצל רולס הטובין הראשוניים זה כבוד עצמי, נוזיק הולך עוד יותר רחוק לתשתית כללית ביותר במונחים קנייניים. להיות פרט זה להיות בעל בית על עצמך. להיות שולחן לא כרוך בבעלות עצמית, גם לא להיות כלב, להיות אדם בראש ובראשונה זה להיות בעל בעלות עצמית. אבל, בזה נגמר הסיפור, כי כל ההמשך יוצא מהגדרה זאת. יש לי בעלות עצמית על הגוף שלי, על הרצון שלי, חירות התנועה, אמונה דתית ועוד. החירות הבסיסית נובעת מרעיון של בעלות עצמית. אם כך, צריך להתחיל את פרויקט הצדק מחדש.

ראה גם: הליברליזם של רוברט נוזיק

תורת המידות והמדינה – סיכום