התיאוריה התועלתנית Utilitarianism
חילקנו באופן גס את התיאוריות הנורמטיביות באתיקה, דיברנו בעיקר על תיאוריות של מידה טובה, כאשר הנציג המובהק ביותר עד ימינו הוא אריסטו. תיאוריות שמציבות את האישיות המוסרית של הפועל, את הנטיות המוסריות, את המידה הטובה, מעלה, arête, בראש התיאוריה הנורמטיבית. הטוב הוא מה שהאדם בעל המעלה פועל.
הדאונטולוגי– קאנט, תורה שאיננה מסתכלת על האישיות המוסרית של הפועל, אלא על התכונה של הפעולה עצמה, העיקרון שמתוכה הפעולה נעשית. זו תורה של חוק מוסרי, שהוא מאפיין הפעולה המוסרית. תכונת האופי של הפועל המוסרי נגזר רק מפעולותיו.
תוצאתנות- consequentialism– מעמידה את המבחן של הטוב, ראוי, חובה, בתוצאות הפעולה ולא בחוק או באישיות המוסרית שעומדת מאחורי הפעולה. התועלתנות היא הדוגמא המובהקת ביותר, שני פילוסופים מייצגים: ג'רמי בנת'ם, וג'ון סטיוארט מיל. זו לא תיאוריה חדשה, אפלטון מתפלמס עם הטוב שבהנאה. הערך העליון של הגרסא ההדוניסטית של התועלתנות זו ההנאה. התפיסה התועלתנית הייתה מקובלת כבר בעולם העתיק. אצל אפלטון יש טענות רבות נגד עניין זה, גם אריסטו טוען שהדוניזם תועלתני הוא בהמי. אפלטון אומר שזה עניין שאף פעם לא יהיה מסופק, רעב תמידי.
בפילוסופיה המודרנית, הובס נחשב לאבי התועלתנות, אך אנו נתייחס לבנת'ם.
– יש עניין טלאולוגי , הגישה התועלתנית מכוונת לתכלית ולא לחוק.
– התועלתנות בדרך כלל קשורה לתפיסה נטורליסטית של האתיקה. ההדוניזם כדוגמא מובהקת לתועלתנות, הטוב קשור למצב טבעי שהאדם נתון בו, הנאה. והנאה הוא מושג נטורליסטי, שאנו חשים בו ומאפיינים את הטבע שלנו. אצל קאנט הטוב הוא בהכרח לא נטורליסטי, לא טבעי, רק קשור למבנה הלוגי או התבוני של החוק שממנו נעשית הפעולה.
גרסאות שונות לתועלתנות:
א. מהי התועלת?
א.1. הנאה– האפשרות הקלאסית אצל הסופיסטים היא ההנאה, הדוניזם.
א.2. אושר– אצל פילוסופים בני זממנו אנו רואים משהו אחר, הנאה זה עניין צר מדי, צריך לדבר על אושר happiness לעומת pleasure . אושר הוא מצב קבוע, לא רגעי לא קשור באופן ישיר להנאה, הנאה היא תחומה. אפלטון יצא כנגד ההנאה, אושר מקרב אותנו לתפישה של מיל.
א.3 . העדפות\ סיפוק רציות– תפיסה תועלתנית של כלכלה קלאסית וניאו קלאסית, מובן של סיפוק של רציות. בניגוד להנאה שהוא מושג פסיכולוגי מוגדר, אנו יודעים מה ההבדל ברמה התחושתית פסיכולוגית. סיפוק רציות או העדפות יכול להיות עניין שכלל לא קשור בהנאה. אם המועמד שבחרתי בו זוכה, התועלת הושגה, הרצייה הוגשה, אך לא בהכרח אני חש הנאה בעקבות כך. תוצאות רצויות של הפעולות שלנו קשורות להעדפות והן מביעות תועלת.
א.4. צרכים- סיפוק צרכים מעיד על תועלת. חולה שיקבל תרופות, או טיפול כיאות ישקף תועלת.
א.5. אינטרסים- צורך חל לא רק על בני אדם, צמח זקוק\ צריך מים ואור. אינטרס הוא צורך שמתווך או משולב בהעדפה, רצייה, הערכה. כשלאדם יש אינטרס להיות בריא, זה משהו שמעבר לצורך של בעל חיים מסוג מסוים לשרוד, אינטרס אנו מייחסים רק למי שיש לו מודעות לתכליות שסיפוק האינטרס יממש. אינטרס זה צורות סיפוק שיש ליצורים בעלי הבנה באופן פוטנציאלי.
א.6. אידיאלים– מימוש אידיאלים מוביל לתועלת. מצב העניינים הכולל של העולם יותר טוב ולכן יותר מועיל.
ב. של מי?
האם התועלת היא עבור יחיד, או עבור קבוצה? או ששקלול הנאה צריך להיות עבור כל בני האדם בעולם. יש כאלה שאומרים שלא צריך לחשוב רק על בני האדם הקיימים, צריך לחשוב גם על בני אדם עתידיים. בנת'ם ציין לראשונה כי שאלה כזאת יכולה להוביל לפרדוקסים של ממש. האם מבחינה מוסרית על פי התועלתן אנו צריכים להגדיל את הילודה בצורה כזאת שתגדיל את מספר בני האדם מבלי להוריד את ההנאה הממוצעת או הכוללת שלהם.
D. Parfit– אולי השיקול של בני זוג צריך להיות האם התועלת של ילד אחד או שניים עדיפה. הילד הראשון יינזק מזה שנביא עוד ילד לעולם, אך עדיין ההנאה של הילד השני תפצה על הנזק של הילד הראשון. ואם נביא שניים עשר ילדים, יכול להיות שהאושר יתקזז והאומללות תגבר. ואז יצאנו מנקודת המבט התועלתנית מופסדים. אותו דבר אפשר לעשות בתכנון דמוגראפי של חברה, מדינה. אחד הפרדוקסים שהוא עמד עליהם זה העדר הזהות, האם אפשר לדבר על עקרון התועלת כעקרון אפשרי של בני אדם עתידיים שאנו כלל לא יודעים האם הם ייוולדו ובאיזה מצב בריאותי ונפשי. ואולי עצם הבאתם לעולם יביא תועלת. יש דעה שאומרת שרק מעצם ההולדה אפשר למדוד תועלת.
בעלי חיים- בנת'ם טען שלא רק בני אדם הם המועמדים לשקלול התועלת. כל יצור חש הוא מושא לשיקול מוסרי משום שתשובתו לתועלת הייתה יותר קשורה להנאה. כאב והנאה הם הזוג הרלוונטי מבחינה מוסרית, בדיוק מה שבעלי חיים דומים לנו מבחינת תחושתם.
ג. איזו תועלת מודדים?
אבסולוטית לעומת משווה. בתפיסה המוסרית אין פעולה מוסרית או לא, היא מוסרית ביחס לפעולות האחרות האפשריות, מוסריות היא עניין יחסי. אך התיחום, זיהוי האפשרויות הוא דבר קשה מאוד מבחינה מעשית. אדם שרוצה להקריב את עצמו כדי להגדיל את התועלת בעולם, יש שיאמרו שזה לא בהכרח מועיל כי אם כל אדם יקריב עצמו לא תהיה חברה. הבעיה היא כיצד לא רק למדוד אלא כיצד להגדיר מה מביא יותר תועלת ואם בכלל.
תועלת שלילית ותועלת חיובית– יש לנו תחושה שיש קדימות למשימה של הפחתת הסבל, המצוקה והעוני בעולם, מאשר הגדלת האושר והעושר. אצל בנת'ם ומיל אין הבחנה בין תועלת שלילית וחיובית. קרל פופר, עושה לראשונה את ההבחנה בין תועלתנות חיובית לשלילית, הוא מגדיר סולם של תועלת שבמובן מסוים יש נקודת חציה אפס. הטענה של התועלתן השלילי היא שקודם כל צריך לטפל במי שכואב לו, למרות שהשיפור יהיה קטן יותר בסקאלה הכוללת לעומת האפשרות להעניק סיוע לתועלת חיובית. יש קדימות לטיפול במצוקה על פני הטיפול בהנאה. אין כאן עקרונות של צדק חברתי, אלא רק שיקול של משקל יחסי בסכום הכולל, תוך מתן עדיפות למצוקה. הם למעשה משנים את האינטרוולים, ויש עיוות של הסולם. יש יסוד מציאותי בטענה זאת, כאשר כואב לנו, באופן אגואיסטי א- מוסרי, אנו מפנים את כל משאבינו כדי לטפל בכאב ולא חושבים שמותר או כדאי להפנות את המשאבים להנאות. אך באופן אוניברסאלי, זה יגרום לכך שלעולם לא נהנה.
תוצאתנות- אנו צריכים לשער מה תהיינה התוצאות של הפעולות שלנו. אפשר לעשות זאת ברמה הסתברותית אך לא ברמה המוחלטת. ואז נשאלת השאלה למה מחייב אותנו עקרון התועלתנות? לדוגמא, ייעוץ השקעות בבנק, מבחן התוצאה קובע איזו השקעה עדיפה. אך זו חוכמה לאחר מעשה, ומבחן התוצאה האמיתי מבחינה מוסרית צריך להיות בהווה. התועלתנות כעקרון מוסרי אומרת שלכל היותר אנו יכולים לחשוב על הטיעון המסתבר.
ד. בעיית המדידה
למדוד תועלות חלופיות אנו יודעים יחסית טוב בינינו לבין עצמנו, כל אדם יכול למדוד את ההנאה או התועלות לגבי עצמו. לפעמים גם את זה אנו לא מסוגלים לעשות. אבל בהשפעת תועלות של בני אדם שונים, יש לנו קושי שקשה לגשר על פניו. האם ההנאה שאני מפיק מצפייה בסרט וידאו בבית היא גדולה או קטנה מההנאה שמישהו אחר מפיק מצפייה בסרט בבית? או מארוחה במסעדה? יש מקרים חריפים וקיצוניים בהם ניתן לעשות השוואות קיצוניות. אבל לרוב, ההשוואות הבין אישיות כמעט ובלתי אפשריות. ולכן, הגדלת תועלת חברתית- העברת תקציבים בין קהלים ומטרות שונות- קשה מאוד לעשות את ההשוואות הללו. אחת הדרכים היא כסף, כסף הוא אולי הכלי היעיל ביותר למדוד עוצמת העדפות של אנשים שונים. אנו יכולים לתת לשני אנשים סכום כסף מסוים ולראות כמה הם מוכנים להוציא על ההנאה. אבל גם כאן, עשרה דולרים שאני אוציא מול עשרה דולרים שביל גייטס יוציא, לא מבטאים את אותה רמת העדפה.
